אור החמה על ספר הזהר א:קנו

כיון דכלהו נפקי וגו'. ולעיל אמרינן שעד שנתעורר לא נאמר לו לך לך א"כ ההתעוררות היה כולל למה הצווי לך פרטי וגו': וא"ת שאברהם לא עבד ע"ז ותרח עבד אחר שהיה טפל לאברהם למה נדחה וז"ש אע"ג דתרח הוה פלח וגו' בהדי אברהם וגו':

אתרעי בתיובתא וחזר בתשובה ודאי בצאתו מאור כשדים וכוונתו להתקרב אל הקדושה בבואו עם אברהם. וז"ש ושרא למיפק אמאי לא כתיב לכו שודאי יתייחד הדבור לאברהם אמנם יצוה על תרח ולמה נדחה שנאמר לאברהם בלחודוי לך לך:

כיון דמטא לחרן לא נפק והי' גלוי וידוע לפני הב"ה זה תדע שכן שהרי לוט לא היה בצווי ועכ"ז הלך עם אברהם ותרח לא רצה וז"ש וילך אתו לוט ואילו תרח וגו':

האור לא כתיב וגו' ואילו לאידך פי' הל"ל האור דלאו אורם הוה שאינו מהם. ולהאי פי' לא דחיק וזרוע רמה דלא אהדר לרשעים עצמם אלא לאחריני דלאידך פי' הוה ליה למימר וזרועם הרמה תשבר וכיון שכן הוה ליה האי פי' הכרח לענין תרח שלא חזר בתשובה דקארי להו רשעים כדפי':

אור דלעילא חסד אברהם אור קדמאה שנברא יום א':

ולאנהרא תמן כי חסד לא היה מתפשט למטה מפני שלא הי' שום א' מרכבה אליו עד עתה ועתה ע"י אברהם יהיה מאיר ומתפשט בתחתונים וז"ש בהיר הוא בשחקים שהם נצח הוד שחסד מאיר בהם והם נקראים מצד החסד חסדי דוד וז"ש ולאנהרא תמן היותו מתפשט לתחתונים וזה לא היה אפשר אלא בסיוע א"י ולכך נאמר לך לך כדפי' לעיל ר' אלעזר לאתקנא דרגא דילך:

דכתיב ואת הנפש תימא כי קודם עשו הנפש ואח"כ היה צווי לך לך א"כ איך אמר הכתוב ורוח עברה וקודם אליו ועתה לא ראו אור והדברים היו להפך ואי נפרש כדעת רז"ל שאחר שנאמר לו לך לך חזר לחרן פעם אחרת והיינו רוח עברה פעם אחרת והחזירם בתשובה ניחא:

ת"ח דהא לא כתיב ויצא היינו ראי' לדברי ר"ש שפירש שלא יצא תרח מאור כשדים בתשובה שהרי באברהם לא כתיב ויצא שיורה שעשו ישיבה בחרן ועתה יצא. משום שאינו אלא וילך שבדרך הליכה היה ויציאה ראשונה שיצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען היא היתה היציאה מקודם ולא יצדק עתה ויצא לענין יציאתו מאור כשדים שכבר יצאו מקודם. ובחרן היו ולא יצדק ויצא ליציאתו מחרן שלא היו בחרן תושבים אלא בדרך הליכה. לכך נאמר וילך שפי' המשיך דרך הליכתו. והנה תרח לא רצה ללכת עמו נראה שלא יצדק בו ההליכה הזו מפני שאין היציאה מאור כשדים אליו בתשובה ללכת למשוך דרכו אלא לצאת לבד משם שלא יהרגוהו כדפי'. והשתא קשה אם כדבריו מאי כאשר דבר אליו ה'. כיון שלא אמר ויצא אלא וילך שדרכו המשיך והלך מאי כאשר דבר אליו ה' אפי' בלא זה היה הולך. לזה אמר שהכוונה דאבטח ליה בכולהו הבטחות שנוסף בהליכתו עתה ההבטחות אשר דבר אליו ה': ואפילו לוט קאמר וילך ולא קאמר ויצא לפי שלוט הי' בתשובה וז"ש דאתחבר עמיה בגין למילף וגו' ומטעם זה אמר בו וילך:

ולדחלא מיניה מההוא יומא וגו' תימה והרי זה יראת העונש ואינה יראה טובה. וי"ל כי הכוונה לאמר איך אכעיס לקב"ה שיכעוס מלי בעת אבא להראות פניו ביום הדין וז"ש דזמין בר נש למיהב דינא וחשבנא לקב"ה ממש ולא אמר דינו הקשה כלל. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כתב לא כתיב ביה וילך אלא ויצא כי מלת ויצא מורה שיצא מתוך ההפיכה להנצל לבד. אבל וילך מורה הליכה ממש לשם אל המקום אשר אמר לו האלהים. וזהו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' דהיינו לך לך בהליכה נצטווה והליכה עשה. וי"ס ישנים דלא גרסי. אלא ואלו תרח לא כתיב. ולפי גירסא זו לא דקדקו בין ויצא לוילך אך קשה דלקמן בסמוך פריך ר' אבא דהא כתיב יציאה באברהם דכתיב בצאתו מחרן נרא' דקים ליה לר' אבא דת"ק קא דייק יציאה והליכה:

ועתה לא ראו אור אימתי מלת ועתה קא דייק אימתי נאמר ועתה. בההוא אור דלעילא במלכות שיהיה מאיר בה וזהו בהיר הוא בשחקים שהאור הזה התחתון שהוא אברהם העלהו להיותו בהיר בשחקים מלכות ומלת שחקים לא דוקא דשחקים הם בנצח והוד אלא בלשון השאלה קאמ' כאלו אמ' העלהו להיותו בהיר בשמים א"נ בההוא אור דלעילא מדקאמ' דלעילא ירמוז אל החסד שהוא נקרא אור קדמאה ואתי שפיר בהיר הוא בשחקי' שאור החסד יבהיר ויבהיק בשחקים נצח והוד וז"ש ולאנהרא תמן ממקום האור חסד יבהיר ויאיר בשחקים ובזה ורוח עברה וגומר ה"ג תבו בתיובתא תרח וכל בני מאתיה דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן הא בני ביתיה ובני מאתיה. תרח דכתי' ואתה תבא וגו'.

וילך אברם וגו' דהא לא כתיב ויצא אברם דאלו הוה אמר הכי הוה משמע שיצא מארצו העקרית שהיא חרן כסבר' הראב"ע אלא וילך כד"א לך לך כלומר כבר התחלת ללכת סיים הליכתך והתרחק עוד מבית אביך ושייך ביה לשון הליכה שכבר יצאו מארצם העיקרי' שהיא אור כשדים והלכו לחרן ויש עדיין לילך אבל באור כשדים שם נאמר יציאה שהיא הנסיעה הראשונ' ושם שייך לומר יציאה שהיא תחלת יציאה בקדמית' עבדו אבל אחר שכבר יצאו והלכו קצת נאמר לו לך לך יותר והתרחק. כאשר דבר אליו ה' דאבטח ליה אין לפרש שלפי שהבטיחו הקב"ה בכל אותם ההבטחות הלך חלילה כי לא היה אברהם עובד את ה' ע"מ לקבל פרס אלא כאשר דבר אליו ה' ר"ל תכף כאשר אמר לו לא נתעכב כלל אלא וילך אברם תכף כאשר דבר אליו ה' ועתה פירש היכן דבר לו כשהבטיחו בכלהו ההבטחות. וילך אתו לוט דאתחבר עמיה קשיא ליה שהי"לל ויצא אתו לוט כפי הנדרש תירץ לפי שנתחבר עם אברהם נאמר בו וילך. דאולפי אורחוי אגב דנקט דלוט אתחבר עם אברהם למילף אורחוי נקט לה עכ"ל הרא"ג: