אור החמה על ספר הזהר א:קמט

חד ממנא וכו'. דכלהו מפתחן וכו' היינו מטטרון כנז' בפ' ויחי דף רכ"ג ב'. במימרא דפומהון שהיו מדברים בלשון הקדש והיא הרומזת אל המלכות ולכך בכח לשון הקדש היו פותחין וסוגרין ומצלחין בנער * אצ"ל כנער וע' בתיקונים תיקון נ"ז: מטטרון. ה"ג כיון דאשתקיל נ"א כיון דאתבלבל מימרא דילהון כלא אתמנע:

ה"ג סתרא דסתרין. ה"ג תקפא דההי' סטרא הות תליא וכו' ואתייהיבו כלהו בידהא וכו' ונפלו בקץ הימין * צ"ל הימים: וכו' ואתתקף ההואסטרא בההוא צולמ' וכו' וההו' צולמ' אתבר וכו' ה"ג. ופי' תקפא דההוא סטרא כלומר עכ"ז דאתבלבל לישנהון ולא אצלחו. עם כל זה השכינו רוח הטומאה שם והיתה תלויה עד דנטלא תמן חילין ומשריין דשבט אפרים שלא רצו לצאת כשהגיע קץ הימין ונפלו ע"י בקץ הימין * צ"ל הימים: וזש"ה והיא מלא' עצמו' כי אותה בקעה שראה יחזקאל מלאה עצמות היתה אותה בקעה שבנו בה עיר ומגדל וסוף סוף נשבר כחם באינון גרמי ובההוא צלמא דאינון גרמי עמדו על רגליהם וההוא צולמא אתבר וכמו שפי' ז"ל כרע בל קרס נבו היו עצביהם לחיה ולבהמה שנפל הצלם ונשבר ונעשה שברים שברים והיו עושים מהשברים פעמונים לחיות ולבהמות ואיתיה נמי בזוהר תרומה דף קע"ה: והקדישו את קדוש וגו' רישיה דקרא כי בראותו ילדיו והם ילדים אשר אין בהם כל מום: בילא"ו עכ"ל הרא"ג:

הדרן עלך פ' נח והדרך עלן. בנל"ך ואע"י.

לית הבה אלא הזמנה בעלמא. והם לא עשי אלא הכנה והקליפה הסכימה עמהם לטמאם ובנו בפועל:

בשטותא וגו' דבר שאין ממש: ור' אבא פליג עליה ואמר ודאי שהוא שטות לחטוא. אמנם לא הי' חטאם אלא דבר חכמה וז"ש שטותא נסבי בלבייהו אבל וגו' לנפקא מרשו עילאה וגו' הם בעצמם שלא יהי' להם חלק בקדוש' ויהיו מונהגים בקליפות:

ולאחלפא שלא יהי' שליטת הקדוש' בעולם אלא הקליפה:

ובכולא כלו' אפי' בחטא דרך יחטא האדם יש חכמה.

בקעה הוא לשון בקיעה כדמפרש ואזיל.

ואתגלי להו אתר דשולטנותא דא. שהם הקליפות:

תקיע בגו נוני ימא. כלו' זה ימא שהיא המלכות שם רמש ואין מספר לכחות וכולם יונקים ממנה. ויבא גם השטן בתוכם ויש לו פרצה ובקיעה ידועה לינק מן הקדוש' וזהו אתר תקיע בגו נוני ימא וכשמצאו זה כנגדו רצו לבנות לה כסא להשפיעה מלמעלה להמליכה עליהם:

לאתהנא ביה תתאי. כלומר דחו הקדושה האוסרת הנאות העולם התחתון. ומצאו הקליפה שכל הנאות זה העולם מותרים להם: פן נפוץ לדרגין אחרנין. הם השרים והם סנורי עלמא כנודע שהשרים שולטים בעולם חלקי' חלקי' זה לפלוני וזה לפלוני זולת ארץ ישראל שאין לשום שר חלק בה כלל:

בעילאי לשפוט הקליפות שרצו בבנין ההוא והמרידו בני האדם בקונם. מהרמ"ק זלה"ה:

סתרי תורה וירד ה'. פי' ה' שהוא סבה ירד למטה. ואדנ"י שהוא מסובב עלה למעל'. נמצאו כל המדרגות מסתלקים המסובבים על סבתם והם מתבלבלים בידיעת סדר המדרגות ואינם פועלים דבר:

חד ממנא איהו ברקיעא. היינו השכל הפועל שלאו הפלוסופים בו ולא השיגוהו. והוא השר שתחת ידו שרים ממונים על כל פרט ופרט וזה השר כולל הכל. וגנזיו הם ידיעות שם כל שר ושר שתחת ידו מי ממונ' על האש מי ממונ' על המטר מי ממונה על הצמחים וע"י מי משביעים כל א' וא' מהם: ובהיות הפעול' כראוי מצלחת וזהו ספר המלבוש שיש שם לימים מלאכים ידועים וכן לתקופות וכן לפעולות העולם. והכל תלוי בהשבעות ידועות ואסור לפעול בו ודאי וצא ולמד מאלו:

אינון דלא בעו למיפק וגו' בני אפרים שיצאו ממצרים קודם זמנם. והיינו הבקעה המלאה עצמות כדפי' רז"ל [סנהדרין צ"ב]:

וע"ד כתיב והקדישו וגו' והעריצו וגו' והיינו שהית' אותה הקליפה מתחזקת והקדושה מתחלשת ח"ו. ולכן והקדישו ובזה יעריצו והיינו חנניה מישאל וגו' כאו' כי בראותו ילדיו וגו' הרמ"ק זללה"ה:

והרח"ו נר"ו כת' ואתקטלו תמן אינון דלא בעו וגו' מסכים לדברי רז"ל האומרים כי בו ביום שניצולו חנניה מישאל ועזריה הרגו לכל ישראל אותן דהוו קיימי תמן משום דלא אחזיקו בפולחנא דמריהון כחנניה וחביריו ואח"כ החיום יחזקאל: עכ"ל.

גיליון ס"ת כל אינון דרגין עלאין נחתו ע' פ' ויצא קמ"ו ב'.

חד ממנא איהו ברקיע פי' מטטרון:

וימצאו בקעה אתר מתתקן וגו' עיין בתוספתא דתרגום דויהי בשלח:

מאי בני האדם וגו' עיין בפרדס שער אבי"ע פ"ה: עכ"ל. ועיין מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג כ' בשטותא אתו גרסינן. אמר רבי אבא שטותא נסיבו גרסינן. תקיע בגו נוני ימא. הם כחות הקליפות וענפים המתפשטים מהים העליון. והנה הבקעה הלזו היא מושרשת ונתקע בתוך יאורי פעולתם ושליחותם של הכחות הללו. ובראותם כי הרבה שלוחים יש לה וכמה כחות כמלך בגדוד אמרוהא אתר וכו'. אתר דא יהא לן לדחלא ה"ג.

וירד ה' לראות וגו' הכא אית לאסתכלא דהא לא כתיב וכו' כלומר אי הכי כמא דאמירת דלראות אינו כפשוטו אלא לאשגחא השגחת הדין עליהם. אמאי אמר את העיר ואת המגדל וכי על העצים ועל האבנים שייך השגחה. אשגח בדרגא. גרסינן באלף. והכונה קודם שישגיח בבני אדם לרעה משגיח הפגם שפוגמי' למעל' כדי למתח עליהם את הדין כפי רשעתם במספר. וז"ש אשגח בדרגא דלעילא עיר ומגדל שעשו בכח כדפיר' בכונתם הרעה. ולבתר בדרגא דלתתא היינו את העיר ואת המגדל גשמי. ואפשר נמי דאת ואת נפקא ליה. ואחר דאשגח במעשיהם השגיח בעושיהם וזהו אשר בנו בני האדם. אשר בנו בני האדם בניינא ודאי גרמו וכו'. הוקשה לו איך אומר אשר בנו והלא כתיב בסמוך ועתה לא יבצר מהם וכתיב ויחדלו לבנות העיר לז"א בניינא ודאי גרמו כלומר כבר גרמו והכינו הכל לבנות והתחילו כבר. ובעו בכונתם בבנין זה למבני לעילא. א"כ הוה ליה כאלו בנאוהו ובנו בני האדם קרינא בהו דהרהור דע"ז הוי כאלו עשאוה. עכ"ל הרא"ג: