אור החמה על ספר הזהר א:קנז

גופא אתבר וגו' החומר מתבטל ונפש מתפשטת ממנו ולכך יש בה כח להשיג גילוי שכינה:

תלת שליחן הא' ימיני כותב זכיותיו. שמאלי כותב חובותיו האמצעי מונה ימיו. אודי על כולא בפומיה דבור:

חתים על כולא בידי' מעשה להיות הענין חתום בדבור ובמעשה:

קדמאי שחטא בהם ראשונה מעשה נערות:

בתראי שחטא בהם באחרונה מעשה בחרות והזקנה:

חדתי שהוא חדשם:

עתיקי שתפס מעשה אבותיו בידו:

אקשי קדל לענות עזות:

מחרן כתיב כלו' פי' הכתוב מחרן מפני שאין לשון יציאה צודק:

דלית לי' רשו וגו' אם לא תרצה היא ללכת לא יוליכה בעל כרחה ואע"ג דקיימא לן הכל מעלין וגומר היינו שלא ליתן כתובה אמנם להעלותה בעל כרחה [משנה י"א פ' י"ג דכתובת] לא שאינה שבויית חרב:

קח את אהרן בדברים רכים:

מה חמא וגומר קשיא ליה כי לפי דבריו ויקח נמי אהדר ללוט ולקחו בדברים א"כ מאי חמא אחר שלא היה רוצה ללכת עד שלקחו בדברים.

מיניה דוד רות ממואב וא"ת ולמה לא צפה נעמה מעמון אלא דוד רגל רביעי במרכבה והוא דבק בימין לכך דבקו עמו: ואת הנפש וגו' וגם אותם משך בדברים טובים שילכו עמו כדי שלא יחזרו לסורם:

אמר ר' אבא אי הכי וגו' בשלמא למאי דפרשינן דזכותא ניחא דלא הוו כ"כ אלא לדידך קשה דהא כמה בני נשא הוו כי רבים השיב מעון ודוחק לומר שכל עם רב כזה הוליך עמו. הרמ"ק זלה"ה:

גיליון ורוחא הכי נמי יהיב חושבנא וגומר ויקהל קצ"ט נשא קכ"ו עכ"ל:

והרא"ג כתב כדין אתייהיב רשו כמשז"ל תוסף רוחם יגועון וגו'. וכדין קיימי עליה תלת שליחן בפ' ויקהל פריש לון דף קצ"ט והכא לא דק לפי שאין כאן מקום דרוש זה. על קדמאי וכו' פי' מורי נר"ו על חטאת נעורים. בתראי חטאת זקונים: חדתי עונות שהוא מחדש. עתיקי שאחז מעשה אבותיו בידיו. לדעת כל אנשי מעשהו כלומר בידו ממש יחתום כדי שידע כל אנוש מעשהו הרע שעשה ולא יתנשי מינייהו אפילו חדא. אי נמי ביד כל אדם יחתום לדעת כמה אנשים מקטרגים ברא במעשהו הרע שאם יעמדו עליו אלף מקטרגים יבקר פנקסו אשר הוא חתום בכתב ידו וידע שעשה אלף עבירות ויצדיק עליו את הדין. כמה דחייביא גרסי'. אפילו בשעתא דבעי לנפקא מהאי עלמא אקשי קדל שאינו חוזר בתשובה. ה"ג וחייבא אע"ג דאשתדל בהדיה צדיקא אקשי קדל ולא בעי למילף ובג"כ אית ליה לצדיקא למתקף ביה ואע"ג וכו':

א"ר אלעזר מחרן כתיב וגו' פי' מדלא קאמר בלכתו מחרן אעפ"י שנא' בו יציאה אינו גנאי. ולא נדרוש בצאתו שיצא מחמת הפחד מדלא קאמר בלכתו. זה לא דרשינן כי כאן בחרן כבר היו בטוחים מהפחד ולכך אפי' שיאמר בו יציאה לא איכפת לן מידי אבל והא יציאה כלו' האי יציאה דתרח ולוט דקאמר קרא ויצאו אתם מאור כשדים זאת היא שהוא של גנאי שלא נאמר בהם הליכה שהיה מורה הליכה לש"ש אלא ויצאו אתם יצאו תרח ולוט אתם דאברהם ושרה. ומדקאמר בהם יציאה מורה שלא היה יציאת תרח ולוט לשם שמים אלא מחמת הפחד שראו הרן נשרף ושמא ישרפו אותם ג"כ ואע"ג דויצאו אתם כתיב וכינה היציאה לארבעתם בודאי לא נאמרה יציאה אלא על תרח ולוט שהיו בורחים כנז' כי אברהם כבר נצול מן האש ואין לו שום פחד ולפי זה צריך לפרש מלת והא * לפנינו הגי' וההיא: כמו והאי כלו' וזאת היציאה הנאמר בתרח ולוט דהיינו ויצאו אתם כדפרישנא:

ויקח אברם את שרי אשתו וגו' ובג"כ ויקח וגו' האי ובג"כ קדמאה ל"ג. א"ר אלעזר אין ובג"כ כלהו בני נשא דהוו אזלין עמיה וכו' ה"ג. עכ"ל הרא"ג: