אור החמה על ספר הזהר א:קנג

בפולחנא דקב"ה שהוא קיום העולם.

על מה קאים עלמא שיש מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות או להפך. נמצא כל העולם תלוי בו אפילו מציאות העולם ומבול וסדום יוכיח ואם כל העולם זכאי ואינם צריכים למעשיו מכריע עצמו לבד. וז"ש ואינון על מה קיימין.

עלמא שמים וארץ תחתונים או עליונים:

שמיא אש ומים חסד וגבורה. וכמותם בתחתונים:

מתערבין כחדא. שקודם הכרעת הת"ת האש כלול במים והמים באש:

ולא הוו גלידי שהם הפכים זה לזה ואין שני הפכים מתקיימין אלא ע"י הרוח שהוא נגד הת"ת. והוא אמצעי חם ולח מעמיד האש החם עם המים הלחים וקרים שהוא שוה להם למים בלחותו ולאש בחומו. והיינו סוד רוח עילאה של קב"ה המעמיד השמים כי ביום ראשון נבראו וביום הב' נתחזקו כמז"ל יהי רקיע:

ומתמן שתיל עלמא. הארץ שהיא נגד המלכות:

וקאים על סמכין נצח והוד והיינו סוד עמודי האויר התקועים ברקיע ומעמידין הארץ באמצע בסוד כח אלהי:

ואינון סמכין לא קיימין וגו' כנודע שהת"ת מעמיד הנצח והוד ויסוד:

אסתלק לבינה שאז אינו משפיעם:

מרפפין וזעין בסוד הדין:

ועלמא ארתת מלכות בכח דיניה:

וכולא קאים על התורה שע"י עסק התורה מתעורר תורה של מעלה להכריע ולהשפיע:

כלהו אילנין וגו' הם כחות רוחניים אל [של] עצי השדה אשר בעולם הזה:

מזמרן ומשבחן. בסוד פרקי שירה שהוא שיר כחות הממונים על התחתונים:

עצי היער. המלכות נקראת יער בבחינתה אל המלאכים למטה המופקדים על העולם לשפוט את הארץ לייחד משפט במלכות והיינו שעשוע חצות לילה.

וקרי בחיל להשמיע לנשמות שהם בעולם הזה שיבאו להתעורר ליחד כדכתיב חברים מקשיבים וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב בשעתא דרוחא דכל רוחין הוא כתר ארים ר"ל הפריש והאציל:

בסימו ר"ל מתיקות ודקות דנשמתא. היא חכמה כי החכמה היא נשמה לנשמה וע"ז נק' בסימו דנשמתא ובינה איקרי נשמתא כמ"ש דף ע"ט בסתרי תורה. אשר מתמן נפיק קלא דקלייא. היא בינה הנק' קול גדול ואח"כ נאצלו כל אותן החילין והכחות לד' סטרי עלמא בזה האופן:

חד סליק לסטר חד ר"ל בינה סליק למקום אותו השביל והנתיב חכמה:

וחד הוא חכמה גם הוא נחית תמן לההוא סטר והכוונה לההוא שביל. ואז חד עייל בין תרין היינו אותו השביל מזווג בין תרין חכמה ובינה:

ותרין הנז' מתערין ומתעטרין בתלת האבות:

והנהו תלת עיילי בחד היא יסוד:

וההוא חד הוא היסוד אפיק כל גוונין דלעילא במלכות שית מנהון הם כח הו' ספירות הם ו' קצוות לסטר חדא במ' כי מכח אלו הו' משפיע יסוד במלכות: וגם שית כחות מאלו הו' קצוות נחתין לההוא סטר ממש הוא במלכות כי כל א' מן הו' קצוות יש לו כח במלכות כדי שיוכל מלכות לקבל מהם ושם הם תמיד:

שית וגו' עיין בפי' שיש בגליון הזוהר שפי' שהם י"ב הויות או פי' אחר שית מנהון הוא ו' התפארת הכולל ו' קצוות והוא וא"ו רבתי לסטר חדא הוא מלכות. ושית הוא וא"ו זעירא דיסוד כי גם הוא כולל ו' קצוות אלו נחתין ממש תמן: ועתה חילק אפי' שית הראשונים דתפארת עיילי בתריסר הויות וההויות מתערין בכ"ב אתוון. והשית אחרנין דיסוד כלילן בעשר דמלכות: וכל העשר אחדות אחד להם וקאים בחד או ירצ' כי כולם יונקים מיסוד:

ואפשר לפרש פי' אחר כי סדר לנו סדר ירידת הנשמה איך היא:

בשעתא דרוחא דכל רוחין. רוחא דכל רוחין היא החכמה כנזכר פ' תרומה דף קע"ד ע"א דחכמה אתקרי רוחא דכל רוחין אשתכללו ביה וגו' ומשם שורש הנשמה ליודעים חן. ואמר כי מלכות איהי חד סליק לסטר [חד] דסליק לעילא לקבלא. וחד דאיהו ת"ת או סוד נחית נמי לההוא סטר והשתא אינון כחדא:

והאי חד ת"ת לא עייל יחידאה רק עייל בין תרין ר"ל שהוא נכנס בנצח והוד ועל ידם הזווג כנודע.

ואינון תרין שהם נצח והוד מתערין בתלת אבהן דמשם בא הכח והשפע: ואל תתמה אם כבר אמר דת"ת דאיהו חד מאינון תלת אבהן איהו לתתא. דהכוונה דהשתא דאתער ת"ת מתערין נצח והוד בכל הג' אבות. או אפשר כנודע כי אין ת"ת כולו יורד למטה כי איך ישאר מקומו חסר ח"ו. אמנם הוא נתיב ושביל של ת"ת כדרך הייחוד חוט השדרה ומציאות הת"ת נשאר למעלה. או יהיה היסוד כאשר אמרנו והוא יותר נכון. כאשר תראה עוד עתה דקאמר תלת עיילי בחד ר"ל ג' האבות אחר דעאלו בנצח והוד עיילי ביסוד דאיהו חד ואתכלילו ביה. או יהיה ת"ת שהוא כלול מג' אבות:

והאי חד איהו יסוד או ת"ת אפיק עתה גוונין הם טיפות הזרע:

שית מנהון לחד סטר הם ו' קצוות דמנייהו הגוונין:

ושית מנהון ר"ל מן הו' קצוות הכלולים ביסוד: נפקו ו' ניצוצות כי כולם משפיעות בו ויורדות לההוא סטר הוא מלכות או יהיה יסוד. כי הו' קצוות במקומם וו' נצוצות נחתי ביסוד. ואותם הו' הניצוצות הבאים מו' קצוות עיילי בתריסר ר"ל כלולות בי"ב אלכסוני ת"ת הם י"ב הויות. או ירצה כי הם י"ב שבטים שבשכינה עצמה וז"א שית עיילי בתריסר הם י"ב אלכסוני המלכות:

תריסר מתערין בכ"ב ר"ל כי אלו הי"ב אלכסונים מתערי בכ"ב אותיות היוצאים מבינה ומקבלים ממנה כי משם עיקר אצילות הנשמה כנודע בסוד נפש רוח ונשמה. ואז כיון דמקבלי מבינה הלא אלו הו' קצוות כלילן בעשרה ספירות וז"א שית כלילן בעשר:

וכדין עשרה קאים בחד ר"ל עתה כל הי' ספי' הם נקודה חדא ואחדות א' במלכות וכל זה הוא סדר אצילות ירידת הנשמות כאשר רוחא דכל רוחין הוא האין סוף שהוא נשמת הספי' הנק' נשמות. כאשר רוצה להוריד הנשמה עושה יחוד זה בסדר זה הנז'. א"כ נמצא היות הנשמה אין מעלה למעלתה א"כ אין ראוי לה לחטוא רק לעבוד את ה' עכ"ל. ועיין מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד. גליון עי' תיקונים פ"ג:

והרא"ג כתב אתקרב לצדקה ת"ת. א"נ מלכות בבחינה עליונה יותר מצדק. מ"ט אוהבי כלומר על איזו בחינה קראו הכתוב אוהבי על בחינת צדק או על אותה שנתקרב דהיינו צדקה והשיב בגין דכתיב אהבת צדק כלומר אותה הבחינה אשר הוא אהב ורצה נחקקה לפניו יתברך ועל שמה קראו אוהבי. ה"ג רחימותא דקב"ה דרחים ליה אברהם מכל בני דריה ופי' דקרא הו' דקא פריש למה נקרא אוהבי בכינוי.

רבי יוסי פתח מה ידידות משכנותיך וגומר דכד ברא קב"ה בינה. עלמא עולם הבנין ו' קצוות וכו': כרוזא הוא גבריאל שהוא הגבר העליון הקורא ומכריז. קרי בחיל לפי שהוא בסוד הדין. והעת והזמן מגבירו על צד הדין ולכן קורא בחיל וכח. לכון אמרין קדישון עליונין היינו נשמותיהם של ישראל שהם קדושים מצד החכמה עילאין מצד הבינה שכן הנשמה היא מהבינה ע"י החכמה. דעייל רוחא באודנוי ר"ל שמכניס כל פניות * אצ"ל פנימיות: רוחו ונפשו באזניו כדי לשמוע. א"נ רוחא היינו רצון כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת וגו':

שינתא בחוריהון לא אמר בעיניהין לפי שעינים להם ולא יראו אותם העינים אינם אלא חורים ונקבים חלולים לא עינים עכ"ל הרא"ג: