אור החמה על ספר הזהר א:קסג

פי' מה שחסר מן הזוהר:

אנא יהיב מיכסא דמנין. כלי בית שאינם פורעים מס כ"כ:

מטיכסא משי:

אתנהרת ארעא דמצרים: ואפשר דנפקא ליה מדכתיב ויראו המצרים היינו בעלי המכס וכתיב ויראו אותה שרי פרעה. והא כיצד שתי ראיות אלו אלא מה שראו שרי פרעה היינו נהורא שנתפשטה בכל מצרים. ושאלו על מה הי' זה וידעו ענין האשה ומשם ראו אותה:

ור' יהודה תירץ להני ב' ראיות בדרך אחרת ואמר כי ויראו המצרי' היינו נערי שרי מצרים העומדים על המכס שראו אותה בתוך התיבה בעת פתיחתה. ושרי פרעה היינו שאחר שהי' זה הוליכוה לפני אדוניהם השרים הממונים על המכס והוציאוה. שא"א היות אור זה אור יופי האשה אלא איז' אבן טובה הית' בתוך התיבה וכיוצא ולכך אפיקו לה וחמן לה כמלקדמין שמעצמותה הי' האור והיופי ולא אחשוב היות ענין זה רק אור השכינ' שהיה עמה ונתגשם האור ונתלבש בה עד היות מושג אפי' לרשעים:

ת"ח אלמלא דאתנסיבת שרי וגו' מפני שבעת הגאולה לא היו ישר' ראויים לאות' מעשה והיאך ילקה פרעה. ואז בזכות שרה הרב לקה פרע' ששלח ידו בשני צדיקים כאלו. ומאז נכנע ללקות ונעש' לו סימן עשר מכות. ונכנע שרו העליון לפני הקדוש' להיות לוקה ע"י זרע צדיקים אלו עשר מכות:

מפני מה לא עבדי ביה חתימה וגו' הענין כי ברכה בבינ' וברכה במלכות וחסד אברהם חתימת ברכה עליונ' בסוד מג"ן שהוא מיכאל גבריאל נוריאל דהיינו חג"ת דהיינו סוד ה שבה שלשה ווי"ן ויסע ויבא ויט דהיינו שם ע"ב שבחסד ודאי והיינו מגן אברהם והיא חתימת ברכה עליונ' ה"א עילא'. ודוד חסד תתאה חסדי דוד ורצה שיחתמו בו מג"ן דוד סוד ה"א תתאה ע"ב תתאה. מלכות דמתעטרא באבהן דהיינו סוד ע"ב והיינו סוד ה' והיינו סוד מגן כדפי' והיינו חתימת ברכה תתאה ה' תתא' כדפי'. ולכך שאל למה לא חתמין ביה וגו' כי כמו שאברהם איש החסד חתימת ברכה עליונ' כן דוד חסד חתימת ברכה תתא'. והושב שעמד אברהם בנסיון וגו' כי הכוונ' שאברהם ראוי שיחתמו בו הברכ' דהיינו שמירת השפע והברכות. מפני שיכול לעמוד בנסיון נגד יצה"ר ואינם שולטים בברכות החיצונים * החיצונים בברכות. אבל דוד וגו' ועכ"ד חתמין כענין השפע במלכות כנודע:

אעטרנא ביה ת"ת שהוא מגן בעד המלכות. ובעת שמתעטרת המלכות בו אין לה פחד מהקליפות. והעד כדמסיק בענין אברהם ושרה דהיינו מגן אברהם מגן דוד.

כל אימת דהות אמרה שרה. היינו על דבר שרי וגו':

ואברהם הוה אתקיף וגו' דכתיב וחיתה נפשי בגללך ממנו הי' מפחד ועל שרה לא הי' מפחד שיודע הי' שיש לה זכות להנצל:

דלא הרהר. עם היות שלא יוכלו להזיקה סוף סוף צניר היה לו על הלקיחה:

א"ר יצחק ת"ח וגו' פליג אדר' יהודה דלעיל [פ"א ע"ב] דכר ונוקבא. שכן הנשמות מלמעל' זכר ונקבה והב"ה מזווגם למטה: צדיק מכח הזכר, צדקת מכח הנקנ':

ועלמא לא קיימא וגו' להוכיח איך כולא יתבין תחותוי. כי אחר שהעולם מתקיים ע"י היסוד והצדיק מרכבה אליו א"כ כולא יתבין תחותוי. ואו' לא קיימא אלא. בלשון שלילה מוכיח שאין המלכות מקבלת מן המדות העליונות אלא ע"י היסוד וזהו שאמר לא קיימא בשאר המדות אלא על צדיק א' שהוא מקבל שפע כל המדות ומשפיע למלכות:

קאים עלמא ובגיני' אסתמך ועליה אשתל:

קאים אסתמך אשתיל הם ג' בחינות שימצאו במציאות לפי משפט בכי עולם. או שיהיו בני עולם מחצה עונות ומחצה זכיות שאז לזכות הצדיק הזה הם עומדים ממש על קיומם בלי להתמוטט וז"ש ועליה קאים העמדה ממש. או שיהיו בני העולם רובא עונות שאז העולם מתמוטט ונופל ועכ"ז הצדיק הז' סומכו סמך מה שלא יפול ע"י הרשעים וז"ש וביה אסתמך. או שיהיו כולם חייבים ונתחייבו לחורבן כולם כמו דור המבול. ואשתיל ע"י הצדיק כענין נח וג' בחינות אלו ביסוד ומלכות בסוד שורשי הנמצאות בה כנודע:

דעל שבעה סמכין עלמא קיימא. עלמא מלכות והיא מתקיימת בכח שבעה ספי' והיינו חצבה המלכות עמודיה שבעה והיינו ז' הספירו' שבתוך המלכות בית קבול לז' ספירות עליונות:

בשביעאה קיימי שכל שבעתם נשפעים ליסוד והיסוד משפיעם במלכות נמצא בבחינה א' הכל תלוי ביסוד ואליו ראוי שייוחס קיום העולם אחר שהמלכות אינה מקבלת אלא מהם וז"ש דאיהו סמכ' דעלמא וגו'. והטעם שנקראת המלכות עלמא הוא מפני היות כללות כל התחתונים נכללים בה ונזונים ממנ' והיא מעמדת אותם ע"י שפע היסוד. מהרמ"ק זלה"ה: ונמצא כתוב בס' זוהר הרי"א זלה"ה אוף הצדיק כיון דאתאביד מעלמא לא סליק אחר תחותוי וגו' ולא קשיא עם מרז"ל [יומא ל"ח] עד שלא כבתה שמשו של עלי וגו' כי באמת הצדיק נולד עד שלא מת הצדיק האחר אבל אינו במעלתו למלאות מקומו עד זמן רב. ספר לבנת הספיר ע"כ:

והרא"ג כ' קוסטונא מכס: כבודי ומרים ראשי ודאי דרגא דא יקיר' דילי וכו' ה"ג ופי' דרגא דא דקאמרעליה ואתה היא כבודי ועטרת ראשי:

ויצו עליו פרע' וגו' ת"ח קב"ה מגן לצדיקייא דלא ישלטון בהו בני נשא וקב"ה אגין על אברה' דלא ישלטון ביה ובאתתי'. ת"ח שכינ' לא אתעדי מינה דשרה כל ההוא ליליא אתא פרעה למקרב בהדה אתא מלאכא ואלקי ליה כל אימת דהוי אמרה שרי אלקי הוה מלקי ואברהם הוה מתקיף במאריה דהא שרה לא יכלין לשלטא' עלה הה"ד וצדיקים ככפיר יבטח והכא נסיונ' הוה דלא הרהר אברה' אבתריה דקב"ה א"ר יצחק ת"ח בג"כ לא פקיד ליה קב"ה לנחתא למצרים אלא הוא מגרמיה נחת בגין דלא יהא פתחון פה לבני עלמא דאמר לי' כן ולבתר אצטער על אנתתיה ר' יצחק פתח וכו' ע"כ חסר בספרים. והדברים פשוטים. אוף הצדיק כיון דאתאבד מעלמא לא סליק אחר תחותוי עד זמן סגי כלומר שיהי' ממלא מקומו ממש תחתיו זה תחת זה וקשה * ע' לעיל בסוף דברי הרמ"ק ז"ל. דהא שמואל סליק תחותוי ממש דעלי וכן יהושע תחותוי דמשה וכיוצא. כארז בלבנון ישגא אוף הכי נמי ה"ג וחסר בספרים והכוונ' שכמו שהתמ' לא סליק אלא עד זמן סגי אוף הכי נמי הארז כשחותכין אותו אינו עולה עד זמן סגי. כתמר יפר' מה תמר וכו' הוא פי' אחר. אוף הכי צדיק יסוד לא סליק עלייתו בסוד והקימותי את בריתי אלא עם הצדק' בת זוגו כי בזמן שהוא עול' היא עול' עמו בסוד ותר' חכמ' שנמ' כשיעור קומה ידין בידין וכו'. כגוונא דאברהם ושר' ה"ג והוא כמו שהו' היה עול' במצות ומעשים טובים לצודד נפשות ולגייר הגרים. שרה הית' מגייר' הנשים וכן כשעל' בשם להקרא אברהם ג"כ היא מולה ונקרא' שרה. מה ארז שהו' ת"ת בלבנון בינה או כתר. עלאה על כלא שהו' עולה עד שורשו בסוד הדע'. אוף הכי צדיק יסוד. עילא' על כלא וכלא יתב תחותוי כנז' בתיקוני' דף צ"ג בכל ספי' לית חבור' חד בחברת' אלא בצדי' וכו' הרי שהיסוד עילאה על כל המדות ומשפיע עליהן. א"נ כפשוטו מה הלבנון עליון על כל האילנות גם הצדיק הוא על כל העולם וכל העולם מסתופפים בצל מעשיו. ועלמא לא קיימא כלומר מלכות לא קיימא אלא על צדיק חד כלומר אותו הצדיק המיוחד לה דכתיב וצדיק יסוד עולם. ועליה קאים עלמא כלומר על השפעתו קאים עלמא בזמן הבית ובזמן דאיכ' שלום בעולם. ובגיניה אסתמיך היינו בזמן הגלות והחרבן על ידי המצות הנעשות בזמן הזה יש סעיד וסמיך למלכות ויס"ג וביה אסתמיך והכל ענין א'. ועליה אשתיל. כלומ' ולעתיד כשיתתקן העולם וישוב לאיתנו כל ויסוד העול' לא יהיה אלא הוא כי ביה אשתיל עלמא מעיקר'. אבל כלהו אחרנין בשביעא' קיימי ה"ג כלומ' כל המדות כלם שופכין אל מדה זאת שכן הוא אשד הנחלים ולהיות כי כלם נכללים בו חד סמכא איקרי. עכ"ל הרא"ג: