אור החמה על ספר הזהר א:יד

תרין עטרין וגו' כל סוד וסוד שהאדם יודע בתורה היא עטרה א' שהצדיק מתעטר בה בג"ע: בשעתא דחמא מיתתיה ואתקיים פי' כאשר נסתכל בענין מיתתו וקיומו אח"כ: אמאי אתקרי חבקוק שהוא שם משונה שאין לו גזרה: בתיבין אתקיים וגו' הענין כי השם כולו הוא רוחניות א' למעלה באצילות והתיבות ענפים לאותו האצילות למטה יותר והאותיות ענפים לתיבות למטה יותר ויש מבעלי המעשית שכתבו שתחת ממשלת כל שם ושם מהע"ב שמות ג' מלאכים ראשי שמותם באותיות השם והם ענפים אל השם לכך נמצא אל ע"ב שמות רי"ו ענפים וכח הענפים אינו ככח השמות עצמם לכך קיום הגוף ע"י הענפים והרוח ע"י התיבות השרשים וז"ש ובאתוון וגו':

וע"ר איקרי חבקו"ק שעול' כאותיות של ע"ב שמות דהיינו קיום הגוף שעיקר השם אל הגוף: והטעם כי האב החתים בו אלפא ביתא ביושר והאם אלפא ביתא בהיפוך דהיינו סוד א"ת ב"ש עולה ויורד לכך החתים בו שם זה שהוא עולה ויורד חציו ישר וחציו הפוך משלים כדפי' בפ' תרומה שממש סוד שם ע"ב ואלפא ביתא עולה ויורדת א"ת ב"ש וגו' הכל ענין אחד: רחמין על נפשי' שהיא ממלכות וע"י סילוק הספי' ממנה מצד חלוץ אותה הנפש היא נפרדת מהגוף ולכך כשראה שנסתלק' נפשו מגופו ראה שנסתלקו אותם הימים שהם החיים מבחינת נפשו שבמ' ועליה אמר פעלך שהיא פעולה שהב"ה פועל והיא מעשה ידיו: בקרב שנים הם הספירות העליונות שמהם החיים למ' ורצה לומר בקרב שנים שתהיה המ' כלולה עם הספירות ונכללת עמהם בקרב שנים תודיע וגו' אחר שפרט נפשו כלל אותה עם המ' והתפלל על המ' בעצמה דהא בהא תליא: נפל על אנפוי זהו ענין ההתבודדות לדבק הנפש במקום הנרצה ואין ידיעה ולא חסידות לענין זה עתה ואפי' לא נדע מהו: מעקר טורין בסוד הפלפול והיינו עוקר הרים והוא סוד ייחוד הר למעלה שהיא הר המוריה: מנהיר שרגין הם ז' ספירות ע"י עסק הסודות: שבבין שכנים. היכלא דמלכא משיחא נק' קן צפור:

בראשית ר' חייא פתח ראשית חכמה וגו' הענין שמלת ראשית יורה על תחלת הדבר אמנם הוא קצת ממנו כמו ראשית עריסותיכם ראשית הגז. אמנם סוף הוא מקום אפיסת הדבר וענין אחר כאו' סוף דבר שהיא מלכות היא הכל שהוא היסוד. והנה נודע שהיראה אינ' מעצם החכמ' א"כ לא יצדק בה לשון ראשית וז"ש בגין דיראת ה' סוף חכמ' איהו ואינו מעצם החכמ' אלא הוא סוף מצר ליכנס אל החכמ' וז"ש לאעלא לגו דרגא וגו' ולזה יצדק בה לשון סוף מפני שפתח כניסה ממש אל החכמ' הוא מ' כאו' פתחו לי שערי צדק וגו' ונודע ששם י"ה הוא חכמה ואמר שבשערי צד"ק שהיא מ' יכנס להודות לשם י"ה. וביאר הטעם מפני שזה השער לה' והוא פתח כניס' לכל שם יהו"ד כי בכניסת שער זה נכנסים לכל השם וז"ש ודאי דאי לא ייעול בהאי תרעא שהיא מ' לא יעול לעלמין אמנם הנכנס בשער זה שהיא המ' מאליו נכנס בכל השערים שכולם תלויים בו שהוא למטה. ולהמתיק ענין זה המשיל משל נאות ואמר למלכא דהיינו חכמה ועביד ליה תרעין שהם הספירות בסוד אור ישר ממעלה למטה בסוד השתלשלות המדרגות מעילה לעלול וז"ש אלין על אלין ולסוף כל תרעין עבד [אולי חסר תרעא חד] היינו מ' בכמה מנעולין הם סוד המדרגות שהם הכסאות וההיכלות אלו למטה מאלו וז"ש בכמה מנעולין בכמה פתחין בכמה היכלין הם המרכבות וכסאות וההיכלות אלו משתלשלים מאלו וז"ש אלין על אלין והכל נכלל בפתח זה הנקרא שערי צדק שער כולל שערים רבים:

כל מאן דבעי למיעל לגבי אם בסוד הנשמ' או השגה שבחוק האדם: תרעא דא שהיא מ' עם כלל המרכבות וההיכלות יהא קדמאה לגבי פי' יהיה שער הראשון אל הכניס' אל החכמ' ואחר שכבר בדקוהו בשער זה ונכנס לא יצטרך עוד בדיקה בשאר השערים וז"ש מאן דייעול בהאי תרעא ייעול ולא יצטרך עוד שיבדקוהו א"כ יפה היל"ל סוף חכמה יראת ה' שעיקר השער לאעלא היא זו כנז':

אוף הכי כאן תחלת התשוב' פי' על דרך שפי' מלת סוף באותו ענין בעצמו יתבאר מלת ראשית וז"ש אוף הכי תרעא קדמאה לחכמה עילאה הנה לא אמר כדקאמר לעיל לאעלא אלא אמר תרעא קדמא' לחכמה עילאה פי' לעצם החכמה ממש יראת ה' היא המ' והיינו ממש ל' ראשי' וז"ש ודא איהו ראשית והא כיצד במה שפי' הכתוב בפסוק בראשית דהיינו ב' ראשית ר"ל שתים ראשית ולא קאמר ראשיות אלא ראשית א' יר' שתים שהם א' וז"ש תרין אינון דמתחברן כחדא ואינון תרין נקודין דהיינו שני יודין של שם יאהדונד"י והיינו קשר וייחוד החכמה העליונ' עם חכמה תתא' זו ראשית לאור ישר וזו ראשית אל אור חוזר ופי' ענין שתי יודין ואמר ואינון תרין נקודין חד גניזא טמירא דהיינו יוד ראשונה של שם וחד קיימא באתגלייא היינו י' אחרונה דאדנ"י ובגין דלית בהו פרוד' כנז' שאור ישר מתייחד באור חוזר תכלית הייחוד כי ששה אותיות שהם בין זו לזו בשם יאהדונד"י הם יחודם ממש וכן ו' שבין י' לי' שבאות א' איקרון ראשית והיינו ב' והם ראשי' אחת:

מאן דנטיל האי פי' האוחז בי' של אדני דהיא באתגלי' נטיל האי שהיא י' של יהוד שהיא טמיר' שהכל א' תדע דהא הוא שם בן ד' ושמיה שהוא שם אדני חד בסוד יאהדונד"י והיינו או' וידעו כי אתה שמך דהיינו אדנ"י עם שם יהוד לבדך פי' מיוחד באחדות דהיינו לשון לבד יחוד והיינו שממש עצם החכמ' וראשית לה היא המ' וז"ש ראשית חכמה יראת ה'. והנה קשה השתא דאמרת שבחינה זו מיוחדת עם החכמה א"כ קשה אמאי אקרי יראת ה'. ותירץ בגין דאיהו פי' מלכות אילנא דטוב שהיא המשכרת ע"י מטטרו"ן הנק' טוב והיא מענשת ע"י סמאל וע"ד שרי וגו': עוד נ"ל שיש טעות לעיל באו' בגין דיראת ה' סוף חכמה איהו אלא ראשית איהו לעיל' וגו' ושם תחלת התשובה והפי' כדפי' ממש בלי שום שינוי אלא שהכל טעם לראשית ופשוט הוא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תרין עטרין וגו' הם ב' פסוקים שפי' על ובניהו [אולי דצ"ל ואת שבתותי] כדלעיל. וקרא ליה חבקוק פי' בגי' רי"ו שיחייהו בסוד ע"ב שמהן וברי"ו אתוון דבהון הוא כי חבקוק בגי' רי"ו אותיות שבשם ע"ב וקרא ליה חבקוק וגו' וע"ד איקרי חבקוק:

גליון אשכחנא בספרא דשלמה מלכא וגו' צא"ל שכל העולמות באו בצירוף אלפא ביתות שהוא כ"ב אותיות כ"ב (ה) מוצאות כמו שאמר בדבר ה' שמים נעשו וגו' והאדם שהוא דוגמא שהוא עולם קטן נברא ג"כ בצירוף אלפא בית' שזהו צורת האברים וציורם וע"כ כשהנשמה עולה היא עולה רשומה בכ"ב אתוון ככתוב בפקודי רמ"ו א' וכשאלישע הנביא התפלל ואמר כעת חיה את חובקת בן המשיך לה מן אלפא ביתא דעלמא דנוקב' כמו שאמר את חובקת שרומז למאלף ועד תיו של כ"י וכבר ידעת שכ"י אין לה מגרמה כלום ועל [כן] הבן שהמשיך הנביא מכ"י לא היה לו חיים מפני שהיה מאילנא דמותא ועל זה מת ופרחו האתוון האותיות שצייר בו אביו כיון שראה כן אלישע שם פיו על פיו וגו' וחקק בו שם בן ע"ב ר"ל שהמשיך לו חיים מהשבע אבני הבנין שהוא עולם העליון ועל זה נק' חבקוק שכן עולה רי"ו בחשבון אותיות שם ע"ב: ע"כ מהגליון בקיצור: וע' מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג כ' תרין עטרין נראה שהם שתי הדרושים שנדרשו חד דרוש את שבתותי תשמורו וחד פי' פסוקי דובניהו בן יהוידע. ואפשר כי בפ' דובניהו חציים הפסוק אומ' דורשני שאין להם הבנה אלא ע"ד הסוד עד והוא הכה את איש מצרי ומשם ואילך אפשר להיות כפשוטו ועכ"ז פירשו ג"כ ע"ד הסוד הרי לך תרין עטרין וז"ש דקא משדר לכו תרין עטרין כי בפסוקי בניהו בלבד הם תרין עטרין:

דחכם עדיף מנביא כלפי הרשב"י אמר זה כי הנביא לא היתה באה לו הנבואה אלא לפעמים ובהכנה גדולה אמנם הרשב"י בכל עת היה רואה בחלום ובהקיץ בפניהם וזהו דחמינא אנפייכו: דחיל ר"ש אולי מה דדחיל השתא ולא קודם כשראה בחלום כי חשב דחד סבא שראה היה חד מזקני וחכמי הדור השתא דסח ליה ר' אלעזר עובדא דחיל: אגליף עלוי בתיבין היינו שמות וה"ו יל"י סי"ט על"ם וגו' שהם שמות היוצאים מפסוקי ויסע ויבא ויט כדמסיק ונתן הטעם אל הגליפה הזאת ואמר בגין דאתוון דאלפא ביתא שחקק בו אביו בעת ההולדה פרחו מיניה שאלו אותיות האלפא ביתא הם מקשרים הנשמה בתוך הגוף כנזכר בספר יצירה ואלו פרחי מיניה ואילו יחזור אלישע להחקיקם אלו אותיות אלפא ביתא מהאותיות שבעצמותו כי לכך שם פיו על פיו וגו' אולי יחזור ויתיר הקשר ולא יועיל לכן הוצרך ליותר קיום והעמדה לחקק עליו שם בן ע"ב:

ואתוון דאלין ע"ב שמהן אינון מאתן ושיתסר היינו כי בכל פסוק ופסוק מג' פסוקים ויסע ויבא ויט יש בו ע"ב אותיות וג' פעמים ע"ב עולה רי"ו כמנין חבקו"ק ולכן נקרא חבקוק ע"ש חקיקות שמות אלו היוצאי' מויסע ויבא ויט שחקק בו אלישע כדי לקיימו בקייו' עצמי וז"ש וכלהו אתוון אגליף ברוחי' ונר' לגרוס אלישע ולא גרסי' דאלישע ופי' וכלהו אתוון אגליף ברוחיה דחבקוק והמגליף הוא אלישע בגין לקיימא ליה וכו' ואם הגירסא היא דאלישע פירושו שיש לשאול מנין לו לאלישע חקיקות ע"ב שמות אלו ברוחו לשיעשה הוא לחבקוק והרי בעת הולדת אלישע היה די לו בחקיקת אלפא ביתא כשאר בני אדם א"כ מנין לו לז"א וכלהו אתוון אגליף הב"ה ברוחו של אלישע אע"ג כי לעצמו לא היה צריך אמנם הוצרך בגין לקיימא ליה לזה החבקוק וטעם שלא הספיקלזה החבקוק אתוון אלפא ביתא שחקק בו אביו דפרחו מיניה כנז' לעיל הוא לפי שאלפא ביתא זה היה ממדת המלכות והוא נקר' אילנא דמותא כי רגליה יורדות מות ולכך התפלל הוא בעצמו בקרב שנים עליונים שהוא אילנא דחיי יהון חייו כלומר שנשמתו תהיה אחוזה למעלה באילנא דחיי כדמפרש ואזיל: וקרא ליה חבקוק וכו' שע"כ לא היה שמו אלא חבוק עתה שנעשה חבוק אחר שחבקו הוא ועוד הע"ב שמו' העולות במנין חבקו"ק נחקקו בו עתה מחדש עתה קראו חבקוק וז"ש שמא דאשלים לכל סטרין אשלים לחבוקין כמה דאתמר שהם תרין חיבוקין מאמו ומאלישע וכן נקר' חבקוק לפי דאשלים לרזא דרי"ו אתוון דשמא קדישא כמנין חבקוק כדמפרש: בתיבין אתקיימא וכו' אמר שהוצרך לעשות בו שתי חקיקות א' בתיבו' דהיינו וה"ו יל"י סי"ט וגו' והוא היה לאהדרא רוחיה וחקיקה שניה באותיות ו"יסע ו"יבא ו"יט העולות בין כלם רי"ו כמנין חבקוק כדי שיתקיים כל גופיה על קיומיה ולכך נקר' חבקוק חבוק דנפשו וגופו כי הדביק גופו ונפשו של חבקוק ולכך וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו כי היה חוקק בסוד התיבו' וה"ו יל"י וגו' היה חוקקם בו והיה מתקשר בזה נפשו בנפשו פיו על פיו בענין נשוק לאדבקא רוחא ברוחא וחד דבוק דגופו על גופו זה היה באתוון לבדם כי לגוף די באות ואות לבדה אבל לאדבקא נפשא הוצרך אל שם בן ג' אותיות וה"ו יל"י וגו' להשפיעו מהאבות העליונים כענין והחוט המשולש לא במהרה ינתק: וע"ד איקרי חבקוק כלומר לכך נקרא חבקוק דאשלים לתרין סטורין כמו שאמ' תרין חבוקין דאמיה ודאלישע ותרין חבוקין מאלישע לבדו חד חבוק דנפשא בתיבין וחד חבוק דגופא באתוון הרי לך תרין חבוקין וז"ש וע"ד איקרי חבקוק:

שמענא מה דהוה לי אולי רמז זה באומרו שמעך שהוא לשון וישמע שאול דהיינו פי' שמע ישראל מקבצת ישראל וזהו ג"כ פי' כנסת ישר' שמכניס לישר' בתוכה וז"ש שמעתי אותה שמעך ויראתי כי היא אילנ' דמותא כדמפר' ואמ' דלית חיין כלל וז"ש דאטעימנא מההוא עלמא ולכך דחילנא: בקרב שנים חייהו כמו חייו כלומר שיתקשר נשמתו באינון שנים קדמוניות שהם שש קצוות שהם חמש מאה שנין דאילנא דחיי אזיל בהו וכלהו חיין: תודיע לההוא דרגא דלית חיין כלל ג"כ התפלל שתושפע מדת המלכות מאינון שנים וז"ש בקרב שנים תודיע מלשון וידע אדם את חוה כלומר תופיע עליה אור הייחוד ובסוד הייחוד תעלה היא בקרב אותם שנים ואז ימשיכו אליה רב טוב וחיין לכל העולמות ולשורש נשמתו הנשארה שם:

מעקר טורין וכו' אולי רמז כי כמו שהיה בעה"ז סיני ועוקר הרי' כן היה שם מפלפל בסודות התורה פלפול נמרץ כי כן התפלפל עם ר' אלעזר ור' אבא אצל את שבתותי תשמורו דלעיל וכן ראהו מנהיר שרגין דהיינו סיני שהם סודות התורה בפשיטות וזה היה בהיכלא דמלכ' משיחא כלומר בישיבתו: מארי אולפנין ראשי ישיבות: שבבין: שכנים.

בראשית ר' חייא פתח ראשי' חכמ' וגו' איהי לאעלא לגו דרגא תירץ כי אף שהיא סוף החכמ' העליונה היא נקר' ראשונה לעליה לגו דרגא דחכמתא עילאה. הה"ד פתחו לי שערי צדק וגו' הביא ראיה כי לפעמים הנשמה או התפלה העולה אומ' פתחו לי שערי צדק שהם שערים לצדק שהם נצח והוד ליכנס לפנים כמ"ש אבא בם ומשיבים לה אינך יכול לפי שזה השער לה' צריך שתכנס קודם בשער הזה כדי ליכנס לה' וז"ש דאי לא יעול בהאי תרעא וכו'. או יר' שהביא ב' ראיות מב' פסוקים מפתחו לי ומזה השער וגו':

למלכא עילאה וכו' היינו החכמה העליונה דאיהו עילאה ועמיר וגניז כענין אומר' נקודה דטמי' בהיכליה דהיינו בינה: ועביד ליה תרעין היינו שש קצוות שכל אחד מהם הוא שער ליכנס לו. אלין על אלין היינו חג"ת על נה"י: עבד תרעא חד היינו מלכות בכמה מנעולים וכו' אפשר שרמז לג' מדרגות בי"ע וכנגד בריאה אמ' בכמה מנעולין שהוא נעול וסגור כענין שנז' לעיל בעיגולא וריבועא. וכנגד יצירה היכלון אלין על אלין, וכנגד עשיה בכמה פתחין והכונ' כי אף שהיא תרעא לאעלא בה עכ"ז ג"כ יש לה שמירות הרבה וכמה פתחון וכו' א"נ ע"ד שכתב מורי נר"ו בפי' התיקונים שיש במלכות ז' היכלין נוקבון כנגד ו' קצוו' ויאמ' עתה חד תרעא בכמה היכלין:

ודא איהו ראשית כלומר זהו מלת ראשית שבתיבת בראשית. אמנם ב' של בראשי' אמר תרין אינון דמתחברן בחדא ואינון תרין נקודון דהיינו חכמה עליונ' וחכמה תתאה מ' שהם תרין יודון של יאהדונה"י ששתיהן נקראות ראשי' וקראן תרין נקודין לפי שאמ' לקמן וחד קיימא באתגליי' וכדי שלא יראה לך שיש בה גילוי לכן אמר תחילה תרין נקודין כלומר שכפי האמת הם נעלמים:

ובגין דלית להו פירודא הוקשה לו כי לפי זה היל"ל ראשיות שהם תרין לז"א ובגין דלית להו פירודא איקרון ראשית חד ולא תרין: מאן דנטיל וכו' פי' מי שיכנס בהאי ראשית כאלו הוא עילאה וז"ש ראשית חכמה ולא אמ' ראשית לחכמה לרמוז כי מי שיכנס בהאי ראשי' כאלו נכנס בחכמה עליונה ממש: דהא הוא היינו החכמה הוא שמיה היינו מלכות. נמצא שהחכמה היא מלכות ומלכות היא חכמה דכלא חד וז"ש כי אתה שהיא חכמה ממש שמך שהיא המלכות שהיא שם ולבוש לכל האצילות וז"ש ה' לבדך כלומר אתה ושמך הכל א' לפי שכל האצילות כולו הוא "יהוה לבד שכל האצילות נחלק לד' אותיות "יהוה ומלכות היא ה' אחרונה והיא לבוש לכלם:

אמאי איקרי יראת ה' די לו שיאמ' ראשית חכמה יראה מאי ה'. ותירץ בגין דאיהו אילנא דטוב ורע זכי בר נש הא טוב והיינו ה' ואי לא זכי הא רע דהיינו יראת לכך אמר יראת ה' לרמוז לשתי בחינות עכ"ל הרא"ג: