אור החמה על ספר הזהר א:קנ

ר' יצחק הוה יתיב וגו' וכולהו בעיטא חדא בשטותא כזה. לא הי' ביניהם א' שלא יראה בעיניו. ותירץ שלא הי' דבריהם בשטות סתם אלא בידיעת חכמ' שרצו לידבק בחיצונים ולהתרחק מהקדושה כדמפרש ואזיל.

אתר למדבק ומחקר כלו' כאן מקום ראוי לידבק מפני שיש בחקירה השגה. אמנם בקדוש' החקירה נעלמת ואין השגה. ועלה בשטותם שכיון שאין השגה אין דבקות לאדם בו.

סיועא דלתתא. כלומר ההתעוררות העולה מלמט' למעל' לא תהי' אל הקדושה שאין לנו בו תועלת מרוב ההעלם. אלא תהיה למט' במקום הזה. ואח' שאין כח למעלה אלא מלמט' אנו נותנים כח לחיצונים. וכד ייתי דינא על מלמא מהקדוש' ימצא שאין לקדושה אחיזה והשגחה למטה כלל. ויש אחיזה לחיצונים א"כ לא תוכל הקדוש' לפעול בתחתונים כלל. ומהכא יתהני עלמא. גשמי מהחומר ולא בדקות ולא עוד וגו' דוחק הוא לומר שהיו משוגעים ועלה בדעתם זה לעלות ממש. ובימיהם היה כל חכמת * א' דצ"ל חכמי. התכונה וידעו גובה הרקיע. ועוד יסוד האש יאכלם. ועוד אם הם אמרו שהי' דק ורוחני איך ילחמו עמו לפיכך * נצ"ל לפיכך נראה כו'. דהכי קאמר ניסק לרקיע בכוונתינו ובמעשה החכמות ונגביר הקליפה במעשים ידועים ובז' נלחמ' עמו. שבשום אופן לא ישגיח למט' והיינו כשפים שמכחישים פמליא של מעלה.

ויצלחון בעובדייהו. שיהיו כשדים שהשגחת החיצונים עליהם ואין להם השגחה כלל מן הקדושה.

לשון הקדש. שאין לשקר תקומה אלא ע"י הקדוש'. ואין השבעה לקליפו' אלא במלאכים והם לא אשתמודעי אלא בלשון הקדש.

בגין דא אנחית וגו' כדי שיהיו בני אדם מברכים אותו בידיעת החכמה. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' ה"ג האי קרא אית לאסתכלא ביה ואיהו רזא כמא דאתמר יהיה סגור ששת ימי המעש' אלין אינון וכו'. ואפשר שמה שאמר כאן ואיהו רזא כמא דאתמר כלומר אין הדבר נפשוטו לבד אבל יש בו רזא והוא הנזכר בפ' פקודי דף רמ"ח שבהיכל נוגה יש בו ד' פתחין ופתח מזרח סת ם כל יומי שתא. וביומא דשבתא וביומא דחדשא אתפתח וכו' דתליין ביה חיים בגין דשבת וחדש חותמא דחיים אתקיים בהו וכו': אלין ימי החול הם סוד הקליפות ולכן להיות שבימי החול שולטים הקליפות בעולם לכך אין השער הזה נפתח. שהוא מורה חיים ורחמים בעולם ואין ראוי להורות הוראה זו בזמן ששולטים הקליפות כי יתחזקו והוו מטשטשי עלמא: עלמא תתאה אתזן עולם הקליפו'. בר בארעא דישראל. ואינון דשלטי וכו' כלומר אעפ"י שתליתי פתיחת השער שאינו נפתח בגין שליטת החיצונים. אין הכונה שזה תלוי בזה אלא אדרבה זה תלוי בזה. שאין הקדוש' יראה להתגלות מפני שליטת הטומאה אלא שליטתם תלוי בעכבת פתיחת השער. דאלמלא היה השער נפתח אפי' בימי החול לא יהיו שולטים כלל. ואי תימא דכל אינון שית יומין דחול אינון שלטין ה"ג. ת"ח הפונה וגו' שינוייא דואי תימא הוא: אסתכל תדיר וכו' הוא פי' למלת הפונה קדים והוא שקודם שהחיצונים ישלטו הקב"ה משגיח בעולמו כדי שלא יעשו כליה. א"נ שלא יהיה הפרעון בשוה אלא כל אחד ואחד כפי מעשיו. וכלהו יומין היינו ההיכלות דקדושה כלהו אתדבקן ביומא דשבתא דהיינו מלכות. נחת מקודשא לחול. כי הירידה כלפי מעלה להרחיק הגשמות. היא בבחינת ירידתו מן הקדש לחול: ורדיר פרישא. פירושו פרש מסך מבדיל בין הקדש ובין החול כי אין כבוד מעלה לירד בין החול לכך פרש ענן למסך ויש ספרים דל"ג ליה. סיועא דלתתא סיוע הקליפות הכא הוא. הא אתר דא לקבליה לבטל גזרותיו ודיניו וכמשז"ל למה נקראו שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה: ומהכא יתהני בואו גרסי' והענין כי האד' להיותו גשמי אינו מתפעל כי אם מהגשמי כיוצא בו. לכך רצו להתאחז במקו' שיהיה בו תפיסת ידי אדם כי הקדושה נעלמה מעיני כל חי:

ויאמר ה' הן עם א' ושפה א' וגו': יתבדרון דרגין דלעילא גרסי' הענין כי להיותם עם א' ושפה א' מדברים בלשון הקדש שהיה מסייע על ידיהם ונותנים כח בכחותיהם למעלה היו ג"כ הכחות למעלה מתייחדי'. באופן שהייחוד לעילא ותתא לא יבצר מהם וגו' לכך ויפץ יתבדרון דרגין לעילא. ובכן יתבדרון הם לתתא והכריח כן מדקאמר קרא ויפץ ה' אותם משם דפשיטא שמשם היו מתבדרי'. אלא משם קרא יתירה * לדרוש מלמעלה כו'. מלמעלה דהיינו מדרגין דלעילא ומשם נמשך הפזור למטה: וזהו משם כלומר משם היתה התחלת פזורם: לישנהון אמאי אתבלבל. דים פזורם. ה"ג אמאי אתבלבל אלא בגין: לאדבקא כוונ' דלבא ה"ג. דהא מלה דא. מלת דא ל"ג: דהא בגין דאנחית גרסי'. עכ"ל הרא"ג: