אור החמה על ספר הזהר א:קנד

כד אסתאב גופא. אפשר דהיינו אחר המית' שהגוף מטמא: ואפשר שהוא בהטמא הגוף בחיים בעבירה שהנשמה מסתלקת ממנו ועכ"ז * ועי"ז: אין מקבלין אותה למעלה והיא מתגלגלת כדמסיק.

אוירא דטיהרא. פתח היכל ראשון שהוא היכל לבנת הספיר כי משם תחלת הקדושה ליכנס לרוחניות:

תרען לא מתפתחן. היינו פתח ההיכל הזה ששם טהריאל המלאך שומר הפתח ומטהר הנשמה ליכנס בהיותה כראוי:

מתגלגלן זה דוחה אותה לכאן וזה דוחה אותה לשם:

ווי לון מאן יתבע וגו' כי יש שהב"ה תובע אותם כגון דוד דכתיב לולי ה' עזרתה לי וגו' וכמוהם רבים ועובדא דההוא ינוקא [שלח קעא] דדרש פסוק והיה ביום ההוא יצאו מים חיים יוכיח שתבעוהו הצדיקים והכנוסוהו:

לא יקומון וגו' היינו עידון הנשמות באצילות כדכתיב לחזות בנועם ה' וגו':

אתפקדן וגו' הענין כי הנשמות לכל א' חלק ידוע שבה תזכה ותשוב שם. ובהכרת הנפש נפקד מקומה ואותו מקום חסר נשמה. וזהו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כי הנשמות כולם. יש להם חלק לעולם הבא. כי יש להם שרשים ומציאיות למעלה ותשובת הנשמה שהארתה שם ואם לא תזכה אותו המציאות חשוך וחסר:

אתמסרון בידא דדומה היינו גיהנם. ע"כ דברי הכרוז:

בההיא שעתא. אהדר לריש דבריו דהיינו בפלגות לילא וגו':

שלהובא חד התעוררות הדין:

צפון גבורה. ארבע סטרי עלמא היינו ומשם יפרד והיה לד' ראשים:

תרנגולא מלאך גבריאל וכענין זה ממש בעולם התחתון:

לא הוה בר נש וגו' תימה שהרי עבר הוליד את פלג וחי אחרי הולידו את פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה וכל ימי פלג אינם אלא מאתים ושלשים ותשע הרי שמת בימי אביו. ואין להקשות מהבל וחנוך ולמך וקין שמתו בחיי אביהם כי אותם היו קודם המבול. ואפשר לתרץ בדוחק כי פלג לא מת בקצרות שנים אלא אחר כלות לחותם * אולי צ"ל לחותו או דקאי גם אשארי כי ארפכשד ונחור והרן ג"כ מתו בחיי אביהם: והרן מת על פני תרח אביו בבחרותו וזהו שדקדק באומרו אתקטיל הרן כלומר נהרג ונשרף עודנו באבו:

קאים תמן מתאבל ודואג על אחיו:

בגין זכותיה. שלא יצטער:

והוה תרח אבוי קאים תמן. ולמה להם לומר דאשתזיב בזכותיה דהרן היה להם לומר בזכותיה דתרח והיה להם להשליך תרח. אלא ודאי שתלו הדבר בזרעו כדפי':

לגרמך. כלו' הולך עצמך מסברה זו שאתה בה ומדרך זו שאתה בה. ופי' הטעם ואמר לאתקנא גרמך דהיינו תיקון נשמתך כדי שתהיה מתוקנת להיותה מרכבה כראוי. וז"ש לאתקנא דרגא דילך כי בעוד שנשמה אינה מתוקנת המדה אינה מתוקנת כי המדה תיקונה תלוי בנשמה האצולה ממנה. וזה טעם לנסיעת הסברא והמדות שהיא נסיעה שכלית. וכנגד נסיעה גופנית אמר לך לך לית אנת למיקם הכא שאתה קדוש והכא הוא תחת רשות הקליפה וזהו מארצך. וג"כ מצד שהחברה הרעה פוגם בנפש אעפ"י שלא ילמד ממעשיהם וזהו או' בין חייבין אלין וזהו וממולדתך. והנה פי' שתיהן ואמר ורזא דמלה וגו' מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ועל דא כתיב אלדי"ם אל דמי לך וגו' הכונה כי המלכות הנק' אלדי"ם וגם נק' אל זועם בכל יום. מעולם אין דומיה לה כדי להתחבר עם יסוד ותאוותה תמיד לזה. כי מלכות היא נהורא אוכמא וכל הט' * ואולי צ"ל וכל הו' ע' בזהר לקמן פ"ג ב' ולעיל נ"א א': איקרון נהורא חיוורא כמ"ש דף נ"א וז"א פה אלדי"ם אל דמי לך וגו' וזה כדי דלא יתפסק נהורא חוורא מעלמא לעלמין הוא כח יסוד הכולל כל נהורין חיוורין די עליה עכ"ל:

גיליון וכד אתרמי אברם לנורא אתקטיל הרן וגו'. בספרי כ"י מצאתי זה הענין בשתי נוסחאות הנוסחא הא' סוברת שמת מיתת שמים בחיי אביו והנוסחא הב' סוברת שנהרג ומבאר כיצד נהרג וגו' עד עם אלהי אברהם:

והרא"ג כתב כד אסתאב גופא בעבירות ועונות. שטיא על אנפי דאוירא. לפי שאין הרקיעים נבקעים מלפניה שתכנס אחרי אשר הוטמאה כדמפרש ואזיל. דטיהרא תרגום של צהרים טיהרא והענין אחר שהרשע הזה ע"י מעשיו הגשים הנשמה והיא כמו הגוף וכמו שהגוף נכוה ומצטער כשהוא בצהרים כחום היום כן הנשמה הזאת ולהיותה מצטערת סלקא ונחתא למצוא מנוח לכף רגלה. סלקא ונחתא הענין הוא כי המצות הם כנפים לנשמה לעוף השמים כנז' בתיקונים וכפי מספר המצות שעשת' כך יש לה מספר הכנפים. והנה הרשע שלא עסק במצות אין לו כנפים ואם עשה א' או שתים יהיה לו כנף או ב' כנפים. וחושבות לעלות בהם ואינה יכולה לעלות מצד כובדה שנעשית גופנית וכבידה כנזכר ולכך סלקא ואינה יכולה לעלות כי אם מעט מזער לאכביר ומיד נחתא. קוספיתא קלע. אתפקדן דוכתייהו מקומם שבג"ע ואתמסרון בידא דדומא בגיהנם שכל נשמה ונשמה יש לה מקום בג"ע ומקום בגיהנם כדרז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו וכו'. כן יורד שאול לא יעלה ר"ל לא יעלה מאליו כאותם שמבצבצין ועולין אלא כשעוברים הצדיקים בעמק הבכא דהיינו גיהנם ומעלים אותם וזהו לא יעלה מאליו. שלהובא חד כח הדין. מסטרא דצפון מצד הגבורה כי אז היא תגבורת הדין וממשלת הלילה א"נ אפשר שהשלהבת הוה מצד הבינה וז"ש מסטרא דצפון והיא משלח אותו למטה לעורר לבן של בני אדם שיקומו לעסוק בתורה למתק כח הדין. בין גדפי דתרנגולא הוא גבריאל ולכך נקרא כן מלשון גבר וגדפוי ר"ל כנפים מלשון כינופייא דהיינו מחנותיו של גבריאל. כד"א היושבת וגו' דהיינו השכינה היושבת בגנים עושה שהחברי' שהם הצדיקים שבג"ע שיהיו מקשיבים ואומרים לזה הצדיק התחתון העוסק בתורה לקולך השמיעני:

ויאמר ה' אל אברם מה כתיב וכו' דימות בחיי אבוי תימא הרי הבל מת בחיי אדם וכן למך מת בחיי מתושלח אביו חמש שנים כיצד מתושלח כשהוליד את למך היה * יותר טוב לגרוס מתושלח משהוליד את למך חי עוד אח"כ תשפ"ב שנה וכל ימי למך לא היה רק תשע"ז הרי שמת למך בנו ה' שנים קודם: בן תשפ"ב שנה וקודם שהולידו היה בן קפ"ז סך הכל תתקס"ט וכל ימי למך בנו לא היו כי רם תשע"ז שנה הרי חסרו לו עד ימותיו של אביו משהולידו עד שמת ה' שנים וכן עשרה דורות מנח ועד אברהם רובם מתו בחיי אביהם דוק ותשכח * לפנינו בקרא לא חשב רק ד': וע"צ הדוחק אפשר לתרץ דמאי דקאמר דימות בחיי אבוי היינו שימות בפניו ממש ולעיניו וז"ש לקמן והוה תרח אבוי קאים תמן. אבל בשום א' מהנז' לא היו באותו מקום בעת פטירתם ולכן לא נאמר בשום א' מהם על פני כמו בהרן. ואפשר שהפסוק דחקם לומר כך באומרו וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו כלומר באותו מקום לפניו ולעיניו: מאן קטיל וכו' עד ת"ח מה כתיב בספרי ישנים כתיבת יד ליתיה וכן נראה מתוך הלשון שהוא לקוט וכן משמעות ת"ח שייך אחר ובגין דא נפקו מתמן ת"ח וכו' דכיון דחמא וכו' ודוק ותשכח. ואי גרסי' ליה במלת ואית דאמרי נראה שצ"ל ולומר ואית דאמרי דהוו אמרי זרעא דתרח וכו': ת"ח מלה דלעילא לא אתער עד דאתער [לתתא] בקדמיתא על מה תשרי ההיא דלעילא. הענין להיות הדבר העליון דק וזך ונעלם א"א לרדת ולהשתלשל למטה בלתי שתתלבש בתוך נרתיקה. ולזה אחר שהותקן הנרתק משתלשל ויורד מלובש בנרתקו וכן הוא ממש ההתעוררות תחתון הוא נרתק ומכסה להתעוררות העליון שיתלבש בו. ורזא דמלה כלומר סוד הדבר באצילות ממש: נהורא אוכמא מלכות. בנהורא חיוורא ת"ת: אלהים אל דמי לך. מלכות. וכן אל תחרש ואל תשקוט אל. מלכות: לאתקנא גרמך היינו תיקון נפשו ונשמתו במצות ובמעשים טובים שיעשה בארץ ישראל למטה שהיא דוגמת א"י למעלה. שהיא אם נשמותיהם של ישראל ובסוד עשיית המצות בא"י נאחזים ומתקשרים בה בקשר אמיץ וז"ש לאתתקפ' ליטול ממנה חוזק ותוקף: לאתקנא דרגא דילך היינו פירוש שני והיינו המלכות שהיא דרגא דיליה עתה בתחלת גרותו כי כל הגרי' הם אחוזים במלכות כנודע. והנה המדה הזאת היתה בלתי תיקון מצד דורות ראשונים שסלקו השכינה ועתה בלכתו לארץ יתקן המדה ההיא: לך לך לית אנת למיקם היינו פי' ג' במלת לך לך כלומר אתה לך לך מכאן לבדך כי אינך כדאי לישב כאן בין הרשעים הללו והכוונה לך לבדך כלומר שלא יוליך עמו תרח אביו. ורזא דמלה וכו' הוא פי' ד' כדמסיק לך לך מחכמה דא ומאשגחותא דא וכו' עכ"ל הרא"ג: