אור החמה על ספר הזהר א:קסה

הה"ד ויעל אברם ממצרים לאן אתר הנגבה. ממצרים עמקי הקליפות. לנגבה חסד ודאי:

ועובדא הוה בגין לאחזאה וגו' פי' אמת שרמז הענין יורה על הנזכר. אבל לא נכחיש שממש כך היה הענין שירד למצרים ועכ"ז עובדא הוה בגין לאחזאה וגו'. וכדרך זה נוכל לתרץ כל ענין גשמי שבתורה שאנו דורשים אותו ע"ד רמז. הכוונ' שממש נעשה הדבר ההוא בפועל. אמנם המעש' הי' לרמוז אל ענין כך וכך. כי הדברים הנסתרים צריך להם ענין גשמי בעול' התחתון מקום שירא' הרוחני עניינו:

ת"ח רזא דמלה אי אברם לא ייחות למצרים וגו' ענין זה הוא כענין העופרת שיצטרף בו הכסף כן צירוף הקדוש' ע"י שליטת הקליפות. וכניסת האיש ההוא בהם כענין בחינת איוב דכתיב ביה הנו בידיך וכשיתבחן שם ויצא כזהב נקי אז הוא חלק ה'. וטעם לזה הוא כי בהיות שלא נכנס בתוך החיצונים ונבחן שם עדיין נצוצות החיצונים מעורבים בו. אמנם בהיותו נכנס ביניהם אותם הנצוצות הרעות כלות ואובדות שם ויצא משם נקי כזהב נקי וככסף הצרוף. וענין זה הי' סבה אל נסיונות אברהם להיותו יוצא מתרח שקוע בתוך החכמות החיצונות היו פועלות בו קצת. עד שזה טעם אל לך לך מארצך כדפי' לעיל לכך הוצרך להשקיעו בכור מצרים בתוך כור חכמות חיצוניות ואחיזת הקליפות כדי ששם בתוך הקליפות יתבחן ויצטרף. אם ישתקע בהם או אם אדרבה יהביל הכל ויצא בשלום: וכן ישראל היו מעורבים בהם קצת נצוצות בלתי יפים והוצרכו להצרף כדי שיצאו ממצרים מצורפים כראוי והנצוצות הרעים כלו ואבדו שם במים ובלבנים כדפי' בארוכה בספ"ר שער השערים. ואז יצאו נקיים מצורפים וקדושים עם אחד ודאי. וכן ארץ ישראל אין ספק להיות שם הכנעני לשלוט בה כדי שאותם הקליפות שהיו בה יתבטלו ע"י שליטת הנחש ואחר כך יתבטל הכל ע"י כניסת ישראל לאבד האומות יתבערו אגבם:

למנדע מילי דאורייתא ועל מה קיימי. כי כמה עניינים אינם ידועים אלא מתוך דברי תורה כגון נפש ורוח ונשמה שבאדם וסילוקם בלילה וכיוצא רבים:

נפשי אויתיך כלומר כנגד הב"ה אמר שהנפש בתאותה היא מסתלקת להב"ה:

כד סליק לערסיה לא קאמר כד נאים מורה שבעת סילוקו אל המטה היא מסתלקת. ואין זה מן הדוחק שהרי כמה רשעים שהם חיים ואין להם אפי' נפש וצריך לפרש כן שאם לא כן א"כ מי שאינו ישן כל הליל' אין נשמתו עולה לתת חשבון זה ודאי דוחק אלא צריכים אנו לומר שאף אם לא ישן האדם נפשו היא מסתלקת בעת סילוקו אל מטתו.

נשימו דקיסטו דחיותא זה הכרח שאין חיות הגשמי באדם הנפש. אלא חיות גשמי יש לאדם בזולת הנפש ולכך אפשר לרשעים לחיות ואין בהם נפש:

וקיסטו דחיותא דקאמר הוא הרוח החיוני המתהוה מדקות הדם וזה * וזה הוא באדם: באדם בעת שישן שיש בו כמה כחות הזן הדוחה המעכל וגו' אמנם נפש רוח ונשמה באדם להשכילו הדברים הרוחניים. ואף אם נפרש כד סליק לערסיה הכוונה וישן עכ"ז הקדמה זו אמתית:

ובעיא לסלקא וגו' עליה זו היא מפני שהנשמ' מקור חיים לרוח ורוח לנפש ונפש מקור חיים לנשימו קיסטו דחיותא דקאמר. והנה אין ספק שאין מזון הנשמ' והרוח והנפש המזון הגשמי. עם היות שהוא סבה לקשרם עם הגוף. אמנם מזונה האמתי הוא מרוח החיוני הנשאב מלמעל'. ולזה השינה מנוח' לנפש שהיא אז בת חורין משעבוד הגוף להסתלק להתפרנס מתרומת הקדשים והיא נכנסת בכלל הכהנים לאכול בתרומה. ואין ספק שאין סילוקיה להיכלות כי בליל' פתח היכל לבנת הספיר נעול אמנם עלייתה להשתעשע ברקיעים בין הרוחניים הקדושים אשר שם:

מלין דזמן קריב הענין כי הדברים הנגזרים מלמעל' בתחל' נגלים אל הקדושים ואח"כ מכריזים אותם אפי' לחיצונים. ומפני שהדבר תלוי אם יתבטל הגזיר' אם לא תתבטל לפי התשוב'. לפיכך אין מכריזים אותם לחיצונים אלא קרוב להיותם שהם תחתונים יותר ואינם יודעים הדברים אלא קרוב להיותם ולכך ימצא חלום חיצוני יותר צודק לעתים מפני שבהיות הגזרה בקדוש' תלוי בתשוב' ואפשר שתתבטל אמנם החוצה אינה תלויה בתשוב':

עד דאתער בר נש בחצות ליל' שאחר חצות אין שעשוע זה לנפשות מפני שהב"ה בא לג"ע של מטה. והישן אחר חצות אפי' צדיק גמור אין ממש בענייניו כי הנפש היא נאחזת בחיצונים וכל חלום שהוא אחר חצות אין בו צדק.

בגין דיסתמרון מן דינא שהם יודעים בחלמם גזרה עליונ' ומתענים ושבים בתשוב'.

מסאבי גרמייהו במעשים הרעים ביום:

ונפשייהו ג"כ בליל' בעת סילוקה כדפי'.

אינון דלא אסתאבו שלא פגמו ביום.

בין כל הני דרגין החיצונים שאין מעבר מן העולם הגשמי אל הרוחני אם לא יעבור ג' קליפות שהם תהו ובהו חשך ואח"כ ונגה לו סביב. ששם אחיזת הנפש ודביקותה בסילוקה ורוח היא נכנסת בג"ע של מטה ע"י הנשמ' ולא שיכנס ממש אלא נאחז בדקות ההוא ומשיג שם שיעור נועם ה' הנגלה שם לבד ולא שיסתלק יותר. אמנם אחר חצות השעשוע הוא בסוד הרוחות בג"ע ושם מנוחת הנפשות קצת שהם מתעדנות ממנוחת הרוח. ולכך בכל האי שמעתא לא קאמר ר"ש רוחא ונשמתא אלא נפשא לבד להיות מנוחת השעשוע קודם חצות במדור הנפש לבד ואחר חצות במדור הרוח ובמנוחה זו מרגישים נפשות ורוחות ונשמות אשר בעולם הזה שיבאו לעסוק בתור'. ואו' כפום אורחי' כלו' כפי בחינת' ומדרגתה דאית נפש ואית נפש.

אתחזיאת קמי' דסבר אפי יומין. היינו שר הפנים פני הספירות שהם ימים עליונים. או הוא המלכות וסבר לשון תקוה שהיא מקוה לעולם פני הימים העליונים שהם הספי' העליונות. וראשונ' אתחזיאת שם שנראית את פניו ואח"כ היא מחתמת [ואצ"ל מחזקת] עצמ' וכוללת עצמ' בו וז"ש ואתדבקת ברעותא לאתחזא' בתיאובתא עילא' להתדבק ברוב החשק התחתון בעליון וכן היא מרוב חשקה נכללת שם ומשם היא משגת נועם ה' דהיינו אור הבינ' המתגלה על ידי הת"ת וזה הוא למט' במלכות והיינו ולבקר בהיכלו:

ודא הוא נפשא. הענין הוא כי כמעשיה ביום כן מעשיה בליל' כי אותה הנפש שביום אין חשקה אלא בענייני הב"ה. כן בעת הסתלקה בליל' אין לה נטי' בין הרעים אלא עולה בלי נטות ימין ושמאל עד הגיעה אל מחוז חפצה. אמנם אות' אשר תטה מדרך העבוד' אל ענייני העולם הזה הן מעט הן הרב' לא יהי' לה כלל מהמעל' הזאת. ולא נאמר שתהי' מדתה שם כמדתה כאן שתטה קצת ואח"כ תעלה אלא לא תעל' כלל וז"ש ודא היא נפשא כלו' מעלה זו הנזכרת היא אל הנפש דכסופא דילה כד סלקא בקב"ה תדיר. אמנם אשר יפסיק חשקה לא תשיג מזה כלל.

נפש דאיהי שלטא וגו' היינו מלכות מדת ליל'. רוח שליט ביממא היינו ת"ת מדת יום וחשק המלכו' להדבק בת"ת. ושיעור הכתוב נפשי נגד המלכות שהיא מדת ליל' וחלק ממנה הוא נפש האדם לכך אמר אויתיך בלילה דהיינו עת סילוק הנפש מהגוף כדפי' לעיל. אף ג"כ רוחי שהוא הת"ת מדת יום ואינו באדם לפעמים ג"כ רוחי שהוא חלק הת"ת אשחרך דהיינו בשחר ביום שהוא זמן שליטותו אשחרך. מהרמ"ק זלה"ה:

אר"ש ת"ח כלא וגו' פקודי רמ"ה גיליון:

והרא"ג כ' אמר ר"ש ת"ח כלא רזא דחכמתא. כלומר כל מה שנאמר באברהם וירד אברם ויעל אברם ויצו עליו פרע' אנשים וגו' כלא הוא רזא דחכמת' לפי שאברהם ירד לקליפו' בשכלו לחקור הנהגותם וממשלתם כנז' ולא נתפתה ועלה בשלום. לכן בעלייתו צוה עליו פרע' ראש הקליפות שלא יגעו בו ונעשו לו שומרים מכל עבר. וישלחוהו בכבוד גדול א"כ כלא אצטריך כפי הרמז כנז'. לקמי מאריה ל"ג ליה אלא ותב ולא נתפתה ופי' ותב ר"ל חזר ושב אל שכלו כמו שבתי ואראה: אהלה כתיב בה"א. כגוונא דא אי לא אתייהיבת וכו' כל זה כבר בארנוהו לעיל.

פתח ואמר נפשי אויתיך וגו' האי קרא אוקמוה חבריא ואוקמיה הרשב"י ע"ה בפ' אמור דף ס"ז. דקסטו ר"ל מדה קטנה וחבירו בפ' חיי שרה דף קכ"א ור"ל שלא נשאר בו שום חלק נשמה ולא מהרוח והנפש כי אם שיעור ומדה קטנה חיות בלב כמו נפש הבהמית. אערעת בהני קומרין פוגעת באלו הקליפות הסוגרים הדרכים והנתיבות לבל תכנס. כמו תנור שעינו קמורה פי' בערוך סגורה. טהירין זכים רוחניים כמו שרגא בטיהרא בזכות היום. ואתדבק' ברעותא כלומר בחשק ותאוה. ולמרדף בתר דרגא דילה ה"ג והיא המלכות ששליטתה בלילה. עכ"ל הרא"ג.