אור החמה על ספר הזהר א:טז

איש אשר ינאף וגו' הרי עונש אזהרה ואל אשת עמיתך וגו': דוד שקלקל וגו' תימה אחר שאינו אמת וכי מעיד עדות שקר והנה ראוי לדקדק או' דחיל מה ענין יראה זו כאן אלא בלי ספק היתה מגורשת אמנם דוד לא ידע הענין ולכך דחיל שמא אשת איש היתה ובא עליה ולא דקדק ודומה תבע על מחשבת דוד שדמה לאכול בשר חזיר ובא לידו בשר כבש שצריך כפרה כדרז"ל מפסוק וה' יסלח לה כי הניא וגו' וזה היה תביעתו של דומה דלפי מחשבתו עבר והיינו דחיל דקאמר:

וברית קדישא על תקוניה וגו' ואין לך עסק עמו שאם חטא בענין חילול השם אין לדומה תביעה אלא על אות ברית שהוא המושך לגיהנם כנז'. וא"ת כיון שבא עליה בהפקר טמא הברית ולזה השיב הב"ה דאזדמנת וגו' והוא הקשה שלא ידע דוד ענין זה ולמה לו להפקיר עצמו אל אשת אחר מזומנת לבעלה אף אם היא פנויה לפי שעה. ותירץ לו ותו בהתירא כי הכותב גט כריתות מגרש את אשתו [אולי צ"ל כי כתב גט כו' וגרש כו'] כאו' ויצאה והיתה וגו' כנז' בסבא [משפטים ק"ז ע"א]:

אי הכי הוה ליה לארכא וגו' פי' אי אמרת בשלמא שלא רצה דוד לזכות בה מן ההפקר אלא שבא עלי' לשם זנות לבד ניחא שלא דקדק להבחין בין זרע לזרע שלא היה חפץ בה ולא בזרעה אבל השתא דאמרת דדוד כוון לזכות בה א"כ היה ראוי שימתין תלת ירחי להקים לו ממנה זרע:

שמי חתים בהדיה וגו' שלא שמש בה והוא עקר עצמו ממנה שלא היתה ראויה לו והודאת בעל דין כמאה עדים: ותו אי לא שכיב [לפנינו הגי' אי ידע דלא שכיב] כלו' ואי תימא שהיה גלוי לפניו כי ענין זה אוושא מלתא והשכנות מרגישות בדבר ונשמע הדבר א"א לומר שדוד ידע דא"כ אמאי שדר:

ודאי לא ידע אבל וגו' כלומר מה שאמרתי לך שלא בא עליה וגו' הוא לקושטא דמלתא שכך היה כי לענין דוד בעצמו לא קשה מידי דיתיר וגו'. דהכי תנינן פי' רב המנונא סבא לדבריו דאמר יתיר וגו': מאי לא תמות כיון דאמר העביר חטאתך היאך ימות נמחל ונענש אתמהה אלא פרושי קא מפרש העביר חטאתך וזה בערך שלא תמות ביד דומה אמנם עונש אכתוב עליך כדמסיק:

דאיהו אפתח פומיה וכיון שנראה לו הענין חמור כ"כ למה הזיד לעשות נגד דעתו והרי הוא דן לנפשיה:

לית לך רשו ענין זה לא נמסר לך לערער שכבר נתודה והמתודה עוקר עצמו מהמקטרגים ולכך לא תקטרג עליו עוד ואל תחשוב שאשא לו פנים ח"ו עונשא כתבית עליה על חילול השם שאינו עונש גיהנם אחר שלא חטא באות ברית כנז':

אהדר דומה לאתריה כאשר תשש כחו ירד מאותה המדרג' היינו שעלה אל מחיצת הקדושה עד היכל ידוע ועתה ירד אל מקום הקליפות למטה במקומו:

מהו כמעט שממעט עזרת השם לו היל"ל לולי ה' וגו' שכנה דומה ממש:

כחוטא דקיק וגו' כההוא שיעורא הות דלא שכנה שכבר שכנה ונדבקו בי החיצונים אם לא היה אות המעט כשערא המפסיק דהיינו חילוק מועט שהיה בין עוני לעון שבו נתפס דומה ולולי ה' עזרתה לי הית' שוכנת ואפשר שכוון אל המלכות שדוד מרכבה לה וחוט שער מפסיק בין מדרגות הקדושה אשר למ' ובין החיצונים:

דלא יכיל למימר לדומה היינו מאי דקא' קרא אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא וגו':

ונצח ליה קב"ה בדינא שאם לא היה הנצחון ע"י הדין לא היה נצחון שאין הב"ה חפץ לעוות הדין. על ההוא קול דאיהו אמר פי' אע"ג שאינם נבלות כיון שהן גורמין הרהור הנוא בשר יקצוף האלדי"ם כנז' לעיל:

דפגים ואתמשך וגו' הכוונה יחבל ויפגום הברית שהוא נק' מעשה ידיך בענין שתמשך לגיהנם לקבל עונשך:

ובג"כ וגו' כלו' מכאן ראיה מדברי רב המנונא שמעשה ידים נק' אות ברית א"כ ומעשה ידיו מגיד הרקיע פי' מארי קיימא כנז' לעיל וכדמסיק מארי קיימא דיליה פי' מעשה ידיו ירצה מעשה ידיו של הכבוד אל הנז' לעיל והיינו יסוד שהוא שלה:

מגיד ורשים וגו' ירצה כי הגדתו וסיפורו היינו רושם שהוא רושם כל א' וא' דיוקנו בעצמו והיינו ו' קצוות שבת"ת משבחין לו דהיינו לחבריי' שאמרו אותם הדברים לקשטה והכונה שמשפיע אור בנשמת החברים ומאיר ומזהיר רוחניות התורה שחדש וכן הוא בספי' המ' הנק' לילות וז"ש ולילה ללילה כל דרגא דשלים בליליא ירצה הספי' הנכללות במ' הנק' לילה:

משבח דא לדא היינו נמי סילוק ועילוי אל קישוטי התורה שקשטוה דרך המדרגות:

וברחימו סגיא אתעביד וגו' היינו לשבח המקשטים שהם חברים באהבה עמהם לתת להם חלק הייחוד:

מילין דעלמא הם דברי עסקי העולם שהאדם מתעסק בצרכיו ואין ספק שאפי' מחשבות בני אדם גלויים לפניו אבל לא בעי למשמע לון דהיינו שמסלק השגחתו מהם וזהו בלי נשמע קולם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ענין דומה עם דוד י"ל כי הלא אין מקטרג למעלה רק כאשר האדם חוטא אז העון עצמו עולה למעלה ונרשם שם ומקטרג ומאחר שהשי"ת אמר שלא חטא כלל א"כ באיזה כח בא המקטרג ומאין נתהוה: אבל דע כי זהו בענין המקטרג עצמו הנברא מהעון אבל דומה נסתפק בזה כי הוא ראה איך דוד בא על בת שבע ולא ידע אם היתה ראויה לו כי אח"כ בא לו חידוש בעיניו ושאלו מאתו ית' הלא דוד קלקל ברית בערוה וראוי לבא בגיהנם ואיך איני רואה המקטרג הנעשה ע"י העון והשיבו השי"ת כי לא חטא עכ"ל:

גליון וגלי קדמי דאוריה לא קריב בה לעלמין וגו' מצאתי סמך לזה מן הפסוק שנא' ותהי לו כבת מה בתו לא נגע בה אף זו: ד"ת. עכ"ל:

והרא"ג כ' ואיש אשר ינאף וגו' ואל אשת עמיתך וגו' פסוק א' הוא העונש אזהרה מנין ת"ל ואל אשת עמיתך וגו' ולא הביא ראיה מפסוק לא תנאף לפי שלשון ניאוף אין אנו יודעים שהוא באשת איש כי אם מפסוק זה ואיש אשר ינאף וגו'. או אפשר שהביא ב' פסוקים להגדיל עונשו שעבר בשני לאוין:

דוד דקלקל ברית בערו' מהו ר"ל דוד שהוא אביר הרועי' ראש הסנהדרי' קלקל ברית עליון במעשה שעשה בערוה וכל זה להגדיל עונשו. א"נ הלשין עליו שנדבק בקליפה שנקר' ערוה ואפשר שכיון זה בפ' שהביא איש אשר ינאף את אשת איש למטה אשר ינאף את אשת רעהו למעלה שנקר' רעך וריע אביך. והיינו לטמא' בה דקאמר קרא א"ל קב"ה דוד זכאה איהו וכו' השיב לו על שניהם בבחינת עצמו זכאה הוא ר"ל זה דוד בעצמו שאתה אומר זכאה הוא. ועל השנית דקלקל ברית וכו' אמר וברית קדישא על תיקוניה קיימא שלא פגם אות ברית קדש העליון כלל ולא נטמא כמו שאמרת לטמאה בה: דהא גלי קדמי דאזדמנת וכו' וא"ת אע"ג שהיתה שלו כבר אבדה ונתנה לאחר וצריכה גט ממנו שתשוב אליו ומאי קאמר ליה וי"ל שהכונה הוא לפי שהנואף את אשת רעהו עושה ב' עבירות א' בינו לבין המקום וזהו שכיון באומרו ואיש אשר ינאף את אשת איש שהוא חטא בינו ובין המקו'. ב' שאוסר' על בעלה והוא חטא בינו ובין חבירו וזהו אשר ינאף את אשת רעהו שאסרה עליו ועבר על ואהבת לרעך כמוך והנה הב"ה השיבו על שניהם אם כנגד מה שאמרת שחט' שאסרה על חבירו זה אינו כי גלי קדמאי דאזדמנת ליה בת שבע וכו' ואי חטף דידיה חטף. ולשנית שהוא חטא שבין אדם למקום ג"כ ליתא דבהיתרא הוה מה דהוה וכו' ודומה לא שביק ליה עד דפרכיה כי לא הספיק הב"ה להשיב התשובה הנצחת שהוא בהתיר' עבד עד שהקשה לו אי קמך גלי שכאשר שמע לקב"ה שאמר גלי קדמי מיד פרכיה ואמ' אי קמך גלי וגו' ומלת ותו מוכיח שעדין הוא בתשובה הראשונה: אי נמי ליישב לישנא דותו אחר שכבר הקשה לו אי קמך גלי אמאי קאמ' ותו וכו' ר"ל כי לקושיא זו לא חשש לה קב"ה להשיב לו כי יש לומר כי היה לו רוח הקדש ואפשר שידע:

תלת ירחי ולא אוריך היינו כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני כנז' בגמר' וא"ת ואמאי לא קטרג עליו על אביגיל שלקחה לאשה בתוך ג' חדשים למיתת נבל כדמשמע מהכתובי' ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' וגו' וישמע דוד כי מת נבל ודוחק לומר שלא שמע דוד אלא לאחר ג' חדשים כי שם באותם המקומות היה הולך דוד. ר"ל במ"ש רז"ל מבוא בדמים שהגידה לו שהיתה נדה ב' דמים ואחר שהיתה נדה ודאי שלא היתה מעוברת: (מוהר"ר צמח ומפני שיש נשים מעוברות ובא להם אורח הנשים לזה נלע"ד לומר שידע ברוח הקדש שהיה בדוד שלא היתה מעוברת) עד דאתפטרת בגט וא"ת ולמה לא ידע השטן שכבר נתגרשה אחר שהגט נתן בפומבי וא"כ באי זו טענה הלשון וי"ל שאין השטן יודע רק הדברים הנוגעים לדבר עבירה או מחשבות והרהורים רעים וכיוצא כי הוא המחשיב והמכעיס והמכניס ההרהורים הרעים בלבו אמנם העניינים שאין בהם ענין לדבר העבירה אינו יודע מאומה והראיה מהמלאכים שאמרו איה שרה אשתך כנז' בפ' וירא דף ק"א וז"ל דאינון לא ידעי אלא מה דאתמסר לון למנדע כל אלין מילין דזמין קב"ה לאיתא' על עלמ' מ"ט בגין דקב"ה אעבר כרוזא וכו' א"כ בגרושין הללו אפשר שלא ידעכי לא נמסר אליו. הא מה דאמרי' פי' היינו כעין מה שאמרתי. דהא ד' ירחי הוו הגם כי לא היו שלימי' כי לא היו רק ג' חדשי' וי"ז יום עכ"ז קרא' ד' חדשי' כי רוב החדש הד' ככלו ולזה הביא ואית דאמרי כלו' יותר מרווח שהם ד' חדשי' גמורים: ותו אי ידע דלא שכיב בהדה. תימא כבר הקשה זה אי קדמך גלי ואפשר שלמעלה הקש' דרך סברא שלא ידע ואם תמצא לומר שידע א"א וכי אמאי שדר ליה דוד:

לא תמות בידא דדומה הוקשה לו שפשיטא דאינו חייב מיתה לזה תירץ ואמר שפי' לא תמות הוא בידא דדומה שהכונה שלא יכנס בגיהנם: עונשא כתבית וכו' ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת וגו': כשיעורא דאית ביני ובין סטרא אחרא נ"ל ביני הוא מדתו כי השכינה נמשכת עד פתח היכל לבנת הספיר וסמוך לו ממש היכל קדמא' דסטרא אחרא ואין ביניהם שום הפרש כלל:

דלא ימא מלה כדוד היינו אומ' חי ה' כי בן מות הוא. ואפשר מלה כדוד שאמר בחנני ה' ונסני ואח"כ עבר שלא יוכל לומר שגגה היא שהרי כבר נזהר ואלמלא הב"ה עזרו היה נתפס וז"א למה יקצוף ה' על ההוא קול: בגין דלא יכיל למימר הכונה כי אין לסכל לומר אח"כ אף כי אני גזרתי ומשפטי אני חרצתי היה בשגגה שאמרתי כמדבר בלשון בני אדם ולא אהיה נענש על זה כי הרי דוד אמר זה ואלמלא שהב"ה עזרו היה נתפס בדבריו וז"ש כמה דהוה לדוד ונצח ליה קב"ה: דפגים ואתמשיך היינו אחר המיתה נותנין עליו ערלת הקטנים למי שעבר עבירה ובזה נמשך לגיהנם כמשרז"ל וזהו וחבל את מעשה ידיך כלומר כדי שתכנס לגיהנם יחבל וישחית ויפגום באותה ערלה את מעשי ידיך דהיינו אות בריתך ובסבתה תכנס לגיהנם:

מאן רקיע דא איהו וגו' היינו יסוד כנז' לעיל שהו' כולל בתוכו חמה ולבנה ת"ת ומ' וככבים ומזלו' היינו בחינתו שנקר' מזל ובינה נקר' ג"כ מזל: ודא איהו ספר זכרון הכונה הוא לומר שמלכו' נקר' כן בכל מקום ואמ' שנקר' כן כאן לפי שהיסוד שהוא הרקיע הזה זוכר ומגיד ורשים וכתיב לחברייא כל חד מה דאמר בההוא ספר דהיינו מלכות. ואם נפרש שכאן פי' ספר הזכרון היינו יסוד אתי שפיר יתיר: ולמעבד רעותהון יר' שהתועלת שנכתבים ונרשמים למעלה הוא כדי שיהיו שם למזכיר זכותם כדי לעשות רצונם מה שיגזרו למטה הב"ה מקיים למעלה ע"ד ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר:

מאינון יומין דמלכא היינו ו' קצוות במקומם של המלך הקדוש ת"ת בעל ו' קצוות: ה"ג כל דרגא דשליט בלילה משבח והוא סוד ממשל' הלילה שנחלקין לכמה מדרגות דהיינו כל ההיכלו' שנקר' לילות א"נ ו' קצוות שבה כי כמו ששש קצוות שבו מספרי' ומגידי' זה לזה ההוא אומ' כך ו' קצוות שבה שנקראים לילות מספרי' ומגידי' זה לזה ההוא אומ' וההו' דעת דכל חד מחברי': ובשלימו סגי אתעבידו חברין ורחימין כלומר באהבה שלימה נעשו חברים ושומעי' ומספרי' אותם החידושים באהבה וחבה. ואולי רמז זה הפסוק באומרו יחוה דעת דמדאפקיה לאמירה בלשון יחוה רמז האחוה והריעות שנעשה ביניהם בשביל אותם החידושים: אין אומר ואין דברים דשאר מלין דעלמא וכו' ירצה אע"ג שבכל לילה וליל' נבחנים דברי המקטרגי' שאומרים פלוני עשה כך פלו' עשה כך בין טוב ובין רע כמ"ש בזוהר עכ"ז עתה בליל שבועות אינם נכנסים אותם המקטרגי' של אותם אומר ודברים עם היות' אמת שאין הב"ה רוצ' לשמעם כלל ובשמחתו לא יתערב זר: אי נמי שאותם המדרגות שמספרי' שבחיהם של חברים בכלל השבח אומרי' שכשהם עוסקים בתורה אינם מפסיקים ח"ו מדברי תורה בדברי' דעלמא מילי דהדיוטי שהם דברי' דלא אשתמעו קמי מלכא כי אם בדברי תורה שעושים קיום כדמסיק עכ"ל הרא"ג: