אור החמה על ספר הזהר א:קנח

א"ל ר' אבא אי הוה כתיב וגו' הוה אמינא הכי דלא אתא קרא אלא לאשמועינן דאזלו עמיה גרים אבל השתא דכתיב ואת יש לנו לרבות שגם זכותם של אותם שלא הלכו עמו הלך עמו וז"ש את לאסגאה נוסף על הגרים עצמם: מנלן דכתיב ואת הנפש. תימה שהוא מודיע הדבר בעצמו. וי"ל דהשתא דריש מלישנא דנפש אשר עשו דמאי אכפת ליה לקרא להודיענו שהנפש עשו דהיינו שהמגייר נפש א' כביכול עושה אותה לימא ואנשי ביתו ואנא ידענא דהיינו גרים אלא מדקאמר השתא אשר עשו היינו להודיענו זכותא דכולהו נפשאן הוה אזיל עמיה דאברהם. ועם היות שלא הי' עמו עם רב בזכותם ניצול:

פתח בלך לך. כלומר עם היות * עם היות שהדיבור לך לך הי' צורך המראה עכ"ז כו': שהיה צורך המראה לך לך עכ"ז כיון שהי' עתה פעם ראשונ' שנראה לו הי' לו לפתוח בדברים אחרים. כגון אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ואח"כ לך לך מפני שלך לך הם דברים קשים:

חושבניה מאה והוא נרמז בשורת הבני'

כל דעביד קב"ה וגו' כלומר הכל לפי סוד המדות:

אתר דבעי לאתקרבא כלומ' מקום שצריך האדם לאחוז כדי לידבק למעלה.

דרגא קדמאה. המלכות והיא נקראת לך. ואמר לו הב"ה לך לך כלו' לך למקום שתוכל עם לך שהיא מדת המלכות. ונקראת לך מפני שהיא מדה נגלית מקום מוכן גלוי לידבק בו. מה שאין כן למעלה * לא נק' לך אלא הוא: אלא הוא דרגא דאתכסייא. וכל כנוי לנוכח הוא במלכות. ולזאת נקראת זאת מורה באצבע. ולכן נקראת לך. ועוד הוסיף מלת לך מדבר לנכח הב"ה באברהם * נצ"ל לאברהם: כלו' מדתך המזומנת לך לידבק בה:

עד דייעול לארעא. כי היא כבודה בת מלך פנימה. ואינה יוצאת מא"י שהיא היכל המלך.

כגוונא דא כתיב וישאל דוד וגו' כענין זה דרך חכמה עש' הב"ה עם דוד. אלא שדוד אחז במלכות דרך להיות מלך. ולכך הוצרך לידבק באבות להשלימה במרכבה. ואברהם אחז בה סתם להתגייר ולהתקדש בקדושת ישראל. ולכך לא הוצרך אלא ליכנס בקדוש' בא"י לבד:

דאתחבר באבהן שהם חג"ת ושם עמהם המלכות מלך. ונמצא דוד עמהם רגל רביעי ושכינה שורה עליו:

אתעכב תמן שבע שנים. שכן שלימותה ודאי בת שבע מהשבע ספירות העליונות:

שמא קדישא דאחתים ביה עלמא וגו' היינו שם ע"ב. וזהו ויעבור אברם ע"ב שהוא רי"ו אותיות ג' פעמים ע"ב לחבר הארץ המלכות עמהם. וזהו מלכו' קדישא דאתעטר * לפנינו הגי' דיתחבר: באבהן בחברון. והנה שם מ"ב הוא מן הגבור' ובו ברא קב"ה העולם והוא יוצא מבראשית עד ובהו אמנם ראה שלא הי' מתקיים שתף עמו רחמים והיינו חסד שבו ע"ב וז"ש דאחתים ביה עלמא כדי שיהי' לו קיום ועמידה:

בספרא דר' ייסא וגו' תימה מאי בינייהו ואעשר דמשמעות דורשי' איכא בינייהו ר"ש נקט קרא ויעבר ממש כמו קרא ויעבור אברם שהם שוים. ור' ייסא דחיקא ליה. דויעבור ה' הוי למילא בשם ע"ב דדכורא דהיינו ויעבור ה' ואילו הכא קיימא בקדוש' דארעא דהיינו ויעבר אברם בארץ להכי נקט קרא דאני אעביר דקרא דא בקידושא דארעא קאי דקאמר אתי דהיינו מלכות אעביר דהיינו ויעבור כל טובי על פניך דנחית לתתא וז"ש והוא רמז לקדושא דארעא דאתי מאתר עלאה וגו':

מסטרא דא לסטרא דא. הענין הוא כי א"י היא נחלקת לי"ב חלקים לי"ב שבטים ונקודה אמצעית שהוא המקדש יש בו י"ב שערים שהם י"ב מקורות לי"ב חלקים אלו והם שער ראובן אחד שער שמעון אחד וגו' כדכתיב ביחזקאל והם ו' מימין המקדש וששה משמאל למקדש כדכתיב ביחזקאל ונמצאו י"ב שבטים נגדיים לי"ב הויות ויונקים כל א' משער שלו וכל אותם הי"ב הויות יהיו שוים הוי"ה שהיא דין קש' עתה יהי' שוה להוית יהו"ד שהיא רחמים וכולם שוים לטובה והנ' להיות אברהם נכלל ונקדש בכל י"ב קדושות עליונו' הוצרך להיותו עובר בארץ מסטרא דא לסטרא דא לכלול י"ב החלקים הנזכרים וז"ש מסטרא [דא] לסטרא דא כדקא חזי:

הא אתמר בפ' נח ע"ש:

אתגלי ליה מה דנא הוה ידע. היינו שידע הנהגת הקדושה בא"י שהוא הדבר שהי' נעלם ממנו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' הוה אמינא הכי שממש כל אותן הנפשות בעצמם היו הולכים עמו אבל השתא דכתיב את היינו זכותם שלא יתכן שהי' מוליך עמו עם רב אנשים ונשים ובפרט במקום סכנ' שאין ראוי לסמוך על הנס. לההוא אתר דבעי לאתקרבא היינו המלכות שהיא פתח כניסת הת"ת. וז"ש לאעל' לקב"ה ת"ת. בג"כ לך לך כלומר לך לך למדרגתך שכן היא מסע ראשון לגרים כנודע. ומשם וילך אברם הלוך ונסוע הנגבה אל החסד מקום מדרגתו. עד שיתחבר באבהן שהו' רמז לדוד העליון שיתחבר בחג"ת. אתעכב תמן שבע שנים נגד ו' קצוות הת"ת עם הז' מלכות דאתחתים ביה עלמא כמשז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם דהיינו חסד. בראו בדין דהיינו שם מ"ב הנרמז בפסוק בראשית עד ב' דבהו ולא הי' יכול להתקיים שתף עמו מדת הרחמים דהיינו חסד שם ע"ב שהוא בגי' חסד. כתי' הכא ויעבור וגו' והכונ' שאברהם כאשר עבר בתוך הארץ נתגל' אור החסד למעל' בארץ העליונ' כמו שדוד בחברון הוא התחברות דוד מלכא באבהך למעל' כמו כן הכא ויעבור אברהם [ויעבר אברם] שם ע"ב נתגל' בארץ מלכות וכבר ידעת כי ויעבר ה' הם ג' אבות כנז' בפ' תרומ' שם ע"ב דוד מלכא דקא מתעטרא באבהן כי כל שם מתע"ב שמות הוא מג' אותיות אחד מויסע וא' מויבא וא' מויט וחבור שלשתן יחד היא המלכות הכוללת כלם. עד מקום שכם וגו' מסטרא דא לסטרא דא ה"ג ול"ג דלתתא וה"פ הארת א"ב ר"ם שהיא קדוש' דארעא דאתי מאתר עילא' שהוא מקום רם ועליון עבר הארה זאת בארץ לתקן ולקשט והגיע עד מקום שכם שהוא יוסף שנאמר ואני נתתי לך שכם אח' וגו' דהיינו היסוד שנתן לו למדרגתו ומקו' שכם הוא מקום הנכנס שם היסוד דהיינו פנימיות המ' ששם מתהוות הנשמות וזהו עד אילון מור' מלשון חוזק כמו אילי הארץ והוא חוזק יריית המור' כיון עד שם הית' העברת קדושת א"ב רם וז"ש מסטרא דא הנקר' אברם לסטרא דא דהיינו מחום שכם וכו'. הא אתמר וכו' בפ' נח דף ע"ג. דעד כדין שלטא וכו' והית' לו אחיזה בארץ מלכות ולכך ויעבר אברם בארץ כנז' להתיש את כחו ולעקרו משם. עכ"ל הרא"ג: