אור החמה על ספר הזהר א:טו

ועל דא שרי בהאי אתר יראה. פי' יוחס אל בחינה זו שהיא בחינת ראשית בחינת רחמים שם יראה המורה קצת על הדין מפני שמתוך היראה גורם האדם שיהיה טוב כנז':

ודא תרע' פי' מלת ראשית חכמה יראת ה' ירצה פתח ליכנס לכל טובא דעלמא כי ע"י היראה גורם אח"כ היחוד דהיינו או' אח"כ שכל טוב לכל עושיהם לאותם שע"י יראתם גרמו ייחודם: ואו' תרין תרעין כן פי' בתיקונים יהו"ד מפתחות פנימיים אדנ"י מפתחות חצוניים. ור' יוסי פליג אדר' חייא ופי' שכל טוב בת"ת שדרך בו מתייחדים שתי יודין וז"ש שכל טוב דא אילנא דחיי כאו' טוב ה' לכל ויצדק בו שכל מפני שהוא מקבל מחכמה החיים העליונים וז"ש דא אילנ' דחיי ויצדק בו טוב כאו' טוב ה' לכל טוב בשלימות וז"ש דאיהו טוב בלא רע אמנם המ' נק' ג"כ עץ הדעת טוב כנז' בדברי ר' חייא אמנם יצדק בה ע"ד חיוב הטוב לבד לא ע"י שלילת הרע שהמ' פועלת ע"י הרע כנז' לעיל אמנם בת"ת יצדק ע"ד שלילת הרע וז"ש ועל דלא שריא ביה רע כלל איהו שכל טוב שאינו פועל כלל ברע בסוד ה' למבול ישב:

לכל עושיהם היינו משך קו אור החיים מהחכמה אל הת"ת ומשם לנצח והוד ומפני שבחינת החכמה חסד כנה אותם בקבלת שפע זה בשם חסדי דוד ומשום דמלת עושיהם לא שייך באלו דלמאן עושים אדרבה הת"ת עושה אותם ולזה כנה אותם בלשון תמכין ונודע כי העוסקים בתורה הם מרכבה לת"ת ואין להם עשיה אלא דבור בעוד שהם עוסקים בתורה אינם עושים המצו' אמנם המחזיקים בממונם בעוד שאלו עוסקים הם עושים כמו השוקים המעמידים הגוף כן אלו מחזיקים מארי תורה וז"ש ואינון דתמכין אורייתא כביכו"ל אינון עבדין כדי לתקן המ' המתתקנת במעשה כי ע"י התורה יצא למעשה והיינו ובחילא דא בכח האור הנמשך דרך קו האמצעי אל נצח והוד תהלתו מ' עומדת שיש לה עמידה על התיקון הנאות שהוא תמידי והיינו כדקא יאות:

ר"ש הוה יתיב וגו' דכלה אתחברת וגו' היינו ליל שבועות שאז הכלה מתקשטת להתייחד ביום. ליומא אחרא כלו' ביום השבועות ביום ובלילו היא מזדמנת: גו חופה הוא אור מתאצל מלמעלה להעטיר הת"ת ומ' והיותה עולה שם יקרא כניסתה לחופה:

למהוי עמה פי' ע"י עסק התורה שהם עוסקים שכינה עליהם:

בתיקונהא הוא סוד אור המתגל' עליה ומאיר' כי ע"י ההארה ממקורות עליונות היא מתתקנת להתייחד ותזדכך ותשתוה אל הת"ת. מתורה לנביאי וגו' ובפ' אמור משמע שהעיקר הוא התורה שבע"פ שהם קישוטי הכלה ולזה צריך שימעט בתורה ובנביאים וכתובים וירבה בשאר כפי כח ידיעתו:

ועולימתא הם סוד ז' היכלות שהם מתייחדי' ונקשרי' יחד. ואתתקנת בהו בסוד נשמתם שבתוכה שמושכים לה אור ע"י מעשה הנז'. לא עאלת לחופה כי עיקר תיקונהא וסוד התעוררותה במיין תתאין הוא ע"י נשמתם: קב"ה שאיל עלייהו מפני שהיא אומרת תן לי בשביל בני והוא שואל ובודק במעשיהם ומריח ריח מעשיהם ומברך לון היינו שפע ליהנות בעולם הזה ומעטר לון בסוד הנשמ' ליהנות לעולם הבא:

רשימין וגו' היינו מציאותם בדיוקן דק למעל'. ספרא דדוכרנייא יסוד הנק' ספר הזכרון וע"י הייחוד. שבעין ברכאן מז' ספירות. ועטרין דעלמא עילאה חלק עטרה של חתן וכלה כאו' צאינה וראינה וגו': אתתקנת היינו סילוק התיקון הנזכר מהתחתונים אליה ואחר שהיא מקבלת סוד רוחניות התורה שהם עוסקים בה אתערת לגבי מעלה לומר האירו בי בשביל בני שפעלו כך וכך:

ואח"כ ע"י זה מאירים לה אור מלמעלה וע"י אותו האור היא מתקשטת:

כמה אוכלוסין וגו' הכל נכללים בסוד קשר הייחוד בענין ההיכלות כנז' לעיל:

מחכאן הענין כמו שהיא מתתקנת מתורתם בלילה כך היא מתתקנת בתפלתם ביום ולכך היא מצפה וממתנת עם חייליה לכל אלו שהם מתפללים בתוך קהלות ישראל וצריכה להמתין עד שתכלה כנסיה אחרונ' שבא"י תפלתה ואז היא תתקשט בתפלתם. כיון דמתחברן כחדא יש' בתפלתם ומלאכים בקדושתם:

השמים דא חתן דעאל מה"א הידיע' דהשמים שהיא בבינה קא מייתי ראיה דאיהו עאל לחופה ואפשר שהראי' מאו' במזמור והוא כחתן:

אתפרשן בשמהן אין דעתי נוחה שיהיה דבר זה כפשטו אמנם נ"ל שיש נשמות לנשמות למעלה יורו על רוחניות לנשמות למעלה באצילות כי ס' רבוא רוחות הם מס' רבוא בחינות שיש בו' קצוות שבת"ת. וכן ס' רבוא נפשות לרוחו' ולנפשות הנז' והם בסוד ו' קצוות שבמ' וכפי חיוב אותם הבחינות מקיבוץ אותיות הקדושות שהם היכלות לרוחניות והיינו סוד שמות הנשמות ובענין אתפרשן בשמהן יר' שיהיו מאירים בהם בכל א' מהם כפי פאת נשמתו:

רב המנונא סבא אמר וגו' קשיא ליה בקרא מ"ק אי באכילה אי אפשר דהא כתיב למה יקצוף אלדי"ם וגו' ואי בדבור רע מאי להחטיא הרי בדבור רע עצמו הוא חוטא לז"א שהכונ' שלא יספר בעניינים המביאים לאדם להרהר במה שאינו ראוי והכוונה דבור טהור וז"ש לא יהיב בר נש פומיה למיתי וגו' שע"י אותו הדבור אף אם הוא טהור בא אל ההרהור ובא לידי קרי וז"ש ויהא גרים למחטי והשתא ניחא למה יקציף האלדי"ם על קולך שהקול בעצמו אינו קצף לפני הב"ה אלא מתוך מה שהוא מחטיא את בשרו קוצף על קולו שגרם לו הרע ההוא שגורם פגם שנדבקין הקליפות ביסוד ויונקים וזהו סוד קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי שהוא יניקת המ' מהיסוד מהקרי וז"ש ויהא גרים למחטי לההוא ברית קדישא:

משכין ליה לגיהנם על זה ועל אחרות שאלו שמר הברית היה לו להב"ה דרכים אחרים לטהר אותו אמנם עון זה מושך אותו שם ושם נדון עליו ועל השאר דומה שמיה לשון דממה שאין לו פתחון פה אם האדם לא יפתח פיו וזהו אל תתן את פיך וגו':

ממנא על גיהנם מבחוץ וז"ש קאים על פתחא כי רהב הוא שרו של גיהנם בתוכו ממש. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מספרים ומתנהרין כזוהרא דספיר וגו' הוא סוד חכמה עליונה הנק' ספיר כנודע והיא המאירה מקצה השמים בינה ועד קצה השמים מ' כנ"ל דף א' ע"ב והשמים הוא החתן ת"ת מקבל נהירו מן ההוא ספיר ואז גם הוא מספיר ומזהיר לחכמה תתאה הנק' ספיר שהוא גוון תכלת או אפשר כי הוא בסוד היסוד כי גם הוא נק' ספיר בסוד לבנת הספיר והוא המזהיר מקצה השמים עד קצה השמים כנודע: כבוד אל דא כבוד כלה וגו' זה יובן במה שביארנו פ' פקודי דף רכ"א ע"ב כי מלת כבוד הוא בת"ת אך המ' לא תקרא כבוד כי אם בעת שתהיה כאור החמה ולכן ביום שבועות שמקבלת אור החמה כמ"ש במזמור זה לשמש שם אהל בהם ואז נקרא ג"כ כבוד: עכ"ל:

גליון תמכין דאורייתא וגו' ויחי רי"ט א': ר"ש הוה יתיב וגו' כבר ביארתי לך שיש' הם זוגא דכלה וכמו שהם מוציאים תורה עליונה מהמחשבה בפה כך התור' העליונ' הסתומה נתגלה בפה העליון שהיא כ"י עכ"ל:

והרא"ג כ' ודא תרעא לאעלא וכו' ירצ' אע"ג שהיא יראת ה' ויש בה בחינת טוב ורע וקשה בעיניך ליכנס בה מפני הרע לז"א אינך נמלט ממנה ודא תרעא לאעלא לכל טובא וזהו שער הכניסה. א"נ בזה יש ג"כ טובה. שכל טוב אלין תרין תרעין נצח והוד והכונה שהשואל ליכנס ואמ' פתחו לי שערי צדק נ"ה והושב לו אינך רשאי רק אם כשתכנס קודם בזה השער לה' וז"ש כאן ראשית חכמה יראת ה' קודם ותחלת כל דבר היא יראת ה' ואח"כ תכנס לשכל טוב שהם שערי צדק נצח והוד דאינון כחדא דקרא נקט לישנא דיחיד שכל טוב והיינו לעושיהם שהם המחזיקים אם התורה ממש הם עושים לאותם המדות ושיעור הכתוב שכל טוב שהם נ"ה יהיו פתוחים לעושיהם לעושי' אותם ממש או קיימי להשפיע להם. או ירצה תרין תרעין הם מלכות ויסוד שנקר' ג"כ פתח הגוף כנזכ' בזוהר וכוונתו להחזיר לשתפם יחד הגם שהזכירה באומ' יראת ה' חזר לשתפם יחד ואמ' שכל טוב וז"ש דאינון כחדא תרין דלא מתפרשן:

דא אילנא דחיי ת"ת ונקר' טוב ולפי שבכניסה שייך לומר בה טוב ורע כנז' לכך כאן אמ' שכל טוב בלא רע כלל. וז"ש דא אילנא דחיי ועל דא כלומר ועל זה השער הקודם שריא ביה רע. ויש נוסחאות דגרסי ועל דלא ואתי שפיר וכלא חד. ושיעור הכתוב כך הוא ראשית חכמה הוא יראת ה' שהיא עץ הדעת טוב ורע ואני קורא בה יראה לפי שיש שכל טוב ת"ת שאין בו יראה ואחר שתכנס בפתח זו הנקראת יראת ה' משם תכנס פנימה לכל עושיהם שהם נצח והוד הנקר' חסדי דוד שהם המשפיעי' החסדים לדוד והם נקר' עושיה' לת"ת ומ' הנזכ' ביראת ה' ושכל טוב לפי שנצח והוד מעמידים ומחזיקים הת"ת והתור' וג"כ נקר' עושי המ' (מוהר"ר צמח נ"ל שהכל תיבה אחת עושיהם) שהם שקתות להשביע הארץ הצמאה וז"ש בסמוך ובחילא דא כתי' תהלתו דהיינו כורסייא מלכות עומדת לעד ואינון דתמכין אורייתא וכו' נתן טעם למה קרא לנצח והוד עושיהם ואמר במשל כי בעולם התחתון כשעוסקים בתורה בעוד שהם עוסקים אינם עושים שום ענין כלל אלא שאח"כ מאותו עסק נעשה שמים וארץ חדשים כנז' לעיל. אמנם המחזיקים בלומדיה בעוד שמחזיקי' הם עושים עשיה בעצם א"כ ראוי שיקראו נצח והוד עושיהם ששייך בהם בעצם לשון עשייה או ירצה שהעוסק בתורה בעוד שהוא קורא אינו עושה מצוה אלא אחר שלמד ושנה הוא עושה כאמור בגמרא גדולה תלמוד שמביא' לידי ממש' מש"כ המחזיקי' בה בעוד' מחזיקי' הם עושי' עשיה בעצם כנז':

ר"ש הוה יתיב וכו' דכלה אתחברת נקט לישנא דכלה דאיהי נכללת בתורה ונביאים וכתובים וכו' וכן נכללת בבתולות אחריה כדמסיק: אי נמי דהשתא דאיהי עאלת לחופה שהיא הבינה כדמסיק להיותה מושפעת ומאירה מהני תרעין לכך קראה עתה כלה כ"ל ה' ואמר דאתחברת ולא אמ' דאזדווגת לפי שהזווג הוא למחר ועתה בלילה אינו אלא מציאות התחברות קצת: דתנינן וכו' נתן סבה למה היו כל הלילה עוסקים בתורה דבני היכלא הם הרגילי' לקום בחצות הלילה הם הנק' בזוהר בני היכלא דמלכא א"נ הם אותם הנשמות הזוכות לעלות בהר ה' נקר' בני היכל דמלכ': גו חופה היינו בינה והוא סוד עלייתם שם להתעטר: למהוי עמה כל ההוא ליליא מש"כ בשאר לילות דלא קיימו אלא בפלגות ליליא: ולמחדי עמה בתיקונה דאיהי אתתקנת ירצה שיכוונו ממש לקשט לה בחידושי תורה שהם הם התיקונים שלה כנזכ' לקמן כל חד מנכון יקשט חד קשוטא לכלה: מתורה לנביאים וכו' רמז לפן הראשון שבתורה שהוא הפשט שנקר' נפש ובדרשות שהוא פי' התורה רמז לרוח וברזי תורה היינו סודות ופנימיותה היינו הנשמה: ואיהי ועולמתהא עאלת ולא אמר עאלין לפי שהיא המביאה אותם ובאתר דמלכתא עאלה אינון לא סלקין בשמא. א"נ לפי שבשבת וי"ט עולים ההיכלות נכללים ונקמטי' זה בתוך זה וכולם כנקודה אחת בתוך המלכות ואינם נראין לכן לא יתייחס העליה אלא לה לבד: בהדייהו כלומר בחידושי תורה שיחדשו או בדיוקניהון שלמעלה והכל א' כי המחדש בתור' אותו חידוש עולה ומתקשר בדיוקנו למעלה ואותו הדיוקן בחידושו עאל לחופה בהדי כלה: שאיל עלייהו כלומר שואל מי נתן לה תכשיט זה כנז' בפ' אמור צ"ח כד יתבע מלכא למטרוניתא מאן תקין תכשיטהא וכו' כי יש תכשיט גדול מחבירו וג"כ שואל על הדיוקן דעאל עמה מי הוא זה ע"ד דברה תורה כלשון בני אדם: בהדייכו לפי' קמא בסבתכם ולפי' בתר' כמשמעו:

מרננין שלימוד התורה יהיה ברצון ובנחת: בספר דוכרנייא היינו מ' שנקרא ספר מההוא זכרון שהוא יסוד הנז' בויקהל. והענין שמלבד שכל הדיוקנאות הם חקוקות בכסא הכבוד אלו הם במעלה יתירה שנחקקים במלכות כתיבין ורשימין כדי שיהיו לפניו כל הימים ע"ד וכסאו כשמש נגדי ואמר רשימין שאותו הדיוקן נרשם ונחקק למעלה וכנגד חידושי תורה אמ' כתיבין באותו ספר: בשבעין ברכן פי' מתברכין בשבע מדות ועטרין היינו סוד תרין עטרין דירית ת"ת מאבא ואימא: הא אוקימנא ליה בפ' תרומה: כמה אוכלוסין ומשריין היינו מחנות המלאכים: ואיהי וכלהו כלומר היא והמחנות כלהו מחכאן לכל חד וחד שחידשו חידושי תורה שיבאו עמה לעלות לחופה: כיון דמתחברין פי' כי עתה הולכים עמה כמה מחנות דמלאכים וכל דיוקני אלו שחדשו חידושי תורה לעלות ליכנס לחופה דהיינו הבינה כדי שיהיו מושפעים ממנה והם לבדם לא יכנסו שם אלא המלכות נכללת מכלם ונכנסת לחופה לבדה וז"ש כיון דמתחברן כחדא שהיא המחברת וכוללת אותם בתוכה כדין איהי חמאת לבעלה בלבד כי הם אינם רואים אלא איהי חמאת בלבד לבעלה כנז' בפ' בלק על פ' אל תראוני שאני שחרחורת: כבוד אל דא וכו' כלומר השמים האלו מספרים ומאירים לכבוד אל דהיינו מלכות: יקר על יקר וכו' ירצה עתה שהיא נקר' כבוד אל בשתי שמות לכן כל בחינותיה נכפלות יקר על יקר מצד החכמה שהיה לה. נהירו על נהירו מצד הכתר שהיה לה ושלטנו על שלטנו שהי' לה מצד הבינה הנקר' מלך: כלהו אתפרשן בשמהן ששואל עליה מי תקן וקשט כל קשוט וקשוט: אלין אינון מארי קיימא דברית בהדי כלה ואינון מארי קיימא וברית איקרון מעשה ידיו כך היא הגירסא והכי פי' אינון מארי קיימא כי הם אותם החברי' שמתחברים עמה והם בעלי ברית שכרתו ברי' עמה כדמסיק לקמן וגם שמרו את בריתם בטהרה באופן שהם בעלי בריתה תמיד: כד"א ומעשה ידינו וגו' החברי' נקר' מעשה ידיו יען הם שומרי' את בריתה ואנו קורין עתה מעשה ידינו בשביל אותו ברית החתום בבשרינו והוא תפלה שמתפלל ואומר שאותו מעשה ידינו שהוא אותו ברית החתום בבשרינו כוננהו שלא יבא לידי נסיון עבירה ח"ו: מגיד הרקיע היינו היסוד שנקר' רקיע שיש בו חמה ולבנה וכו' שהכונה שהוא כולל כולם כדמסיק וכו': רב המנונא סבא אמר וכו' הביא כל המאמר הזה להכריח איך נקר' מעשה ידינו אות ברית כדמסיק: דלא יהיב בר נש פומיה היינו משרז"ל אל תרבה שיחה עם האשה שמתוך שמדבר עמה דברי' הוא מתאוה לה ובזה יבא בלילה לידי קרי באופן שחוטא את בשרו. וכל אינון דנטרו כלומ' שומרים אותו שמירה מעולה שלא יבא לידי חטא והיינו שנזהרו ונשמרו מלדבר דברים המרגילים את האדם לערוה: דחיל וכו' לפי שידע גודל העבירה והפגם שנעשה ע"י. עכ"ל הרא"ג: