אור החמה על ספר הזהר א:קמג

פתח ר' יהודה ואמר וגו' הן אמת דברי ר' יהודה תמוהים ומה ס"ד. ועוד לקמיה לא תריץ ליה אלא מאי דאקשי ליה דיעקב בבית אל הוה וגו' אמנם אל השאר לא חש לכך נ"ל לפרש כי יעקב אבינו ידע היותו מרכבה אל הת"ת ובבריאת העולם ע"י שהוא נטל צרור זה מכסא כבודו ונעשה אבן שתיה יסודו של עולם. ועל האי קאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה דא היא אבן שתיה ומתמן אשתיל עלמא ע"י יעקב שהוא מרכבה לת"ת. והיינו הנשמות שהם היו בעצת בריאת העולם וצורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד וצרור זה משם הוי. ולהכי שייך שמתי ממש בתחלת בריאת העולם והשתא גזרנא עליה דליהוי בית אלהים ועלה אתבני וגו': ור' יהודה לא חש לתרץ זה משום דלא הוה בדיק ליה אי חזי לגלות לו הסוד ולא נשאר עתה אלא קושית. אומרו הזאת ואיהי לא הות תמן. ולהאי תירץ איכפיל וגו':

מילין דאורייתא וגו' בעיין כוונה פשיט' דאי לא הוו כגוף בלא נשמה. וא"כ מהכא נפקא דמילי אורייתא בעיין לאתתקנא כיון שהם צריכים לרוח הקדש ע"י הכרת הכוונה וא"כ לכבוד קדושתם צריך ג"כ תיקונא דגופא כדי שיסכים הגוף עם הנשמה לרוחניותם:

רוח צפון. ת"ת מצד הגבורה:

צייתין להתייחד בהתעוררות התחתונים:

דוד מלכא וגו' בהאי אבן וגו' במלכות שהיא מדתו ונקראת צדק כנודע:

אבן מאסו הבונים. אברהם יצחק ויעקב בוני המרכבה:

לראש פנה. תחלת הפנייה למעלה ואי אפשר ליכנס זולתה. ולכך כד בעא לאסתכלא וגו' והיינו אחזה פניך העליונים:

לאתחזאה בהאי אבן וגו' לקשטה אל הייחוד נגד הת"ת:

אתקין צלותא דצפרא. סתם צלותא היא המלכות ואברהם אחז למדתו החסד והשפיע למלכות. לא שנעשה מרכבה למלכות אלא תיקן אותה בהיותו אוחז בחסד. ולהודיע בעולם מדת החסד אין דרך אם לא יושפע דרך המלכות. וז"ש ואודע טיבו שהוא חסד. דמארי' בעלמא חכמה בעל הבית אל התחתונים דרך המלכות: וכן יצחק בגבורה בשתי בחינות לדון ולהפציר אמנם אין קישוט במלכות עיקר לא מצד החסד ולא מצד הגבורה אלא מצד הת"ת ולכך לא אתקין בר נש אחרא כדקא יאות וגומר: הרמ"ק זלה"ה:

גיליון בפלגו דליליא קב"ה אתי לאשתעשעא וגומר עיין אחרי מות ס"א: ת"ח אברהם אתקין צלותא וגו' קל"ב:

והרא"ג כתב רבי יהודה קם ליליא חד וכו' קסירי דקטפירא. שתי משאות של שעוה א"נ קטפירא שרף הנותן [הנוטף] מעצי הקטף. דא איהי אבן השתיה וכו' ועלה אתבני קס"ד דר' יהודה דפירושא דקרא אשר שמתי מצבה ר"ל האבן הזאת שהיא אבן השתיה שממנה הושתת העולם. אני שמטתי שלימה המציב אותה על מצבה ועל עומדה שהיתה מתמוטטת מפני עונות התחתוני' כדי שאח"כ עליה אתבני בי מקדשא כנז' בפ' ויצא דף קנ"ד שזכותו של יעקב העמיד העולם. וזהו שפי' אח"כ ר' יהודה דבריו ואמר כל ארעא דישראל אכפל תחותוי וההיא אבן תחותיה הוא לרמוז שארץ ישראל שהיא יסוד כל העולם היה עומד תחת זכותו. וכן מ"ש נמי ההיא אבן תחותיה הוה כלו' תחת זכותו זהו סברת ר' יהודה בכתוב כפי הפשט. וההוא יודאי לא דקדק בדבריו והקשה. וחזר ופי' לו כל ארעא אכפל תחתוי וכו' כנז' ומ"מ אחר שהבין דבריו חזר והקשה לו דמלת אשר שם וכן אשר שמתי מורה שימה בידים. ולפי דברי ר' יהודה אינה אלא שימה ע"י זכות ולכן בראות ר' יהודה קצת דוחק בדבריו א"ל אי ידעת מלה התהיה יותר מרווחת אימא: וכתיב הסכת. אפשר שכוונתו לומר הסכת הסתכל בעצמך והתתקן לשמוע ישראל. כמו למה נקר' שמה יסכה שסוכה ברוח הקדש: תיקונא דגופא היינו שיהיה לבוש בבגדיו וכמ"ש קם ההוא יודאי ואתלבש. ותיקונא דלבא היינו הכוונה שבעוד שהאדם שוכב אינו יכול לכוון כי תחזור השינה אליו ויתנמנם: ה"ג כד אתער רוח צפון קב"ה אתי וכו' וכל צדיקיא דבגנתא כלהו צייתין לאינון מילין דנפקי וכו' וכל צדיקייא מתעדנין למשמע וכו': לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן משמע שהוא ית' משתעשע בכל הנשמות בין הנשמות שעדיין בחיים חיותם בין אות' שנפטרו ומדלא * צ"ל מדלא קאמר: קאמר דבגנתא דהוה משמע שהשעשוע לא הוה אלא באינון דבגנתא וזה נתבאר בפ' לך לך דף פ"ב ע"ש. בהאי אבן מלכות אבן מאסו הבונים האבות הם הבונים ומאסו בה להיותה בפתח האצילות למקרה ופגע מהקליפות כנזכר בתיקונין דף ק"י ע"ש: בחיזו יקרא דמאריה ת"ת. ואמר אני בצדק דהיינו מלכות אחזה פניך דהיינו פני הת"ת. ההיא שעתא בתיקונהא. היינו המלכות הנקרא' תפלת השחר והיא נקראת תפלת מנחה וכן תפלת ערבית נמצאו ג' שעות הללו של התפלות הם בחינות שונות בה: בתיקונהא היינו תיקון וקשוט ההיכלות בסוד בתולות אחריה רעותיה. וז"ש תקן תפלת שחרית ר"ל תקן וקשט המ' שהיא תפלת שחרית בהיכלותיה וכן יצחק. אבל יעקב תקן יותר מכלם שהוא ייחודא דגופא. גם שהיתה מטתו שלמה וז"ש מה דלא אתקין בר נש אחרא וכו'. ואודע בעלמא דאית דין ואי' דיין שהיה מודיע להם עונש העובר על המצות וזהו סוד שנתדבק יצחק במדת הגבורה: עכ"ל הרא"ג: