אור החמה על ספר הזהר א:קסז

ועד בית אל לאתקנא אתריה. המלכות נקראת בית וכאשר היא בית קבול לחסד נקרא בית אל. ושלימות החסד הוא היות' משפעת חסד למטה ולז' הוצרך לתקן לה בית קבול. והיינו מנגב שהיא חסד ועד בית אל שהוא בית קבול לברכות. והיינו לאתקנא אתרי' ואחר תיקון החסד. לחברא לון ביחודא שלים והוצרך לזה משום דקשי' ליה כי פתח הכניס' היא המלכות א"כ היל"ל מבית אל ועד הנגב ממט' למעל' כיון שעלה ממצרים מהקליפות. לזה אמר כי הוצרך קודם לעלות אל החסד לתקן אותה וענין עלייתו שם לא ספר הכתוב הנה. מפני שהוא אתרי' וכבר ספר הכתוב כי קודם הי' הלוך ונסוע הנגבה וז"ש לאתקנא אתרי' ואין צריך לספר עתה עלייתו שם. אמנם אח"כ מנגב ירד למטה עד לבית אל דהיינו לייחד ולחברא לון החסד עם המלכות ולהכי נקט מנגב ועד בית אל ולא מבית אל ועד נגב. ואמר כי בזה נכלל כל האצילו' וז"ש דהא מנגב ועד בית אל אשתכח רזא דחכמתא ופי' יחודם כי ע"י יחודם אור החכמה מתפשטת בכל הספירות.

מאן אהלה דא בית אל וגו' הענין כי שלימו' המלכות אל הייחוד הוא בהיותה נקראת ה' שהיא מצד החסד כי משם לה תיקון זה. ולכך אהלה בה' היינו מנגב ועד בית אל והיינו שלימות' ולפי' אמר שהיא אבן שלימה.

תו רשים ואמר וגו' רצה לפרש המלכות בבחינ' יותר גדולה ונגלית:

כדין אתדבק בהימנותא וגו' דכתיב בשם מלכות ה' ת"ת א"ל חסד עולם בינה * נוסחא זו שמביא רבינו ז"ל וכן הרא"ג ז"ל אל עולם ליתא לפנינו וכן ליתא בקרא כן רק זה הוא כתוב אחר בפ' וירא ויקרא שם בשם כו': כוללת ג' ראשונות וכלל הכל במלכות:

ת"ח בקדמיתא סליק וגו' לתרץ כמו שתירצתי למעלה שתחלה עלה ממט' למעלה ונכנס דרך פתח. ומתמן נטיל היינו השתא דקאמר מנגב ועד בית אל:

ואתדבק כולא באתרי' במלכות:

והכא כד תסתכל בדרגין וגו' לתרץ שבמדרגות אלו כלולות כל האצילות כדפי' לעיל:

עלמא עילא' בינ' ותחלתה לגבי מטה מחסד.

סתימאה עם החכמ' עמיקא החכמ' עצמ'. לעילא בכתר עד א"ס כמשמעו הכל נכלל שם והמשיך מנגב ועד בית אל עד מדרגה אחרונ'.

אדבק יחודא באתרי' כלו' כלל שם הכל במלכות והיינו בשם ה' אל עולם כדפי' לעיל:

בגין דהיא לא תעדי לפי' צרי' קשר ממטה למעל' וממעל' למטה. הקשר ממטה למעל' הוא לכלול העלול בעילה וזה גורם דהיא לא תעדי מאינון דרגין בסוד שימני כחותם דהיינו היות מציאותה חקוקה בהם. והקשר ממעלה למט' הוא כולל העילה בעלול וזה גורם דאינון לא יעידון מינ' אחר שמציאותם כלול בה והכל יחוד שלם וז"ש ויתאחיד כולא ביחודא חדא כדקא יאות:

דמתעטרי ביה בקב"ה שמציאות אורו מעטרם והיינו העלול מתעטר מן העילה והוא מתעטר בהו בנשמתם למעל' כנז' פ' נח והיינו העלול נכלל בעילתו.

בעלמא דין שאין שולט בהם שום ברי' בעולם וזוכים לנחול את הארץ והיינו קרא ועמך כולם צדיקים וגו' ובעלמא דאתי עין לא ראתה והיינו קרא ואורח צדיקים וגו':

פתח ר"ש וגו' האי קרא אית לאסתכלא שהוא קורא עצמו בג' שמות קודם אמר פנה אלי ואח"כ אמר עבדך ולא אמר לי ואח"כ אמר בן אמתך ולא אמר אלי ולא עבדך בזולת דברים אחרים כדמפרש ואזיל: וכי דוד אמר פנה אלי שמורה שהוא אומר שיש לו זכות לעצמו ואין דרך הצדיקים לומר כן אלא בגין דרגא דיליה דאיהו אתעטר בי' מדת המלכות מדת דוד. וירצה פנה אל מדתי:

דא עוז עילא' בינ' וקשיא לי' כי עוז מלכות ולפירושו לא יתיישב לזה הוכיח מפסוק ויתן עוז למלכו:

דא מלך סתם המלכות שהיא נקראת מלך סתם מפני שיש מלך שלמה שאינו בה. לזה אמר מלך סתם שהוא בה ופי' ואמר כי היא נקראת מלך מצד החכמ' שמשם נמשך לה השמן. ונקראת מלך המשיח ובכל מקום שידבר במלך המשיח ע"ד הפשט הוא סוד המלכות. וחזר לפרש נדון דידן ואמר אוף הכא לעבדך יובן פשטו מלכא משיחא שודאי על עצמו היה אומר א"כ משם ראי' שעל המלכות הי' אומר כדפי'. ואינו מן התימ' שפעמים תקרא מלך ופעמים עבד שהרי לפי פשטו מלך המשיח יקרא מלך סתם ועבד. אמנם הטעם שבראשונ' אמר פנה אלי ולא אמר לעבדך להיות הפניה למדתו לבד. אמנם כאן כלל עצמו ולכך אמר עבדך להיות משמעות הענין גם אליו.

מלה דאיהו ודאי. בן אמו אמנם אביו עם היותו אמת אינו ודאי ברור לעולם.

דהא מלך וגו' וא"כ אמתך היא מדת המ' ובן אמתך הוא דוד המלך. ואמר הושיעה כדי שלא להראות למעלה צער אמר לבן. אמנם משום דבכל צרתם לו צר אמר לבן אמתך והאם היא מצטערת בצער הבן. ולא אמר כינוי אחר אלא אמה משום דגלות שכינה לא הוי במטרוניתא דהיינו בחינתה עם הספירות שעליה נאמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. אלא מבחינת' עם התחתונים דהיינו אמה והיא מצטערת עם בנה:

ויהי ריב וגו' רב כתיב וגו' דהיינו על רבון העולם כדמסיק לקמי':

דכל מאן דאתחבר וגו' תימ' דלעיל [ע"ט ע"א] פי' ר' אלעזר. דאדרבה אין ראוי להפרד מן הרשע וגו' ודוחק לומר דפליג אדאבוה. ונ"ל כי ודאי ראוי לצדיק לאחוז בו להחזירו למוטב ובתנאי שיהי' מובטח שלא ילמד ממעשיו של רשע אמנם אברהם נתפחד שמא ילמוד הוא מלוט. וז"ש ר"ש סופיה למיהך אבתריה שלא הי' בוטח בעצמו אברהם כדתנן ואל תאמן בעצמך עד יום מותך וקבל שכר על זה. מהרמ"ק זלה"ה:

גיליון מה כתיב וילך למסעו מנגב מסטרא דימינא. ולא ימינא והיינו חכמה וקרי לה שירותא כדלעיל ל"א ב' והיא עמיקתא בשלח ס"ג ב' ולעיל נ"א ב' מסטרא דיובלא וגו'.

רב כתיב חסר יוד. הכא נמי קשה דבכולהו נסחי דילן כתיב ריב מלא ביוד וכן כתב הרמ"ה ומאירי ז"ל:

והרא"ג כ' לאתקנא אתריה וזהו וילך למסעיו מסעות רבי' דהיינו כל אינון דרגין דרגא בתר דרגא עד שהגיע למדתו מדת החסד ואחר שנתקשר בחסד עת' צריך לחזור ולקשר המדו' העליונות במדת המ' ולעורר הייחוד וזהו מנגב אחר שנסע הלוך ונסוע עד הנגבה עתה חזר מנגב ועד בית אל לאתקנא אתריה. ולחברא לון המדות העליונו' בייחוד' שלים עם המלכות. דהא מנגב וכו' כלומר עם היות שלא נזכר ג' ראשונות ונרא' שאין הייחוד שלים עכ"ז תמן אשתכח רזא דחכמתא כלם נכללי' שם רז"א היינו סוד הבינה המעלים את החכמ' נקודה בהיכליה וזהו רזא דחכמתא. כדקא יאות היינו הכתר הרוכב עליהם כדקא יאות. וכדין ויקרא שם אברם בשם ה' וגו' אחר שהגיע אל החסד חזר לאתקנא אתריה וז"ש אשר היה שם אהלה בתחלה עת' חזר אליו לתקנה ולייחד' וזהו ויקרא שם אברם בשם ה' אל עולם ויקרא מלשון וקרא זה אל זה ומקבלין דין מן דין כלומר השפיע שם אברם בשם זה ה' אל עולם. ה' ת"ת אל חסד עולם בינה ג' מדות מג' קוים. לבתר סתים וכו' ואמר לה' סתם ולא אמר הנרא' אליו עתה אחר שעלה אל מדרגתו חסד ויבן שם מזבח לה' סתם דהיינו בינה ומתמן נחית וכו'. והכא כד תסתכל בדרגין וכו' כלומר עם היות שאמרתי לך לעיל שלא נזכרו ג' ראשונות ואמנם מ"מ נכללו שם כנז' לעיל מ"מ אם תסתכל ותדקדק תמצא שענין ג' ראשונות נזכרות בפסוק עצמו וזהו וילך למסעו מנגב ופסיק קרא בסכינא חריפא כלומר וילך למסעו מנגב דהיינו חסד משם נסע למעל' עד א"ס ב"ה ואח"כ חזר וירד אל הנגב ומשם ירד עד בית אל וכו' כנז':

פתח ר"ש הא אוקימנא ליה בכמה אתר בפ' קדושים דף פ"ד ופ' תזריע. וכי דוד מלכא אמר פנה אלי שמי שאומ' פנה אלי צריך שלא תמצ' עולתה בו ולכך וחנני והא הוא אמ' כי עונותי עברו ראשי וחטאתי נגדי תמיד וכיוצא בזה הרב'. א"נ קשיא לי' מה דקשיא לי' בפ' קדושים דקאמר וכי לא הוה ליה לקב"ה בעלמא שפירא כדוד דאיהו אמר פנה אלי וגו' והענין כי פנה אלי כמו ופניתי אליכם שפי' בו אפנה מכל עסקי וכו' וז"ש וכי לית לי' לקב"ה בעלמא שפירא כדוד וכו' שיהיה כל פניותיו יתבר' אליו. אלא בגין דרגא דיליה ומלת אלי ר"ל אל י' שהיא מדתי יו"ד זעירא שבזה תחונני. דא עז עילא' בינה דעז סתם היא הגבור' והכונ' משפע ותוקף הבינ' שהיא בעלת רחמים. מלכא משיחא מלכות שכן השמן העליון יורד עליה ומושח אותה כמ"ש כשמן הטוב על הראש וגו'. ותו הא תנינן דדא מלך ה"ג כלומ' דא אמתך דקאמר אינו כפשוטו אלא כלפי המלכות וכמו שפי' עבדך הוא מלכא משיחא מלכו' כמו כן אמתך ג"כ הוא כינוי אליה וכפל הענין במלות שונות. והכונ' לו' שבזמן שתפנה אליה ותתן לה עזך תתן לה כח וחיל כדי שע"י כך והושיע' לי שאני בן אמתך בן שלה ולא אמר בן עבדך להיותו קשור בבחינת הנקבה שבמלכות.

אמר ר"ש ת"ח מה כתיב ויהי ריב וגו' בא להוכיח מ"ש לעיל כי פנה אלי על דרגיה קאמר כנזכר דאי על גרמיה קאמר וכי מי שבא מלוט שהיה רוצה למהדר לפולחנא נוכראה ונסע עצמו מקדמונו של עולם ואברהם לא רצה להתחבר לו איך יאמר פנה אלי אלא ודאי כדפרישנא דעל דרגיה קאמר. רב כתיב חסר ירד והטעם שלא נדרוש אותו לשבח הוא שבכל מקום שתמצא שהית' ראוי ליכנס אות מאותיות שם יהוה ואינו נכנס לא לשבח נגרעה משם אלא לגנאי כלומר אין כאן קדוש' וכן דרשו נתן אברהם מתנות מתנת כתיב שמסר להם שמות הטומא' ויובן על דרך הנזכר. הה"ד ויסע לוט וגו' לא גרסינן הה"ד אלא דכתיב היא ראי' מפורשת. מאן דיתחבר לחייבא ה"ג. עכ"ל הרא"ג: