אור החמה על ספר הזהר א:קנט

ועאל ביה ואתקיים בי'. שיצא מכלל כל החכמות והאצטגנינות ונכנס בחכמת ידיעת הקדוש' ונכנס תחת רשותה:

ואתקיים ביה שלא סר משם ואילך ימין ושמאל ממנה:

מתמן ידע הר ה'. נשמר שלא נפרש שעלה משם ממש. דלהכי קשיא חדא שלא עלה אברהם משם כדכתיב וארא אל אברהם [וגו'] באל שדי וגו' ועוד * ועוד גם העולה כו': העולה אינו נעתק ממקום למקום שאם כן הוא פרוד. אלא אוחז בזה ומזה אל יניח ידו כדי לייחד. לכך פי' כי הכוונ' שנעתק להשיג משם ולמעל' וז"ש מתמן ידע וגו':

הר ה'. מלכות בבחינת הת"ת:

וכולהו דרגין שאר בחינות הספירות אשר בה:

פריש פרישו וגו' הכוונ' שהוא אהל ה' שהיא המלכות וקשרה עם חייליה. כענין שנתפשט אורה בכל הקדושים עד הגיע מציאותה למט' להוריד שכינ' אל התחתונים. וז"ש וקבל מלכו שמיא אברהם עליו:

וכדין ידע דקב"ה שליט על כולא. כשראה קשר השכינה במרכבות ואורה מתפשטת בכל חייליה:

תרין מדבחאן. אפשר לומר כי המזבח הא' במלכות לשם אדני דרגא דאתגליא. והמזבח הב' הוא לשם יהו"ד שהוא סוד ו' קצוות המגיעים עד הבינה. וכיון שאחז עד הבינה. בין שני המזבחות אלו אתעטר אברהם מדרגא לדרגא מד' אחר מדה עד הגיעו עד החסד שהוא מדתו: ואפשר כי שני מזבחות במלכות הא' בחינה מתגלית הב' נעלמת ומשם אח"כ עלה אברהם מדרגא לדרגא עד דסליק לדרום ותמן אתקשר כדקא יאות שקבע עמידתו בה והמשיך החסד דרך כל המדרגות למטה. והנ' כשהי' אברהם למטה במלכות היה עבודתו לקשר המלכות עם השש קצוות העליונות. והוא עזב עבודה זו ואחז עלותו למעלה והיה צריך עמו אחר שיהי' חבר לו. הוא מושך מלמעלה למט' והב' מקשט המלכות כדי שתקבל. ולא הי' כן לכך כיון דאתעטר אברהם בדרגוי שעלה למעל' וז"ש ועאל בדרגא קדישא. כי קודם לא היה רעב מפני שהוא הי' למטה מקשט אותה כדפי'. אמנם עת' שנתעלה ולא נמצא מי שיקשט אותה כדין מה כתיב ויהי רעב בארץ. והטעם שלא הי' למטה מי שיקשט אותה וז"ש דלא הוו ידעי ידיעה לקרבא ליה לגבי קב"ה. וא"ת ולמה אברהם לא הי' משפיעה כיון שהי' למעלה בזכר ישפיעיה אפי' שלא הי' יודע שום א' לקרבא. לזה תריץ ואמר דעד כען לא הוה חילא דעל ארעא שהוא הזכר. יהב תוקפא ומזונא על ארעא. כלומר לא הי' אפשר אם לא ימצא מתקן ומייחד מלמטה. והוא משל אל צנור המים שהוא נשבר בסופו שאפי' ימשיכו בו כל מימי המעיין יפסיד המים ולא יועיל לגן (כי) כיון שאין הצנור נתקן בסופו קרוב לגן. מהרמ"ק זלה"ה:

סתרי תורה כדין אתבסם ואתתקן יצר הרע בגופא וגו' פי' כנעני לשון הכנעה שנכנע ונתקן ואתבסם. וחזר פי' ג"כ לשון סוחר אשר סוחרים שרים כנעניה וגו' לשון סוחר המסחר גופא לדינין בישין. הרח"ו נר"ו:

גיליון ויעתק משם ההרה מתמן ידע הר ה' וגו' עיין בפרדס שער ערכי הכנויים פ"ב:

והרא"ג כ' ויעתק משם ההרה וגו' מתמן ידע פי' מארץ ישראל אחר שעבר אברהם בארץ משם נתגלה לו הר ה' מלכות וכלהו דרגין דנטיעין בהאי אתר היינו שש קצוות שש נטיעות הנטועים בגן הזה ואפשר דה"א יתירה דההרה קא דריש כלומר ה' הרה חמש ספירו' שהיסוד נכלל בת"ת דגוף וברית חד אלו החמש המתקשרי' בהרה שהוא הר ה' באופן שהה"א ראשונ' * של מלת ההרה הוא רמז אל ה' ספי' כנז' ומלת הר רמז למלכות וה"א אחרונ' היא ה' דהשם כמו הר ה' שם ה' בית ה' רמז למלכות המתקשרת תמיד בת"ת. דנטיעין בהאי אתר נקט בהו לשון נטיעה לרמוז כי כמו שהנטיעו' מתגדלות בגן כן המדות העליונו' אינם מתגדלות ומתנהגות בהנהגתן בחסד דין רחמים אלא מצד המ' שהיא הגן שבה מתראים כל מעשה התחתונים וכפי מה שהיא מראה ומוציאה כך היא הנהגתם. פריש פרישו כיון שידע והכיר האלהות וקשר המדות למלכות הפרישו עליו לאהל ופרש סוכת השלום עליו וקבל עול מלכות עליו. וכדין ידע דקב"ה שליט על כלא קב"ה הוא א"ס ב"ה השולט על כל המדו' ומייחד לון ומקשר לון וזהו מקדם דהיינו כתר עליון כנז' באידרא מימי קדם ועד בית אל מלכות. בנה תרין מדבחן חד לדרגא דאתגלייא דכתיב ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו כלומר לה' המתגלה ונרא' אליו. וחד לדרגא דאתכסייא דכתי' אח"כ ויעתק משם ההרה מקדם ועד בית אל [לבית אל] והכיר האלהות והאדון השולט על כלם חזר ובנה מזבח אחר סתם דכתי' ויבן שם מזבח לה' כדמפרש ואזיל. עד דסליק לדרגיה כי עד עתה הית' מדרגת הידיע' וההשג' לבד אבל אח"כ במעשיו הטובים אחר שהכיר היה הלוך ונסוע הנגבה. ה"ג כיון דאתעטר אברהם בדרגוי באתר קדישא דמאל באתרא קדישא וכו' ופי' באתר קדישא היינו אל החסד שכבר נסע מארעא קדיש' מלכות כדפי'. כדין מה כתי' ויהי רעב בארץ לא רעב ללחם אלא לשמוע את דבר ה' פי' שכיון שאברהם נתעלה עד החסד היה מתבודד תמיד ומתקשר עצמו ונשמתו למעל' באופן כי היה רעב בארץ שלא היה מי שידע ויכיר להתקרב לגבי קב"ה כי אין מי שיור' להם הדרך. ומה דפריש לקמן ויהי רעב כנרא' שהוא רעב ממש הוא דבר אחר דקא פריש. א"נ לפי שלא היה מי שמור' להם הדרך כנז' וכיון שלא היו יודעים ומכירי' באלהות לא הוו יודעים להתפלל ולהתקרב להקב"ה על חסרון במזונות ולכך ויהי רעב בארץ:

ויהי רעב בארץ דעד כען וכו' חילא דעל ארעא המלכו' אשר היא שרה של ארץ ישר'. בגין דעד לא אתקדשת מטומא' כמ"ש והכנעני אז בארץ היה כרוך בעקבה כי לא היה בעולם מי שיעשה דבר כרצונו ית' אלא אברהם ועדיין הוא לא היה עוש' מעש' כי אם בחקירה ודרישה באלהות לבד. לא קיימא בקיומא כי בעוד שהנחש כרוך בעקב' והדינין מתגברין אין לה נחת רוח כלל: