אור החמה על ספר הזהר א:קנה

והוה ידע ומצרף סטרי דיישובי עלמא וגו' גוי גוי וארצו ונחלתו והי' יודע כל גוי וגוי עד היכן מגיע חלקו ונחלתו וישובו:

ואסתכל בהו בישוב התחתון ומשם הי' מסתכל ע"י משקל האצטורלב עד היכן מגיע כל חלק וחלק מהארץ ברקיע והיה מחלק הרקיע לחלקים כחלקי הארץ. וז"ש ואסתכל בהו ואתקל בתיקלא לדעת כל ארץ וישוב בכמה מדרגות היה עומד ומשם היה מסתכל בשרים הממונים ברקיע בחלקים ההם כדפירש בזהר בפ' תרומה:

נקודה דאמצעיתא. היא חלק ישוב ארץ ישראל שהיא טבור העולם:

תקיל בתיקלא. לדעת הרקיע המשמש בארץ ישראל ולא הוה סליק בידיה משום דלמגנא קיימי רקיעי בארעא דישראל כדפי' בזוהר:

חילא דממנא עלה דהיינו השר השולט בה:

מתמן אשתיל כל עלמא מפני שראה שהיא היתה נקודת המרכז לכל העולם. ובה היה כלל הכל וידע כי בה היה יסוד הכל וכלל כל הנמצא בכל חלקי הישוב נמצא בא"י. כיון שהגיע לידי מדה זו אשגח וצרף ותקל למנדע וידע כי כמדה תחתונה מדת הארץ יהי' מדה עליונה מדת השר השולט עליה ולפיכך חמא דהא חילא עילאה לית ליה שיעורא מפני שהוא סבת הכל שהשגת מהותו נמנעת. אמנם ע"ד שלילה ידע דלאו איהו כגוונא דסטרי דרגי ישובא כי כמה מעלות טובות לקדושה על השרים כנודע:

למיקם על ברירה דמלה להשיג מהות המנהיג את הארץ על צד החיוב. והוא חשב כי אחר שהשיג מדת הארץ שמציאותה קבוץ וכלל כל הארצות כלל כל הנמצא. כן השר השולט בה כלל כל השרים וכיון שראה שלא השיג מיד ויבאו עד חרן וישבו שם שפחד ליכנס בארץ בלי ידיעת הנהגת השר השולט בה.

מ"ט דאברהם קשה לו לעיל אמרת שיצאו ללכת ארצה כנען מפני שהשיג מעלת העצם הארץ והנהגתה. והשתא אמרת שזו היא סבה שישבו בחרן א"כ מ"ט דאברהם מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר. ותירץ כי היה בא ורואה מעלת האקלימים אלו על אלו באותם השרים הממונים על הככבים והמזלות. והיה בא דרך גדולתם זה על זה עד הגיעו לחרן. ודרך הילוכו כשהגיע לחרן והתחיל לבדוק במעלת א"י וראה תקיפו דעמיקין דלא יכיל למיקם ביה. מיד ויבואו עד חרן וישבו שם והענין כי א"י נקודה אמצעית וכן המלכות בקדושה נקודה אמצעית.

למנדע לך וכשתשיג ידיעת עצמך ותתקן עצמך ונשמתך תשיג מה שאין אתה יכול להשיג והיינו סוד ספר יצירה שגלה לו הב"ה לאברהם שהשיג בריאת עצמו ואבריו ואברי עולם ואברי שנה. ומשם השיג אלהותו של הב"ה וספירותיו וכל המרכבות וההנהגה:

מההוא סטרא דישובא וגומר כלו' שאין לישראל יחס עם עפר ארצות גוים שאתה מתחכם בישוב ובטבעו לך לך ממנו:

מההיא חכמה. חכמת המולד והמזל וזה אינו שאין מזל לישראל אלא הכל כפי גזרת חכמתו ית':

דלא תשגח שהי' ראוי לירש אברהם [את] אביו:

ואעשך בגין דכתיב לך לך וגו' שהדרך ממעט וגו' כדפי' ז"ל:

ואברכך לפי מה שפי' לעיל ארצך סטרי דישובא כי לא היה יודע טבע מזל א"י להתברך. לכך אמר לו ואברכך שם:

ואגדלה שמך וגו' לפי מה שפי' לעיל ענין וממולדתך שהוא חכמת המזלות שהי' לו שם גדול בארצו לכך בשרו ואגדלה שמך בחכמה ובתלמידים יותר:

והיה ברכה בגין דכתיב ומבית אביך שהיה ממעט חלק ירושתו מנכסי אביו. הרמ"ק זלה"ה:

גיליון נקודה דאמצעיתא דישובא דייקא ולא אמצעיתא דעלמא וע' בתצוה קפ"ד ב':

והוה תקיל כל ישובי דעלמא וגו' בפ' בתרא דכתובות [דף קי"ב] ר' חנינא מתקל מתקלים ע"ש ופי' התוספות משם תנחומא שהיה שוקל אבנים כל זמן שהיו קלות אמר עדיין לא הגעתי לארץ ישראל:

אשר אראך. ארא"ך מספר בענני"ם. עכל"ה:

והרא"ג כתב והוה ידע ומצרף סטרי ה"ג. ור"ל היה עושה כצורף הזה שהוא מצרף הכסף מסיגיו כך היה משוטט בדעתו ובחכמתו. וכמה חיצונים היו מזדמנים לפניו היה משליך הסיגים ההם והולך ונכנס פנימה להשיג עד שהשיג תחלה השרים העומדים על העולם בז' אקלימים וז"ש סטרי דיישובי עלמא. כד מטא לגו נקודה לידע מי הוא המשפיע ומנהיג בנקודה הזאת שהיא א"י לא היה עולה בידו כי עמוק עמוק הוא ומי ימצאנו. אשתיל כל עלמא כי כן אבן השתיה ממנה הושתת העולם: כדין ויצאו אתם תרח ולוט עם אברהם ושרה כי הם היו עקר ואלו יצאו טפלים אליהם כנז' לעיל. והיו הולכים הלוך ונסוע לבא לארץ כנען אולי שם ישיגו מי הוא המנהיג שלה וחשב שבהליכתו ובהתקרבו אל ארץ כנען יהיה מתגלה אליהם שום דבר בדרך. וחזר עוד ואשגח ותקיל וצריף וכיון שלא היה מתגלה אליו דבר כשבאו לחרן ישבו שם ונתיישבו שם. מ"ט אליו וכו' ה"ג כלומר מי * צ"ל מ"ט אלא וכו' כלומר מאחר שהיה כו': שהיה משתוקק כ"כ להשיג מ"ט כשבא עד חרן נתיישב שם והיה לו ללכת ולנסוע עד הגיעו אל מקום החפץ. והוה סליק בידו גרסי' והכונ' לומר לפי שבכל האיקלימים השיג ובארץ ישראל לא היה משיג כלל בכל עוצם השגחת שכלו. לזה השיא את עצמו לדבר אחר וישבו בחרן שכשם שיחשב לו לאדם חכמה בטורחו במקום שאפשר לו להשיג כן יחשב לו לחכמה בהמנעו מלחקור במקום שהוא נמנע ההשגה. לך לך למנדע לך. כלומר לידע שורש נשמתך מאיזה מקום נחצבה ובזה תתקן גרמך שאם לא ידע זה אינו יכול ליתקן אית לך שרשא לאצלחא בעלמא מביתא דאבוך י"ס דל"ג ליה.

ואעשך לגוי גדול וגו' ואעשך בגין דכתיב לך לך כדברי רז"ל כנגד לך לך שההליכה ממעטת פריה ורביה אמר ואעשך לגוי גדול. וכנגד מה שממעט הממון שבהיותו בארצו יש לו מכירים ונושא ונותן ומרויח מש"כ בדרכים שאדרבא יש הוצאה ולא ריוח אמר ואברכך בממון. וכנגד שממעטת את השם שבארץ מולדתו מכירים בו ומכבדים אותו מש"כ בדרכים ובארץ נכריה אמ' ואגדלה שמך. עוד יש דבר אחר שממעט הדרך שהכל מזומן בבית אביו בלי טורח ועמל ויגיעה מש"כ חוצה לה לכך אמר והיה ברכה יהיה ברכה בכל מעשה ידיך. לא תהיה מושפע כמו שהיית בבית אביך שהיית מושפע מתפיסת הבית. אלא והיה ברכה תהיה בסוד משפיע ומקום * נ' דצ"ל ומקור: הברכות שיתברכו אחרים ממך.

מסטרא דימינא. כי בני חיי ומזוני שבבינה מתגלי' בחסד * נ' דצ"ל בחג"ת: ולכך ואעשך לגוי גדול מצד הגדולה שמורה גודל ורבוי הדבר הרי בני. ואברכך מסטרא דשמאלא היינו ברכ' העושר כמ"ש מצפון זהב יאתה הרוצה להעשיר יצפין הרי מזוני. ואגדלה שמך מסטר' דאמצעית' כי כן שם הגדול יהוה במילואו עולה מ"ה והו' שם יהוה שבת"ת. וכן אתה שמך אברם יתגדל שמך ותקרא אברהם ובת"ת הם חיים שכן נקרא עץ החיים הרי שלשתם. והיה ברכה מסטר' דארעא דישראל. היינו מצד המלכות שהיא בריכת מים שהכל משקים ממנה ולכן קראה עתה בכינוי זה ארעא דישראל שהיא יונק' תחלה מלמעלה ומתמציתה יונקים שאר ארצות: דכלהו כלילן ביה כלומר כלם מסכימים ושוים לטובה לברכו מר כדאית ליה ומר כדאית ליה א"נ מסטרא דימינא כלומר את בעצמך התקשר בגדולה. ויצא ממך בן שיתקשר בגבורה. ויצא בך מבנך שיתקשר בת"ת הרי ואגדלה שמך שהתורה חוזרת על אכסניא שלה. והיה ברכה תהיה מלבד חלקך שם תהיה שושבין לבריכה תחתונה. וז"ש דכלהו כלילן ביה דהיינו באברהם כי הוא סבת הכל עכ"ל הרא"ג: