אור החמה על ספר הזהר א:קמח

קדמאה דעלמא. ר"ל מהקדושה שהיא קודמת לעולם זה התחתון שהוא כולל כל מעשה בראשית:

בקעה. ודאי מקום בקוע פרצה.

בארץ שנער. מקום מוכן לקליפה. שכל מתי מבול שאין להם תחיה אלא דבוקים במיתה העולמית שהם החיצונים:

מתמן מתפרשן לכל אינון סטרין. הם הע' שרים שהם חיצונים כנודע והקליפ' היא ראש להם. וז"ש ואיהו ריש מלכא לאתבדרא.

ואי תימא הא כתיב ונהר וגו' כלומר א"כ מלמעלה מסוף האצילות הוא תחילת עולם הפירוד וא"כ * נ' צ"ל ואיך: אמרת שתחלת הפירוד הם הקליפות. ותירץ שהם ג' בחינות הא' היא קשר הספירות שלא יכונה בהם פירוד כלל והאחדות לעולם בהם. הב' הקליפות שהפירוד לעולם בהם. הג' הם הקדושים שיש להם אחדות בעלותם לקבל הם נקשרים. וברדתם להשגיח אל תפקידם הם נוסעים משורשם ונפרדים. ועל בחינה זו יצדק אומרו ומשם יפרד דהיינו מתחת המלכות יפרד והיה לד' ראשים שהם ד' חיות והמטטרון רקיע עליהם. אמנם הקליפה שנוסעת תמיד ונפרדת מהקדושה וזהו ויהי בנסעם מקדם מצאו בקעה זו כדפי':

ביסודא ועקרא ושרשא וגו' ד' מלות אלו מורים על מערכות הקדושה:

כדין עלמא. הוא הגשמי כולו בכלל. יסודא הקדושים על תפקידם סוד היציר'. ועיקרא הוא סוד אחיזתם בכסא כולם * אצ"ל כבוד: והיינו סוד הבריא': שורשא הוא האצילות ששם נשרש הכל ומיוחד:

מהימנותא הוא א"ס על הכל שהוא עיקר האמונה:

ומכל זה נסעו ודבקו בקליפות הנפרדים מכל זה:

וכי אית ים נגרש כלו' שאי אפשר לים להתגרש ממקומו. מהרמ"ק זלה"ה:

סתרי תורה קמטרא דהרמנא בני היכל המלך: אמר הכותב מצאתי כתוב ז"ל. נר' פ"ט דאהלות עשוי כמין קמטרא ופי' רבינו עובדיה כסוי המכסה עובי הדפנות: ולנדון דידן הכלי המכסה אותם ביחד שלא יצאו מכלל אלו. הוא שהיו ממללן בלשון הקודש שהלשון הקדש היה מקבצן ומאחדן כאחד:

אשתמודען ביה כלומר הלשון הקדש המדובר למטה בעלות אותם האותיות מזדכך רוחניותם ונכנס בעולם המלאכים והמלאכים מתייחדים בכח הדבור ההוא ומשתתפים בסוד קשר ההיכלות בדבור וזכוך האותיות ושאלת השואל עולה ותשובתו יורדת. אמנם שאר הלשונות שאינם קדש אין אותם האותיות מזדככות בדקות רוחניותם לעלות ואין ההיכלות נקשרות ומיוחדות באותה תפלה. והיינו מלאכין לא אשתמודען ואין לפרש אשתמודען שהם מדברים שאין דיבור גשמי אל הרוחניים הדקים:

ובגין דעובדא דשדים וגו' קשיא ליה תינח מלאכים אינן מבינין אלא לשון הקדש. הרי קליפה דבורה בע' לשון ומלאכיה הם השדים א"כ יעשו כוונתם ע"י השדים. לז"א שע"י השדים א"א בגין דעובדא דשדים לאו וגו'. וא"ת יעשו כרגע פעם אחת ואח"כ כרגע פעם אחרת ויעשה מלאכתם יותר מהרה וי"ל שטבעם הוא שדבר שמתחילים פעם א' אינם חוזרים בו פעם אחרת כלל ועיקר:

ודברים אחדים וגו' דברים כמו שהשכינ' נקראת דבר כן מדרגות קדושות שהם למטה ממנה נקראים דברים ואחדים ירצה מיוחדים נקשרים זה למטה מזה כדרך השתלשלותם:

שמא קדישא שם בן ד': עיר מלכות שם אדנ"י. מגדל יסוד המייחד שתי השמות ושם בן ד' והנה ע"י * נ' צ"ל שתי השמות שם בן ד' יקוק ע"י כו': ההיכל שהוא שם אדנ"י בכח המייחד שהוא היסוד:

לדחייא אדון כל הארץ. היא המלכות ויסוד. יוסף נקרא האיש אדוני הארץ. והם ראו שמשכנה בתחתונים וע"י נקשרת הקדוש' למטה כדפי'. ורצו לדחותה ע"י היותם בונים עיר ומגדל טמאים ובזה עיר ומגדל הקדוש' נדחה וז"ש לדחיא אדון וגו':

ידיעה הוו ידעין וגו' כי ע' משפחות היו וע' שרים הם וכל משפח' ומשפח' נשמותיה מאת השר. וכיון שהיו יודעים המדרגות העליונות כדפי' לעיל ידעו שיהיו מתפוצצים וזה הפי' מוכרח שאם לא תאמר כן א"כ איך עשו המגדל אלא ודאי כדפי'.

ואתתקפו בגיניה על עלמא שלא נתחזק החומר אלא בעון אדם הא' מצד הקליפה כנודע. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' מההוא קדמאה גרסי' ופי' המלכות נקרא קדמאה דעלמא כי היא עלתה במחשב' תחלה. והכונה כשאלו העולמות המתאחדים ויונקים מהמלכות כשחוזרים ונוסעים אל הנהגתם ואל מקומם מגיעים עד הקליפות. וזהו וימצאו בקעה היא ראש הקליפות כי עדיו הכל הוא בסוד הייחוד שמתייחדים העולמות בסוד התפלות בייחוד א'. אבל עולם הפירוד הוא מתחלת הקליפות ולמט'. ואי תימא וכו' להשקות את הגן ומשם יפרד משמע שמהגן הזה שהיא המ' ממנה ולמט' מתחיל הפירוד. שכן מסיים קרא והיה לארבע' ראשים דהיינו ארגמן. ואיך אמרת דהא מתמן מתפרשן ותירץ. ודאי הכי הוא כלומר אה"נ שמשם דהיינו מהגן הזה יפרד אבל אימתי כד נטלי מתמן. אבל בעוד שההיכלו' הללו שהם סוד הנהגת ארגמן מתקשרים בשכינ' שהוא הגן הנזכר בסוד בתולות אחריה רעותיה אינן נפרדים אלא כלם בייחוד א': וכד נטלין הוי פירודא כלומר כשארבע' ראשים הללו נטלי מהתקשרם בשכינ' הוי פירודא דכתיב ויהי בנסעם מקדם כשד' ראשים הללו נוסעים מהשכינ' כנזכ' אז הם נפרדים. ומשתעי אז קרא בלשון רבים בנסעם וימצאו. וה"פ דקראי ויהי כל הארץ דהיינו מלכות שפה אחת ודברים אחדים כלומר מתייחדת המלכות עם אותם הדברים המתאחדים עמה כלם מיוחדים יחד בשפה אחת. ובהתראה ובגזרה אחת מוסכמת וזהו שפה דמתמן גזרין גיזרין. אבל ויהי בנסעם מקדם כשהם מתפרדים מקדם כנז' אז הם פוגעים בקליפות דהיינו בקעה וזהו וימצאו בקעה. עקרא דעלמא כלו' עיקר עולם האצילות היא היתה כדי שתנהיג העולמו'. מהימנותא דכלא האצילו' כלומר אינם פועלים שום פעולה כי אם על ידה בין הנהג' הדין ובין הנהגת הרחמים. וכנה לה כאן כל הכינויים הללו לומ' תראה מה עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורו' נשברים דהיינו הבקעה מקום הקליפות והטומא'. מציאה אשכחו לשון מציאה אינו נופל אלא על דבר האבוד וכן הקליפות הם היו אבודים לגמרי. כי לא הי' לה מקום להמצאות והם בקשוה ומצאוה. וימצאו ת"ח וכו' מלת וימצאו צריך למחקה. א"נ מציאה אשכחו ע"ד בא ליטמא פתחין לו הם היו רוצים להתעקר מהקדוש' ולהשתרש בקליפ' ונזדמן להם מקום מוכן לפורענות שהוא בבל וז"ש ת"ח נמרוד כי משם היתה אחיזתו בחיצונים וכן נמי הכא וימצאו כנז':

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו'. רבי חייא פתח והרשעים כים וגו' ואזיל בלא חבלא ה"ג ופירושו הולך כמי שאין לו חבל ורסן לתופשו ולהשיבו למקומו. עכ"ל הרא"ג:

סתרי תורה מפרשת נח קומטורא דהורמנא. תרגום אשר על המלתח' לדממנא על קמטרא והוא הממונה על המלבושים. ובנידון דידן יאמר מלבוש השררה והממשלה שבו היו מתלבשים הי' לשון הקדש שהיו מדברים שהוא לשון שמלאכי השרת נזקקין לו בג"כ ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות כי לשון הקדש היו מסייעתם כדמפרש לקמן בהדיא וי"מ קמטורא גנזים ששומרים בה הבגדים והיא היא שאוצר הממשלה שהיה להם היה דהוו ממללן בלשון הקדש. דמלאכי השרת בדל"ת גרסי'. בגין דעובדא דשדין וכו' ברגעא חדא לחיזו וכו' כלו' דאלמלא היו מדברים בלשון אחר זולת לשון הקדש לא היה אלא לשון השדים. כי עד עתה לא היו כי אם שתי לשונות לשון הקדש שנברא בו העולם כמשז"ל. ולשון השדים כי משם והלאה נתפלגו לע' לשון אבל אכתי לא היו כי אם שנים. וסברא הוא שודאי השדים לא היו משתמשים בלשון הקדש ולכך אם היו מדברים בלשון השדים לא אסתייע להומלתא כיכמו שכל מעשה השדים אינן אלא לפי שעה לחיזו בני נשא ולא יתיר ואין בו ממשות. כמו כן לא יהיה להם ממשות במעשיהם אבל להיותם מדברים בשפה אחת דהיינו לשון הקדש ועתה לא יבצר מהם: ובג"כ ודברים אחדים פי' אחדים מלשון אחיזה כתרגומו של אחוזים והענין שהיו יודעים הדברים אחוזים ומשתלשלים זה מזה וזה מזה וקשר המדרגות ואחיזתם כסדר. א"נ אחדים כמשמעו כלומר היתה הידיעה להם בלתי ערבוב כי אם כל דרגא ודרגא ביחוד על בוריה בלי שום ערבוב. פולחנא דילה ה"ג. מתמן נחתין מסטרא אחרא דקאמר ולכך היו רוצים לעבוד לה עבודה שתהיה להם מעיר לעזור. עיר ומגדל דא חכמתא עילאה דהא ידעי וכו' ה"ג: אלא בעיר ומגדל הם כנגד שתי בחינות שיש לה למלכות הא' הנקרא' עיר שהיא כללות בחינותיה. והב' הוא המגדל הבנוי בתוכו שהוא כנגד בחינתה הפנימית אשר בו ירוץ הצדיק. כמ"ש מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. והם ב' בחינות למטה בארעא כדי שישרו שתי בחינותיה שלמעלה עליהם. ואלו הרשעים בקשו לעקור את הכל ולעשות דוגמתם בארץ העמים הטמאה בארץ שנער. כדי שישרו עליהם שתי בחינות הקליפות עיר ומגדל שבהם בעיר ומגדל שלמטה בארעא. ולזה הכריע משני הפסוקים שהם בחינות אלה שהם נקראים על שמה עי"ר דוד מגד"ל דוד. שלטנא דסטרא בדל"ת גרסי' וכן בסמוך דיורא דסטרא אחרא בדלת ג"כ. כמא דאחרא איהו שם לעילא נתקיף ליה ביננא ה"ג ופי'. כמא דאחרא דהיינו ע"ר ומגדל שבצד הקדושה איהו שם לעילא. שכן נקרא שם כאו' ויעש דוד שם וכיוצא כמו כן נתקף ליה להאי עיר ומגדל למהוי שם בארעא: סטרא אחרא איהו דכר ונוקבא הוקשה לו למה להם לעשות עיר ומגדל די להם בא' מהם. שאם כל הכוונה הוא לעשות שם די להם בעיר שהוא כנגד שם. לז"א סטרא אחרא [וכו'] כלומר תדע למה כוונו לעשות עיר ומגדל לפי שהקליפה היא דכר ונוקבא לכך עשו עיר ומגדל שהמגדל הוא כדוגמת הזכר: תוקפא דזוהמא דדינא קשיא זוהמא הוא סמאל דבר * אצ"ל דכר: המשתלשל מהגבורות למטה. תוקפא דזוהמא היא בת זוגו נוקבא וכינה בה התוקף כי היא יותר קשה ממנו כי הוא מתקשר בסוד ג' ראשונות שבהם הקרובים אל הקדושה כנז' בסוף פ' פקודי: