אור החמה על ספר הזהר א:קמה

שם דבסטר ימינא מיכאל חסד.

חם דבסטר שמאלא גבריאל והוא ראש לכל השמאלים ר"ל שתחת חיילי חייליו משתלשלים:

יפת אוריאל. ולפי שפי' שחם בשמאל בקדושה. והוא היה רשע גמור ממעשיו המקולקלים. לזה פי' כי חם לא בצד הקדושה אלא שירד בצד הטומאה אשר בשמאל. וז"ש וחם הוא אבי כנען דהיינו הקליפה כדמסיק ויהי' חם צד השמאל המוליד החיצונים. והנה בקליפות שלשה בחינות הא' הקליפ' הדקה הקרובה לקדושה והם היושבים ראשונה במלכות שאינם פועלים הטומאה בפועל אלא בכח. והם הספירות אשר להם: הב' הם ההיכלות שהם פועלים הטומאה בפועל: הג' הם השלוחים אשר בעולם התחתון שהם מתגלמין כמלאך המות. וכנגד ג' אלו אמר כנגד הא' זוהמא דדהבא תחות וגו' דהיינו קורבתם אל הקדושה. הב' אמר אתערותא דרוחא מסאבא מה שהם מתעוררין למטה: הג' אמר נחש קדמאה שהוא הוא ממש הכח המתגלם למטה. וכנגד שלשתן אמר כנען דאייתי לווטין. שהוא הראש המושך הקללה והדין:

כנען דאתלטיא. שהם הקליפות המקוללות שהם ז' היכלין טמאות:

כנען דאחשיך. היינו ממש מלאך המות המחשיך ומשחיר פני החיים: ומלת כנען לשון כניעה ועינוי שעינה לאחרים והוא מעונה ומענה ועל שלשתם מורה לשון כנען שהיא מלה עומדת מורה על הכל: ובגין כך כלהו וגו' לא להוכיח על כנען אתא דהא פשיטא אלא להוכיח על חם עצמו שהוא יוצא מכלל הצדיקים ואינו בצד הקדושה כדפי'.

דעד דלא הוה קיומא דאבהן וגו' כלו' אמר בארץ סתם. ולא הזכירה בשם כנען אלא סתם בארץ מפני שהתחיל הקדושה להתנוצץ. ואמר והכנענו אז בארץ ובשם קצר היה לו לומר ארץ כנען אלא מן הטעם שפי'. ולא הזכירה בשם קדוש דהיינו ארץ ישראל מפני דעד לא הוה קיומא ר"ל השבועה שנשבע הב"ה לאברהם במראת בין הבתרים לזרעך אתן את הארץ וגו'. וזה היה תחילת יציאתה מרשות החיצונים וכניסתה לקדושה וסופה היות זרע ישראל בעולם וז"ש ולא אתי זרעא דישראל דיפוק וגו' כי ארץ היא המלכות. ובאומרו כנען מורה היותה משפעת לקליפות ובאו' ארץ ישראל מורה היותה מיוחדת דישראל סבא. ומטעם זה כד זכאן ישראל וגו' דהא בהא תליא אם ישראל אינם זוכים. עבד מלך ושפחה יורשת גבירתה:

עבד עבדים. כי הבהמה עבד לאדם והיינו שעבוד א' והנחש משועבד לבהמה דכתיב ארור [אתה] מכל הבהמה היינו עבד עבדים:

וע"ד כתיב אהדר לראש הענין:

נהר דנגיד ונפיק יסוד:

בחילא דתלת אלין עילאין. חג"ת שהם ג' גוונין דקאמר ומכחם המשפיעים בו אשקי לגנתא שהיא מלכות. וממנה יפרדו למטה בג' אלה שהם מיכאל גבריאל אוריאל. ורפאל רמז שלשתם יחד והיינו ומשם יפרד והי' לד' ראשים. ולא שיהיו הגוונין כל א' לבדו כמו חסד ומיכאל לבן לבד וגו' שאין הדין נפעל אלא בשתוף הרחמים וכן הרחמים. וז"ש כל חד וחד כלול בחברי'. והיינו יקרא עילאה ותתאה במדות באחדותם מורים קשר העליונים וא"הו א' בעילאי בספירות. ובתתאי בחיות וביסודות תלת אלין גוונין ר"ל עצמותם ממש בקדושים. אמנם בחיצונים שאין ראוי שעצמותו ממש ימצא. אמר ומחיזו דתלת אלין. דהיינו דומה והם ג' קליפות האגוז ג' גוונין:

וכד תסתכל ברזא דדרגין בסוד השתלשלות המדרגות בהיכלות עד רדתם בהשתלשלות לנוקבא דתהומא רבה. ששם בפתח ההוא כ"ז צנורי דדשי שהם ג' פעמים תשעה מנין אותיות התורה שהם חסד דין רחמים בסוד אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וס"ם זע"ן חפ"ף טצ"ץ. ומאלו ימשכו לפתח זה שהוא כניסה להם כ"ז צנורין דדשי דחפיין. שלא יעלו החיצונים בקדושה וזהו סוד אלפא ביתא דקינות וכיוצא להורות שהם שוקעים תמציתן עד לארץ.

לאסתכלא לידע סדר השתלשלות:

ולשבחא יקריה היינו לקשר המדרגות בסדר שהם מקושרות ומיוחדות. שעם היות שנראה שאין בזה דבר. גורם ענינים גדולים והיינו דקב"ה עביד רעותיה: ב' אסגי ברכאן. על הדרך הקצוב להם מרבה וזה בשבח וקשר המדרגות. ג' חביב הוא לעילא בספי': חביב לתתא. שכל המשתלשלים כולם מקבלים שפע ע"י. ולהיות שזה הקשר הוא חשק הבורא קב"ה משתבח ביקריה ואומ' שהוא קשר * ואצ"ל קושר: כל העולמות וז"ש עבדי ודאי עובד אותי אתה הוא כלל כל ישראל אשר אני בו קושר ספירותי ונקרא אלהי ישראל וז"ש אשר בך אתפאר:

ויחל נח וגו' ר' יהודה ור' יוסי חד אמר מגן עדן אתתרכת וגו' זה לדעת האומרים גפן היתה ובסוד ובפשעיכם שולחה אמכם. נתגרשה עם אדם. ונח נציב לה הכא בחוץ במקום שהיה לו לנוטעה אל מקומה הרמתה פנימה לקדושה נציב לה הכא בחוץ למטה. ולזה חטא שנדבקו בה החיצונים וחשב לתקן וקלקל:

בארעא הוות. פי' בבחינת חוצה ממש הי' עניינה אלא שעקרה ממקום שלא הי' הגון אליה ושתלה במקום הגון ולא הי' העון בזה כי באמת ובתמים היתה שתילתה. תדע דבההוא יומא עבדת וגו' שהצליחה. אלא שסחט הענבים ענבי ערלה ושתי מן חמרא ורוי שלא שתה יין המשמח אלא יין המשכר. מפני שהיה יין שנגע בו נכרי ויין ערלה ונתנסך:

בעא למבדק בההוא חובא. ירד דרך השתלשלות הכרם ממדרגה אל מדרגה עד הגיעו אל דבקות הכרם בענבי ראש ואשכלות מרורות. והיינו ויטע כרם. והוא לא רצה להשפיעם ח"ו ולדבקם בקדושה אלא רצה לבדוק בענין כמו שבדקו רבים. והנכנס בשלום ויצא בשלום הוא הנביא הושע בן בארי שנאמר לו קח לך אשת זנונים וכדפי' רשב"י בפ' פקודי שלא ירד למטה עד הקליפה שלא לטעות כמו שטעה אדם נח שלמה ורבים אחרים. אמנם נשמר ולא ירד למטה. ואברהם * נ' דצ"ל ג"כ ויצחק כדמפורש בזהר תולדות ק"מ ב': ויעקב ויוסף ירדו למטה ויצאו בשלום. וישראל יצאו משם ממצרים דרך נס אבל השאר חטאו. ונח ירד וראה הפרצה וגלה אותה ולא ידע לסותמה ונשתכר מיינם:

כתיב בה"א אהל ה' היא פרוש' על הכל ומשפעת לחוץ והיינו עון נוקב שם ה'. ואל תקרב אל פתח ביתה חוץ מהיכל לבנת הספיר אל פתח ביתה הוא נוקבא דתהומא רבה קבר התהום שטומאתו בוקע ועולה והיא אשה זרה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וכד תסתכל ברזא דדרגין תשכח וגומר אפשר זה יובן מפ' ראשית דף נ"א ע"ב וריש דף נ"ב. שבעה ועשרין צנורין נלע"ד כנגד כ"ז אותיות האלפא ביתא:

ויחל נח וגו' הא' פי' משז"ל ובפר"א כי מג"ע אתתרכת ר"ל משז"ל בפר"א כי ראה נח זמורה אחת שגורשה מג"ע ר"ל ששלחה פארותיה לחוץ מג"ע. וראה אותה ולקחה ונטעה בארץ כי בעה"ז הכל נחרב במבול וזהו כסברת האומר כי גם ארץ ישראל גושמה ביום זעם. אמנם חד אמר כי אין לומר כי מג"ע לקחה ומי הוליכו לשם אמנם בארעא הות ר"ל בארץ יש' הנק' ארץ כמשז"ל על עד לא עשה ארץ וחוצות והנה הרגיש בדבריו כי אם בארץ ישר' היתה א"כ היאך אמר ויטע כרם והלא נטוע' היתה ומה לו לעוקרה ולנוטע'. דבשלמא למ"ד מג"ע עקר' ניחא שרצה להביא נטיעה זו בארץ הזאת שהיתה חרבה ותירץ באומרו ועקר לה ושתל לה. הענין כי כדי שתגדל היטב תכף ומיד כאשר הי' אח"כ כמו שנאמר. לכן עקרה וחזר ושתל אותה ואז ביום ההוא הוציאה איבין וענבין. כי אעפ"י שזה סובר כי א"י לא גושמ' ביום זעם עכ"ז סובר שנגעו שם קצת מי המבול אעפ"י שגבוה מכל הארצות בעת שגברו המים מאד מאד. ולכך הוצרך לשתל' פעם שנית והועיל לו כי בו ביום הוציא פירות. והנלע"ד בדברי הראשון האומר כי מג"ע אתתרכת אפשר הענין ע"ד הסוד והוא כי נודע כי סמאל ראש המקטרגים גורש מן הקדושה כמ"ש בפר"א. וכן הרבה כמו עזא ועזאל. וכן אם תעיין בהולדת הקליפות בסוד חוה שילד' קין והבל אם תעיין תראה איך מזוהמת הזהב אתהתך התוכת הקליפה לתתא. ונודע כי כמו שיש כרם ה' צבאות קדושה. כן יש סורי הגפן נכרי' וזהו סוד כרם זו המגורשת מן הקדושה. וממנה אכל נח כאשר הביא אח"כ דברי רשב"י ע"ה והבן זה כי הוא סוד נחמד:

ר"ש אמר רזא וגו' הענין במה שאמרנו כי זה עצמו חטא אדם כי רצה לחקור כל העולמות וכד מטא אצל הקליפות חטא וקצץ כמעשה ד' שנכנסו לפרדס וגו': וכן אברהם וירד אברם מצרימה וכן כל האבות כמ"ש בזוהר בכמה מקומות. והנה נח ידע חטא אדם וגם הוא רצה לחקור ולידע במדרגת הקליפות אולי יתקן חטא קצוץ אדם ולא הועיל כי אם אדרבה וישכר ויתגל וגו' ר"ל לשון גלוי כי הנה חטא אדם כמו שידעת שקצץ ח"ו ותיקונו הי' כתנות עור וילבישם כנז' בתיקונין דף' קי"ג ע"ב כי בהם כסה מה שהי' ערום. ועתה נח חזר ונתגלה ונעשה עירום. וענין סחט ענבין פי' כי כמו שבסחיטת הענבין נגלה היין שבתוכו כן בחקירת גפן נכרי' ועניינה חקר כלהענינים שבה. ויין נסך שבתוכה הם מדרגות הטומאה. ואז הי' מקום אחיזה להאי גפן נכריה היא הנקבה נחש קדמאה לאחוז במלכות הנק' אהל. ולזה נכתב אהל"ה בה"א ר"ל אהל ה ר"ל המלכות הנק' ה' שניה. ומדרגות המלכות נק' אהל והם היכלותי' ושם היא אחיזה וזהו סוד את מקדש ה' טמא שהוא תוך אהל א' של המלכות ואפשר הוא סוד הנז' פ' תרומה דף קמ"ד ע"ב וזהו אומרו בתוך אהלה כתיב בה'. ומצאתי כתוב בספר מדוייק נ"א בתוך אהלה דההוא כרם. ור"ל כי עד עתה אמר כי האי אהל הוא אהל המלכות הנק' ה"א ועתה פי' כי אהלה ר"ל אהל הנקבה הוא אהל דההוא כרם נחש הקדמוני שהוא סטרא דנוקבא כנודע. כי שם נשכר ונתגל ולא באהל המלכות ח"ו. אמנם נכתב אהלה בה"א שר"ל אהל של אותה הנקבה הנקראת כרם גפן נכריה. עכ"ל:

גיליון ברזא דאינון שבע' ועשרין צנורין וגומר אחרי מות ע"ט א' כ"ז זייני מסאבותא רברבין וגומר עכ"ל:

והרא"ג כ' ה"ג תלת עאלין בתלת מגו תלת נפקא חד ברית דבקה בברית וכו' וחסר הוא בספרים. מתעברא מתלת בנין ה"ג. מתלת בנין היינו נשמותיהן של ג' בני נח שם וחם ויפת התחתונים שיצאו מאותו ייחוד. ונח ותיבה כלומר דוגמתם למטה בהתחברות נח צדיק בתיבה יצאו מהם ג' גופי בני נח. וז"ש כגוונא דלתתא עילאין ה"ג. והם חג"ת והכוונה לומר שנעשה דוגמת' למטה להראות מה שנעשה למעלה. ואלין אינון דנפקו מגו תיבות' כלומר שאותם ג' נשמות שנתעברה מהם המלכות כנזכר מהם נעשו אלו השלשה בנים שם וחם ויפת. ולהיות שיצאו מכללות ג' אבות חג"ת או נה"י כל א' וא' הוציא נשמה כיוצא בו. שם דבסטר ימינא כלומר זה נקרא שם שהוא מלשון שם טוב לפי שהיה בסטר ימינא מצד החסד או נצח. חם כלומר נקרא חם מלשון חמימות לפי שהי' בסטר שמאלא שמשם בא חמימות הדינין לעולם: יפת מלשון יפה כארגוונא דא דכליל לון דהיינו מצד הת"ת או יסוד ששש ומתפאר בגוונין שלו. וחם הוא אבי כנען וגו' כלומר הגבורה הנקראת חם כנזכר הוא אבי כנען משם יונקות הקליפות והקליפות האלה הם הזוהמא היוצא מהסיגים שאחר שיוצאים הסיגים מצרפים אותם באש פעם או שתים ומוציאים מהם קצת זהב וז"ש זוהמא דדהבא תחות קסטיפין כלו' הזוהמא היוצא מתחת הסיגים: קסטיפין סיגים ואית' הרבה בזוהר קסטופא דדהבא. ההוא כנען דאייתי לווטין גרסי'. דהיינו נחש הקדמוני המכניע כל העולם והשתא אתי שפיר אומרו הוא אבי כנען שחוזר לנחש הקדמוני הנז' בפ' בראשית. ובג"כ בכלהו לא נפק מגו כללא וכו' ה"ג. דיפיק שמא דא לשלא יקרא עוד ארץ כנען ארץ ששולט בה כנען נחש הקדמוני. וייעול שמא עילאה קדישא היינו שם ארץ ישראל כלומר ארץ ששולט עליה ישראל העליון ומתייחד עמה וז"ש:

כד הוו זכאן ישראל וכו' כי ע"י המעשים מייחדים קב"ה ושכינתיה ונקראת הארץ הלזו ארץ ישראל ארץ דההוא ישראל העליון אבל כד לא זכו איקרי ארץ כנען כדקאמרן.

וע"ד כתיב ויאמ' ארור כנען כלומ' השתא לא יקשה לך אמאי נתקלל כנען ולא חטא אלא חם כי חם הוא רומז לכח קדוש דהיינו הגבורה כנז' אבל כנען שהיא הקליפ' היונקת ממנה היא שנתקלל'. מה כתיב ארור אתה וכו' היינו דכתיב עבדים כי הבהמות הם עבדי האדם שרוכב עליהם ומ"מ הם הולכים על רגליהם אבל הנחש הוא הולך על גחון למט' מהבהמ' והיינו ארור אתה מכל הבהמה שכולם הולכי' על רגליה' ואתה על גחונך ובזה עבד עבדי' הוא כלומ' למטה מן העבדי'. וע"ד כתי' שם וחם ויפת וגו' כלומר מעתה לא תקשי לך בכל הכתוב באומרו שם וחם ויפת דחידוש' אתא לאשמועינן כנז':

שלשה אלה בני נח וגו'. קיומא דכל עלמא כלומר ג' גוונין מליוני' שהם ג' אבות הנכללין ביסוד שהוא נח הם קיום העולם כי אם היה העולם מתנהג בחסד יאמרו שוא עבוד אלהי' ואם היה העולם מתנהג בגבור' היה העולם חרב ברגע. עתה שבא הג' והכריע ביניהם הוי קיומא דעלמא. קיומ' דרזא עילא' וכמו כן מציאות שלשתם הוא קיום סוד ההנהגה העליונ' היורדת אל המלכות כי ההנהג' שאינה ממוזגת משלשתם אינה הנהג' שלמה והמלכות אינה נוחה בהנהג' זו. א"נ דהיינו סוד קיום האצילות בעצמו להיות הכל כללות אחד ואחדו' אחד כמה דאזדריקו תלתיהון כחדא ה"נ תהא הנהגתהון כחדא וז"ש דכד ההוא נהר וכו' בחילא דתלת אלין עילאין וכו' ואפי' מתמן ולתתא כל חד וחד כליל בחבריה וכו' לרמוז לעולם הכללות והייחוד. היינו רזא דתלת גוונין עילאין כך נ"ל שהיא הגירסא אעפ"י שלא מצאתיה בספרי כתיבת יד.

דכד ההוא נהר וכו' אשלשה בני נח קאי דע"י שלשתם ובכחם משפיע היסוד למלכו'. נהר דנגיד וכו' היינו היסוד ותחלה הוא נגיד דהיינו המשכת השפע מספירה אל ספי' וכלם נמשכים אל היסוד ואח"כ נפיק לפום היסוד. לגנתא מלכו'. ומתמן אתפרשן גוונין אומאלה נפצה כל הארץ קאי. גוונין לתתא גרסי'. כמו גוונין של ד' הנהגות דארגמן וגוונין דקשת וכיוצא. כליל בחבריה ואין נפצה לשון ניפוץ ופירוד אלא אתפרשן כלומ' התפשטות והתתפשטות הזה כל חד וחד כליל בחבריה. ה"ג א"ר אלעזר תלת גוונין אלין בכל אינון דאתיין וכו'. וכונת ר' אלעזר לפרש הפסו' בענין אחר וירמוז הכתוב כללות יותר ואמ' כי כמו שג' גוונין עילאין דהיינו חג"ת מנהיגי' בהנהגת שלשתם ונכללים כאחד גם תולדותיהם כיוצא בהם שכלם מתפשטי' לשלש שלש. ואפי' החיצוני' וסטרא אחרא גם הם הולכים ומשתלשי' שלש שלש וז"ש תלת גוונין אלין אינון בכל אתר * צ"ל ג' גוונין אלין בכל אינון דאתיין כו': וכו': ומחיזו וכו' לכל אינון דאתיין מסטרא אחרא. ומעתה פי' הכתוב הוא שלשה אלה בני נח דהיינו ג' גוונין עליונים. ומאלה כלומר דומיא דג' אלה נפצה כל הארץ ג' ג' וממלת כל ריבה אפי' החיצונים: ה"ג דדשי דחפיין לתהומי. דכל מאן דידע לשבחא למאריה כדקא יאות. היינו שיודע לשבת ע"ד המדות. ולכך קב"ה עביד לי' רעותי' בכונ' כי בזו פותח כל האוצרות ושומר הפתח לא יעמוד לפניו: וז"ש ולא עוד אלא דאסגי ברכאן. לכל העולמות לעליונים ולתחתונים שפותח מקורי הברכות כלם. ולכן דרש זה בפסוקזה כי בפסוק זה שבח הנביא על סדר המדות כנז' בבלק קצ"ג:

ויחל נח איש האדמה וגו', מג"ע אתתרכת ה"ג. אפשר דת"ק סבר כמ"ד [עירובין ס"ה] שלא נברא היין אלא לעשות בו מצוה לנחם אבלי' ולנסך נסכים. וז"ש מג"ע אתתרכת כלומר ראה המקום שנתתרכה משם שהוא ג"ע מקום הקדוש' אוף הכא נמי צריך ליהנות ממנה במקו' קדש לצורך מצוה כנז'. ונח לא עשה כן אלא נציב לה הכא כלומ' נטעה לצורך החומר. וז"ש הכא. ודייק הכי מדקאמר קרא ויחל שהו' פעל יוצא לשני עשאה חולין. קדוש' היתה גפן זאת וכן נמי דייק מדקאמר איש האדמ' לרמוז שהיה אוהב אדמה ורודף אחר החומר כנז' בדרז"ל. וחד אמר בארעא הות ועקר לה ושתל לה והאי תנא ס"ל כמ"ד שנברא היין ליהנות בו בני אדם וז"ש בארעא הות כלומ' הכל נשטף וזה נשאר בארץ ליהנות בו הבאים לעולם שהם צדיקים שכבר כל הרשעים נשטפו ונח עקר לה ושתל לה כדי שתגדל מהר ויוציא פירות וכך היה ומ"מ גנות וחולין היה לו לנח בזה שהיה לו לעסוק תחלה בזית או בתאנה כדפי' רז"ל וזהו ויחל נח כנז' בפ' ויקרא דף ט"ו. ועקר לה ושתל לה מלשון ויטע נפק' לי' דהיינו נטיעה שכבר היתה בארץ אלא שעקרה ממקומה ושתלה במקו' אחר: עבדת איבין וכו' אעפ"י שדרך הגפן אניצת לבלבין ואח"כ היא עבדת איבין מ"מ הכא הית' המהירו' כ"כ דעבדת איבין דהיינו הבוסר ואניצת לבלבין הכל פעם אחת ובשעה א' וכמעט שקדמו איבין דהיינו הבוסר ללבלבין אמר אח"כ הבשילו אשכלותיה ענבים. והוא סחיט לון ה"ג ואהדר לענבין דקאמר. ושתי מן חמרא וכו' המהירות הזה הוא שהצליח מעשה שטן כנז' במדרש רז"ל שנשתתף עם השטן בנטיעתה:

ר"ש אמר רזא דחכמתא איהו וכו' כד בעא נח למבדק וכו' רצה לבדוק כיצד טעה אדם הא' ובאיזה מקו' טעה כדי לתקן. וזהו ויטע כרם נטע בדעתו לחקור בענייני הכרם ההוא שבקליפות ונכשל גם הוא וסחט ענבין שרצה להכנס בתוכיות דרושיה' וענין הנהגותיה' ולהוציא היין מתוך הענבים וז"ש בסמוך גלי פרצה דעלמא דהוה סתים: וכיון דמטא להאי דהיינו אל היכל הז' ששם הוא סחיטת היין המשכר הזה כנז' בפ' פקודי דף רס"ז ויתגל לא היה יכול לעמוד ונכשל ונשכר באותם העניינים כשכור שנתבלבל דעתו: ה"ג בתוך אהלה כתי' בה"א וע"ד כתיב ואל תקרב אל פתח ביתה כלומר אל יארע לך כמו שאירע לנח שרצה לבדוק ולתקן ואדרב' נתקלקל. אלא ברח לך אל מקומך ואל תקרב אל פתח הזונה הזאת כי תטה אשורך מני הדרך בשפתי חלקותיה. עכ"ל הרא"ג: