אור החמה על ספר הזהר א:קסט

שם האחד וגו' ודא איהו חד מנייהו וגו' אבל בזמנא אחרא לא אתגלייא וגו'. תימ' בשלמא נבואה ראשונ' ניחא אמנם שאר נבואות מאי איכא למימר. ואפשר שנחמתן הוא היות נבוא' ביניהם תמידית כמ"ש אבל בזמנא אחרא כלו' בזמן אחר קודם הגלות:

ת"ח כמה דשכינתא וגו' מן הטעם ממש שכשאדם אינו הגון קליפות שולטים בו. ואם יתגלה עליו שכינ' נמצאת מתלבשת באותם הקליפו' שם:

דאתדבקת בקדמיתא במלכות שהיא פתח הכניס' לקדוש' וז"ש דאתדבקת בקדמית' כדי ליכנס לקדוש'.

ואתעטרת במהימנותא שלימתא.

צפונה גבורה ונגבה חסד קדמה ת"ת וימה מלכות. ומפני שפתח הכניס' מלכות וממנה לגבור'. מפני שהיא גבור' תתאה דאתי מגבור' עילא' לכך אמר מן המקום אשר אתה שם שהיא מלכות ומיד צפונה. ומשם נדבק במדתו החסד והיינו ונגבה. ומשם חזר אל הייחוד והיינו קדמה וימה לייחד ת"ת ומלכות. תחלה ממט' למעל' ואח"כ ממעל' למט' כדפי' ר"ש לעיל וז"ש אלין אינון מסעיו דהוו בקדמיתא כדפי' ולכך באו כסדר הזה:

דרגא קדמאה מלכות שהיא הנגלית אליו וז"ש דאתגליא לי'. ואין לפרש המדרג' שנראה אליו ראשונ' שהיא המלכות * נ' צ"ל החסד. ואולי צ"ל כן ואין לפרש המדרגה ראשונ' שנראה אליו שהיא החסד וכו': דהא מסיק שלא נתגלה אליו לעולם אלא היא ובה היו מתגלים אליו הכל וז"ש צפונה ונגבה וגו' המתגלים במלכות:

אתכליל מכולהו דרגין היינו מציאות הספירות בה וכולהו אתחזון ממש מציאותם העליון:

כתפוח דא קב"ה היינו ת"ת. דאיהו חמיד. שאין המלכות חושקת אלא הוא ועל חשק זה נבנה שיר השירים:

ומתעטר בגווני ירוק מסטרא דידי' וחוור מצד הגדול' וסומק מצד הגבור'. וג' גוונים אחרים מצד ג' תחתונות נה"י והוא כולל ו' קצוות ומתעטר בהם:

מכל אילנין הם שאר הספירות מעטירים אותו:

בצלא אחורא צל שר העולם שהוא ממונה בכחות הקדושה. ועל ידו הייחוד בימי החול ועליו אמרה יונה יהיו מזונותי מרורים וגו' כדפי' בתיקונים שאר ממנן ע' שרים:

חמדתי אימתי. היל"ל בצלו אחמוד דמשמע לעולם. ולא חמדתי עבר ותירץ שהורה על תחלת הזמן ומשם ואילך לעולם חומדת. ומלת חמדתי פי' התחלתי לחמוד והיינו מן יומא דהוה אברהם וגומר. והדברים אלו הם דברי כנסת ישראל דהיינו ישראל למטה ומ' למעלה שהכל אחד ואברהם התחיל לקשט המלכות ולעורר האהבה:

ופריו מתוק לחכי דא הוא יצחק וגומר הם דברי אברהם ודברי השכינה שיצחק הוא נשמה קדושה נמשכה בקדושה מה שלא עשה כן לכל גוי עד עתה. כי אברהם גר היה ולא נולד בקדושה ואפשר דקאמר מתוק משום דאיהו מסטרא דדינא דתמן מתיקו דדובשא ומשום דלהאי פי' קשיא ליה דאברהם לא הי' מרכבה אל הת"ת וגם אינו אלא בצל החסד לא בצל הת"ת ויצא מיצחק עשו ולא שייך ופריו מתוק לכך פי' בצלו חמדתי וישבתי דא יעקב שהי' מרכבה לת"ת ושייך ביה בצלו חמדתי וישבתי. ופריו מתוק שייך השתא במלכות שפיר כי היסוד עביד איבין בעלמא במלכות. ואין לפרש פריו יוסף ממש דא"כ כולהו שבטים מה גרעו אלא פרי הנמשך ע"י היסוד וז"ש דא יוסף דעביד פירין. וקשיא ליה דהשתא מהדר פריו לפרי פריו דהיינו תולדות דיוסף. לכך אמר וכתיב אלה תולדות יעקב יוסף דכל אינון וגומר והיינו שיוסף ויעקב חדא מלתא ופרי יעקב הוא פריו של יוסף. וא"ת ופרי שאר השבטים למה אינו חשוב לכך תירץ ואמר יוסף איהו עביד כעין כלהו שבטין. וזה כמו שפי' בזוהר פ' ויצא כי יוסף באצילות יסוד ושאר השבטים למטה תיקוני נוקבא. אם כן הוא עביד כולם שהוא משפיע לכולם ולכך ראוי שבני יעקב כולם יתייחסו על שמו כיון שכולם יוצאים ממנו להם למטה וז"ש ובג"כ איקרון וגו':

כתפוח דסליק ריחין. ריח מצותיו ומעשיו הטובים דאלו גוונין לא אפשר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. שם האחד וגומר ודא איהו חד מנייהו וגומר יתכן כי הוא סוד נהר כבר שהוא בארץ כשדים כנזכר ביחזקאל והוא סוד מלכות בבל כמשז"ל במדרש על שם הא' פישון זו מלכות בבל וגומר והענין בסוד גלות שכינה והתלבשותה בד' ראשי נהרות הקליפות ועיין פ' שמות דף ב'. או יתכן יובן במ"ש פ' ויצא דף קמ"ט ע"א ע"ש עכ"ל:

והרא"ג כ' הא אוקימנא דכתיב בפ' ויצא דף קמ"ט ובריש פ' שמות. וההיא נבואה לשעתה הות מפני צערן של ישראל כנזכר בריש פ' שמות ע"ש. וכתיב על נהר כבר כלומר עוד טעם שני לגלוי שכינה בח"ל שלא היה בח"ל ממש אלא על נהר כבר מקום קדוש כדמפרש ואזיל וכתיב כי ידעו וגו' ל"ג ליה. אסתלקת רוח קדישא מאברהם משום בהתחברך וכו' חולקא קדישא היינו היותו נקשר במדות קודם במלכות ואח"כ הנגבה. דאתדבקת ביה בקדמיתא פי' במלכות כמו שפי' לעיל וילך למסעו מסעו כתיב צפונה ירצה קו שמאל גבורה. ונגבה יר' קו ימין חסד. וקדמה מזרח יר' קו אמצעי ת"ת וימה מערב ירצה המסע האחרון מלכות. אלין אינון מסעיו דהוו בקדמיתא כי קודם כל דבר נתקשר במלכות דכתיב לה' הנראה אליו. אח"כ וילך הלוך ונסוע ממסע למסע דהיינו המסעות הללו דקאמר צפונה ונגבה וגו' עד שעלה הנגבה ומשם עלה עד א"ס ב"ה וכל זה היה בקדמיתא כנזכר לעיל מתתא לעילא אח"כ חזר מעילא לתתא מנגב ועד בית אל מדרום למלכות אדבק ייחודא באתריה וכו' וזהו אל מקום המזבח וגו' ואחר שעשה כל הייחוד כנז' כדין אתבשר דלא יעדי וכו': בגין דדרגא דא הוקשה לו א"כ מה הועיל במסעיו מאחר שלא נתן לו אלא זאת לז"א בגין וכו' כלומר לא ימעט בעיניך נתינה זו כי בזה נתן את כולם כי המדה הזאת כלם נכללים בה:

רבי אלעזר אערע וכו' בקיסטרא דקיטפא ה"ג ופי' בקשר האשכול. קיסטרא הוא מלשון קשר כמו קסטר חד חיוויא ברגלוי פ' שמיני. קיטפא אשכול בערבי והכונה ע"ש שהיו מתקשרי' יחד לעסוק בתורה א"נ היו מתקשרי' יחד במלכות הנקר' אשכול ע"י עסקם בתורה וזהו חברייא שכיחי כלפי עצמם היו אומרים חברייא: דא קב"ה דאיהו חמיד כמו שהתפוח הוא נחמד לבני אדם כמו כן קב"ה ת"ת הוא חמיד משאר מדות כנזכר בפ' ויחי עד תאות גבעות עולם ע"ש: ומתעטר בגוונוי היינו סוד תרין עטרין מתרין גוונין חיור וסומק חד עטרא מצד אבא הנקר' חסד וחד עטרא מצד אימא הנק' גבורה כנז' בהאזינו דף רצ"א. בצלו ולא בצלא אחרא ירצה מאינון עצי הלבנון * עצי היער כתיב: בצלו ולא בצלא דשאר ממנן פי' אחר הוא שלפי' הראשון קשה שלא בא לשלול צל שאר ענפיו שהכל א' לזה פי' פירו' ב' דאתא לאפוקי צל של ע' שרים הנקר' עצים כמ"ש כי יבושו מאלים אשר חמדת' וגו': חמדתי אימתי וכו' אמרה המ' אימתי חמדתי לישב בצלו של הקב"ה מן יומא שבא אברהם שע"י מעשיו התעורר הייחוד: ד"א בצלו חמדתי וישבתי דא יעקב ת"ת ואגב סיפא דאשמועינן דא יוסף נקט רישא: וע"ד כתיב אלה תולדות וגו' ה"ג. ויש גורסין דכל אינון תולדות דיעקב ביוסף הצדיק קיימי דעביד תולדות וכו': עכ"ל הרא"ג