אור החמה על ספר הזהר א:קמו

כגוונא דא בני אהרן וגו' אמר כי גם בני אהרן שתויי יין נכנסו ר"ל ששתו מאותו יין שבגפן נכרי'. כי אם הי' יין ממש אי אפשר שהיו כ"כ רשעים לשתות יין ונכנסו שכורים להקטיר. אמנם יין זה הוא סוד הקליפ' והם חשבו לתקן ועותו כדרך שאירע לשלמ' במה שנשא נשים נכריות ודי בזה. והשאר מבואר. והנה כיון שחטא בחטא אדם לכן אתער חם הוא סוד הנחש כדרך שאירע לחוה. והנה עד עתה הי' צדיק בסוד היסוד נח איש צדיק המשפיע במלכות. עתה שגלה סתרי' נתעורר כנען וסרסו והוסר ממנו צדקתו בסוד צדיק ואז אמר ארור כנען ר"ל כי כנען הוא סוד הנחש כנודע והנחש נתארר בפ' בראשית. וכן עתה אררו והענין כי כנען זה הוא ארור ולכן באו ארירות וקללות לעולם בסבת התעוררות הנחש הארור. ופי' או' עבד עבדי' שר"ל כי כל הבהמות והחיות הטמאות הם דרגי הטומא' כנודע מפסוק וכל בכור בהמה. והנה הנחש ארור מכולם כמו שדרשו רז"ל על עבור הנחש לז' שנים ולמדוהו מפסוק זה עיין ברז"ל [בכורות ח' ע"א]. וז"א כאן עבד עבדים וגו' ר"ל כי שאר הדרגין הם נקראים עבדים ארורים והנחש הוא כנען הוא עבד ארור לכל שאר העבדים הארורים. כי אתה ארור מכולם וזהו בסוד הנה קטן נתתיך בגוים כי הוא פחות מכל שאר דרגי הטומא' כנז' פ' וישלח דף קע"ז ע"א עיין שם: ואו' כלא יתתקן וגו' הענין כי נודע כי הקליפ' נגה לו סביב וחוט קדוש' נמשכת בתוכ' כנז' פ' יתרו דף ס"ט ע"א והנה בסוד אות' הקדוש' יתתקן כלא לעתיד. אך הנחש עליו כתיב בלע המות לנצח כי ידעת כי נחש הוא המות:

פתח ואמר כי פשעי וגו' הובא זה פה כי אמר ענין בת שבע שנתנה לאוריה בסוד חטא אדם הראשון ונח שגרמו דבר זה להנתן שליטה אל החיצונים. וגם כי הוא אמר לעיל כי לעתיד כולהו יתתקנו וגו' ולכן נסמך פסוק כי פשעי וגו' כמו שעתיד לדרוש בסוף בפסוק זה בסוד פגימת סיהר' ואנהרותה. וגם כי הנה כל האנשים אשר חטאו בענין זה כמו אדם הבל נח בני אהרן ודוגמתם כנודע גרמו לאתתקפא סטרא אחרא. כי כפי השנות והשתלש הענין כך יתגדל כחה וזה נרמז בפסוק כי אם תכבסי וגו' כאשר נבאר. והנה הראי' שהביא מפסוק כי אם תכבסי וגו' בא באורה באו' ת"ח כיון דחב וגו' והענין כי בהשתלש העון אז נכתם העון ונרשם ונעשה כמו הכתם המתפשט בבגד מסטר לסטר אפי' במקום שלא נפל. ואמר כי לזה אפי' אם תכבסי וגו' ותרבי וגו' לא יש תיקון הרי כי צריך חילא ותוקפא דתיובתא סגיא. וכל אלו ההקדמות הם לבאר פסוק כי פשעי וגו' כאשר יבא אח"כ. ואמר ת"ח דוד מלכא וגו' והב"ה בשרו באו' העביר חטאתך ר"ל הרושם אשר נרשם לפניו יתברך העבירו מלפניו ובזה לא תמות. וסוד אלו הרשמים יתכן שהם סוד הקטיגורים הנבראים מן העבירות כמשרז"ל בפרקי אבות. עכ"ל הרח"ו נר"ו:

והרמ"ק זלה"ה כתב. אתער חם אבי כנען ואשלים * נ' דכך הי' גירסתו: פי' השלים הפרצה מין במינו.

ת"ח כיון דחב בר נש קמי קב"ה זמנא חדא. הענין כי זמנא א' פגם העשיה בסוד נפש. והב"ה בסוד לא יגורך רע מסתלק אל היצירה. פגם שנית מסתלק אל הבריאה. פגם שלישית מסתלק אל האצילות. והבריאה לפניו בפגם ועבר הפגם כל המדרגות ועוברי' עד היותו לפניו לפני האצילות ואפי' בנשמה:

דוד אע"ג דאודי וגו' קשיא ליה לפום מאי דפי' לעיל העביר חטאתך א"כ מאי כי פשעי אני אדע. ותירץ בגין דדחיל וגו' ושעת הסכנה גורם הרבה. כי המחילה ברחמים ושעת הסכנה אין רחמים. [ד"א] כי פשעי אני אדע כלו' פשעים ופגמים שעשו בי בני אדם. ומדתו היא מדברת לגבי מעלה ואו' דרגין דתליין וגו' הכוונה כי מצות לא תעשה שס"ה הם שס"ה בחינות ידועות בה. והם פרצות סתומות שדרך בהם יכול הקליפה ליכנס לקדושה והם נעולים וסתומים ובהיות האדם עובר על א' ממצות לא תעשה פוגם בו ופורץ הסתימה ההיא ונכנס החיצוני דרך אותה הפרצה והפגם. והיינו דרגין דתליין בהו חובי בני נשא.

וחטאתי לשון חסרון כמו אני ובני שלמה חטאים:

דלא נפקאת. ולכך נקט תמיד דמיום ד' שנפגמה הלבנה לעולם עמדה בפגימתה עד שלמה. אמנם פשעי אדע אבל לא תמיד כי כמה חטאו ושבו בתשובה ותיקנו הפשע והפגם:

ויתבו ישראל לרחצן וגו' כי בימי אברהם ויצחק רעב. ובימי יעקב רעב וגלות. ובימי משה חסרון מים ולחם אם לא שניתן ע"י נס. אבל בימי שלמה יתבו ישראל לרחצן:

ולא אתפסק מעלמא. שהי' אחר מילואה חסרון עד ימי צדקיהו שחשך אורה וסבת זה מציאות הקליפות בעולם. ולכן יש אחר מילואה חסרון על ידם אמנם לעתיד ואת רוח הטומאה וגו' ואין אחר מילואה חסרון כלל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' בתוך אהלה דההוא כרם. היא נסחא אחרת שהית' בחוץ והכניסוה בפנים. והכי איתא בספרים ישנים והוא מוסב אל ויטע כרם והכי פירושה האהל היא המלכו' המלובשת בההוא כרם דהיינו הקליפו' ונח נשכר ונתגל בתוך אהלה של אותו כרם שנתגלת' הקליפ' ואחזה השפחה בגבירתה: לאו הכי אלא וכו' ה"ג: לפני ה'. מלכות שהיא לפני הת"ת. כתרגומו קדם ה' הקודם בשער הכניסה לת"ת: אש זרה היינו הקליפ' קשרוה וכללוה עם הקליפ' כגוונא דנח כנז': וע"ד אתער חם אבי כנען. נתעוררה חם דהיינו הגבור' שהוא אב ומשפיע לכנען שהם הקליפו' ואתייהיב לון רשו לשלטא': ייתון על עלמ' כדבקדמיתא. בימי אדם הראשון בחטא כיוצא בזה ממש: עבד עבדים וגו' כבר פירשנוהו לעיל. כלא יתתקן לזמנא דאתי היינו שימתקו הקליפו' והוא לא יתתקן: וי"ס דגרסי ואתייהיב אתר לכנען לשלטא' ומה דהוה צדיק ברזא דברית סרסו כדתנינן דאעבר מיניה ההוא קיימא ובג"כ אמר ארור כנען דהא לווטין אתערו בקדמיתא על ידיה בעלמא עבד עבדים וגו'. וה"פ כיון שנתעוררה חם שהיא הגבורה כנז' לעיל נסתם היסוד מלהשפיע וזהו סרסו שסתימת הנהר הזה הוא כינוי הסירוס. כדתנינן דאעבר מניה וכו' כלו' כמה דתנינן כפי הפשט שסרסו ואעבר מניה וכו' כמו כן שייך בסוד שהצדיק העליון נסתם כנז' מלמעבד פירין. ובג"כ ארור כנען כי מי גרם כל זאת כנען שהי' הקליפ' שפתה לנח כשנכנס בההוא כרם כנז' שהיא גרמא בנזיקין עתה כבראשונ' בימי אדם וז"ש כדקדמיתא וכו':

פתח ואמ' כי פשעי אני אדע וגו' בתוקפ' דתיובת' סגי ה"ג. כד"א כי אם תכבסי בנתר וגו' נכתם עונך. תימ' דקרא מעשה לסתור הוא שנר' אפי' בתיובת' סגי לא יתמחק וי"ל דהאי כביסה בנתר ובורית אינה תשוב' גמורה. וז"ש אם תכבסי בנתר ותרבה לך. כלומר לך לגופך כמו תעניות ומלקיות וכיוצא אינו כלום כיון שלא טהרת הלב מבפנים. והראי' או' כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי הרי שהכיבוס הטוב צריך שיהי' בלב ואז תושעי. וז"ש כאן בר בתוקפ' דתיובת' סגי שהוא טהרת הלב. א"נ הכא קא מיירי קודם גזר דין אמנם אחר גזר דין אם תכבסי בנתר וגו' נכתם וגו'. עביד רשימו. בשורש נשמתו למעל' ואפשר דהאי דקאמר עביד רשימו היינו בנפש. וזמנא תניינא אתתקף היינו שפוג' ג"כ ברוח. וכד תב זמנא תליתאה היינו שפוגם בנשמה וזהו נכתם עונך לפני דהיינו הנשמה העומדת לפני ה' וקרובה אליו מרוח ונפש. וז"ש אתפשט ההוא כתמא מסטרא לסטרא דא כלומר מסטרא דרוחא לסטרא דנשמתא שכיון שנטמא הרוח הקרוב אל הנשמה תתפשט הטומא' ממנו אליה. ואפשר שזהו סוד חטאתי עויתי פשעתי כנגד פגמי נפש ורוח ונשמה. ה"ג אזדמנא ליה לבר נש וגו' ונסיב לה עד דמטא זמני דהאי כיון וכו' וה"פ הקדים אחרא בסוד שמא יקדמנו אחר ברחמים ונותנים אותה לו מפני שבן זוגה עוות. וכאשר בן זוגה שב בתשובה אז נאסף האחר אל עמיו וחוזרת האביד' לבעלי'. וז"ש ונסיב לה עד דמטא זמניה דהאי דהיינו שחזר בתשוב'. לאורי' כדאמרן מלת כדאמרן ל"ג ליה.

פוק ודוק ותשכח אמאי אתייהיבת ארעא קדישא לכנען עד דלא ייתון ישראל וכו'. בפ' לך לך דף פ"ג פירש הענין ואמר כי א"א להתקשר בקדוש' ובטהרה כי אם להצטרף קוד' בטומאה דלית טהור אלא טהור דנפיק מגו טמא. ולכן הוצרכ' הארץ להיות תחת יד כנען וישלוט בה כדי שאח"כ יהיה נקרא ארץ ישראל ולא ארץ כנען ארץ הקליפות. וזהו טהור דנפיק מגו טמא. ולא סגי בלאו הכי. דמאבינו הראשון שחטא בעץ הדעת טוב ורע כל ענייני הקדוש' מעורבי' טוב ורע וצריך להפריד הטוב מהרע. וכמו כן הוצרכה בת שבע להיותה תחת יד אוריה החתי שהוא רמז לבת שבע העליונ' היותה מלובשת בקליפות בעץ הדעת טוב ורע. ואחר כך תצא מהרע ותבא אל הטוב דהיינו היותה משתמטת מתחת ידי הקליפות בסוד גלות שכינה ולעלות אל מקומה:

ת"ח דוד וגו' קרא קא פריש שהוקש' לו מאי פשעי לשון רבים ומאי חטאתי לשון יחיד. מאינון חובין דחב היינו פשעי דקאמר קרא כהריגת אוריה בחרב בני עמון כנז' בסבא [משפטים ק"ז א'] וכענין חילול השם שהיה בו כנז' בדרז"ל על וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה שהרא' הכתב ששלח לכל אנשי הצבא והיה זה חילול גדול. ועל אלו וכיוצא בהם אמר כי פשעי אני אדע. ועל פרטיות בת שבע אמ' וחטאתי נגדי תמיד שזאת היתה סבת הכל ובשבילה נמשכו כמה פשעי' כנז'. ה"ג דבר אחר כי פשעי אני אדע כלהו דרגין וכו' ול"ג כד"א שהוא פי' אחר כדמפר' ואזיל לתרץ שינוי המקרא. כלהו דרגין דתליין בהו חובי בני נשא וכו' כבר ידעת מה שכתב הרשב"י בשיר השירים בפסוק אם לא תדעי לך שצריך השב בתשוב' לידע עונותיו באיזה מדה פגם כדי לתקן הפגם ע"י תשובה. ואם לא עשה כן צריך להתגלגל עד שיתקן. וזהו צאי לך וגו' בגלגול פעם ושתים עד שתדע ותשוב. וז"ש כי פשעי אני אדע מקום הפשע ופגם ואני שב מהם ומתקן בתשוב' מלמט' ואתה תטהר מלמעל' כמ"ש הרב כבסני וגו'. דא פגימו דסיהרא. פירש חטאתי לשון חסרון דהיינו חסרון הלבנ' והענין שכל מגמת דוד להשלים המ' במלחמותיו להכניע הקליפו'. ובשיריו וזמריו היה מקשטה ומתקנה למ' ועכ"ז לא השלים כדמפרש ואזיל. וז"ש וחטאתי נגדי תמיד לעולם כל כוונתי לתקן אותו הפגם והחסרון שבמדתי. וזהו וחטאתי בכינוי. ולכן אתה תקן את שלי והרב כבסני וגו' אחר שכל כוונתי לתקן את שלך ע"ד נרך בידי ונרי בידך וכו'. באשלמותא גרסינן.

הוא היה גבור ציד וגו' ת"ח הוא היה גבר תקיף וכו'. אפשר שהוא מלשון תמיהא וכי הוא היה גבור ציד לפני ה'. וכי מי יוכל ליקרא גבור לפני ה'. ותירץ דלאו מגבורתא דאיתי ביה מכל חייא נקר' כן. אלא לבושוי דאדם היה לבוש והוה ידע למיצד וכו' בהו. בהו דייקא ולא מצד עצמו. א"נ הוקש' לו כפל הפסוק גבור ציד תרי זמני ותירץ דקרא אתא לאשמועינן תרתי חד הוא היה גבור ציד מצד עצמו. וזהו שחזר ואמר הוא הוה גבר תקיף כלומר מצד עצמו. ועוד בלבושוי דאדם הא' הוה לביש והוה ידע למיצד צידה וכו' ולכן היו כל העולם נפתים אחריו:

אמר רבי אלעזר וכו' הוסיף על ת"ק ואמר שהמרד גדל כ"כ עד דהוו פלחין לי' בני נשא. שאחר שפתה אותם למיהך בתר פולחן ע"ז פתה אותם דיפלחון ליה. עכ"ל הרא"ג: