אור החמה על ספר הזהר א:קנב

אבלבל לון דרגין דלעילא. להפך שרי היסודות וכן שרים הממונים על שאר מעשה העולם שאם ישביעו לאש יהיה שר המים ואם ישביעו למים יהיה שר האש. ויתבטל בזה מחשבתם ומעשיהם. וכן לעולם אם יתאחדו ויבנו באחדות על יסודם הרע שחשבו קודם יעזרו קצתם נבלבל לשונם ויהפכו איש לאחיו לרעה ויתפרדו ויתפשטו במחוזות וכל שר ושר יפול חלקו אותם שיהיו כפי לשונו ועניינו במחוז אשר לו:

דמתעסקי' באורייתא. במקום לשון הקודש. שדברי קדש שאמרו בלשון חול הם קדש כל שכן שאם היו מכוונים בלשון זה להכניע לחיצונים כדרך שפי' בענין הקדיש בלשון תרגום בפ' תרומה:

א"ר חייא וגומר הנה ר' יוסי כלל ענין הפירוד ור' חייא כלל שהעיקר היה הלשון שהרי לא שלט הפירוד עד שנתבלבל הלשון ולכך לעתיד תחילה יבאו אל הלשון ואח"כ יתאחדו. ולזה אהפוך אל עמים שפה ברורה ואח"כ לקרא כולם בשם ה' ולעובדו מיד יהיה ה' אחד. והענין כשיהיה סוד זרע אדם כולו א' יהיה יוצרם אחד. וזהו והיה ה' למלך על כל הארץ דהיינו לקרא כלם בשם ה' ולעובדו. מיד יהיה ה' אחד וגו'. מפני שכל זמן שזרע אדם הא' אינו אחד נתפרדה התמונה לפירודים נפרדים ונפרד השם העליון שנוצר האדם בו. כאומרו ויאמר אלי"ם נעשה אדם בצלמנו ובהתאחד האדם יהי' ה' אחד ושמו אחד. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' נ"א אנן חברייא. ה"ג א"ר יוסי מכאן דכל אינון מארי דמחלוקת לית לון קיומא דהא כל זמנא דבני עלמא אלין עם אלין ברעותא חדא וכו'. דאתבלבל מלה גרסי':

כמה תקיפין וגו' הפסוק אמר אבירי לב הרחוקים וגו' מודה שהם אבירי לב. ועוד רחוקים מצדקה והכוונה ג"כ אבירי לב במנין א' דומים לרחוקים וגו' דהיינו דחמאן שבילי אורייתא והם הדברים הנסתרים ואורחי הם הנגלים:

ולא מסתכלאן בהו. וזהו אבידות א' נוסף על היותם אבירי לב דהיינו דלא מהדרן בתיובתא שהוא אבירות על אבירות. וזהו שפירש הכתוב באמרו הרחוקים מצדקה דהיינו אוריי' שהת"ת נק' צדקה:

ור' חזקיה דקדק שלא אמר המתרחקים שיהי' מורה שהם מתרחקים ממנה כדפי' ר' אבא. וגם לא אמר המרוחקים שיהי' מורה שצדקה מרחיקם. אלא אמר הרחוקים שמודה על שתיהם דהיינו שמתרחקי הם ברוע בחירתם ומורה על ואינון רחיקין מיניה שגם הקב"ה מסלק שכינתו מהם וז"ש ובג"כ כלו' השתא ניחא דתרתי קמ"ל חדא אבירי לב דלא בעאן לקרבא לגבי קב"ה מצד עצמם:

ובג"כ אינון רחוקים מצדקה כלומר לסבה זו היא מרחקת אותם דלדברי ר' אבא אבירות א' שאינם שבים והיינו היותם רחוקים מהתורה:

והנה ר' חזקי' מפרש צדקה על השכינה וזהו אומרו דלא בעאן לקרבא לגבי קב"ה שהוא ת"ת ולזה ג"כ המלכות מסתלקת מהם וז"א בג"כ אינון רחוקים מצדקה שאין המלכות נפרדת מת"ת: וקשיא ליה דהוה ליה למימר הרחוקים מצדק. ולזה פירש דנקט צדקה שהיא המ' בהיותה מיוחדת עם היסוד דהיינו כד קבילת עלה דכורא אתקריאת צדקה וכד לא. אתקריאת צדק. ולזה נקט צדקה לרמוז שהם רחוקים משלום כדכתיב אין שלום וגומר מ"ט בגין דאינון רחוקים מצדקה כי צדקה מורה ג"כ על השלום כנז'. אמנם מצדק שהוא דין ונקמה אינן רחוקים:

אהבת צדק ותשנא רשע היינו טובתה של צדק שהוא קרוב לצדקה. ותשנא רשע החיצונים הדבוקים בצדק לנקום נקמה כנודע. ולזה אתקרב יותר מזה דהיינו אתקרב לצדקה שהוא שלום המיוחד עמה כדפי'. מהרמ"ק זלה"ה: ועיין במה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג כתב רבי אבא פתח ואמר שמעו אלי אבירי לב וגומר שבילי ואורחי דאורייתא. הנה מהתורה יוצאות כמה אזהרות לאדם הלא המה המפורשות בתורה והם אשר קראם אורחי דאורייתא. ומתוכם יוצאות אזהרות יותר דקות ונעלמות מזהירים את האדם להתנהג בעה"ז בעבוד' בוראו והם הנקראים שבילין שהם קצרים וכדאיתא בזוהר בכמה דוכתי מזהיר לאדם ואומר ווי לאינון דמשתעי בבי כנשתא וכו' [תרומה קל"א ב'] ווי לאינון דלא ידעי לייחדא שמא קדישא וכו' וכיוצא הרבה ועונשם גדול. ואלו הרשעים הם אבירי לב שלא נכנס פחד בלבם לחזור מדרכיהם לבל יענשו דומיא דגבור מלחמה שנכנס ללחום בלי מגן ובלי שריון קשקשים שנקרא אביר לב שאין לבו נופל עליו. ולכך הקדים שבילין לאורחין לפי שהשבילין נפקין מאורחין והכונה שרואים התולדות היוצאת מן האבות וקשה עונשן של תולדות כעונשן של האבות ואינן משגיחין בתיובתא לגבי מאריהון. כלומר הגם כי אנו רואים אותם שחוזרים בתשובה אותה התשובה אינה שלימה אלא מן השפה ולחוץ ואינה עולה עד כסא הכבוד. לפי שהיא תשובה מזוייפת וכשעולה פוגעים בה המזוייפים הם הקליפות ותופסים בה ואינה עולה לגבי מאריהון:

דמתרחקי מאורייתא דקשיא ליה שאם צדקה היא כמשמעה מה שייכות יש עם מה שפי' באבירי לב חמאן שבילי דאורייתא. לכך נדחק ופירש שצדקה היינו אורייתא וכונת הנביא לומר שאם הם היו מתחילין לפתוח קצת היתה התורה עושה עמהם צדקה ומסייעתן לחזור בתשובה גמורה. כי רשעים הללו הם אבירי לב שאפי' שהתורה עומדת לימינם לעוזרם אפי' הכי אבירותם כל כך שרחוקים הם מן התורה אשר היתה עושה עמהם צדקה:

ר' חזקיה אמר דמתרחקי מקב"ה פליג אדרבי אבא כי מה יעשה העני הזה שלא למד ואין לאל ידו לעסוק בתורה לזה פי' ואמ' הרחוקים מצדקה רחוקים מקב"ה. על אותן שאין יראת שמים בקרבם עליהם אני אומ' אבירי לב הרחוקים מקב"ה כי אותם האחרים הנז' אינן רחוקים אלא קרובים הם: דמתרחקי מקב"ה היינו אם יום תעזבני דהיינו שנתרחק הוא מקב"ה יום א' וממילא הקב"ה נתרחק ממנו ב' ימים נמצאו אינון רחיקין מיני': והכונה בהרחקה על ההסתר פנים כי הרשע הוא מתרח' מעץ החיים ומתדבק בחיצונים ואז ימצא עצמו רחוק. ה"ג ובג"כ איקרון אבירי לב הרחוקים מצדק' כלומר לדידי אתי שפיר שהמתרחקים מהקב"ה איקרון אבירי לב שבוטחי' בגבורת לבם ולא בקב"ה ובג"כ נקראו בעצם אבירי לב. אלא לאידך מה היא האבירות אשר בלבם על עזבם את התורה. רקים או עמי הארץ שייך למקרינהו שנתרחקו מהתורה. כיון דאינון רחוקים מצדקה ואינם בוטחים בקונם אלא על גבורתם נתרחקו מהשלום ויגברו עליהם אויביהם כי הבוטח בה' חסד יסובבנו. מ"ט וכו' רצה לפרש כי הרחוקים מקב"ה נקר' רשע והרשעים אין להם שלום א"כ הרחוקים מן הצדקה שהוא קב"ה רחוקים הם מהשלום.

בעא לקרב' אחר שהיה ברצונו להתקרב נתקר' ע"ד בא ליטהר אף כי לא התחיל ליטה' מסייעין אותו והיינו לפי שיצ' מכשדי' ובא עד חרן קרבהו ית' יותר וא"ל לך לך. אהבת צדק מ' עכ"ל הרא"ג: