אור החמה על ספר הזהר א:קמב

נראה מכל הדף הזה ע"א כי אינם רק ג' אריה שור נשר וכל א' ד' פנים הם י"ב חיות. האמנם פני אדם אינו חיה בפני עצמה רק כי כולם כלולים ממנה וזהו ודמות פניהם פני אדם. וכן נראה מהרבה מקומות שלא הוזכרו רק ג' אריה שור נשר. וז"א ג"כ בסוף דף זה הא דאמרן דאלין ג' גוונין וחד דאתכליל מנייהו וגו' הרח"ו נר"ו:

גיליון את קשתי נתתי בענן נתתי מקדמת דנא. פי' שהקשת הוא מהדברים שנבראו מו' ימי בראשית וזהו שאמר נתתי לשון עבר מקדמת דנא וניתן לאות. לפי שלעולם הוא נראה עם העבים ואמר להם כל זמן שתראו אותו תזכרו מה שנשבעתי לכם שלא להביא מי המבול עוד עליכם. ועי' בפי' הרמב"ן ז"ל שעל התורה עכ"ל: וכן גוונים דקשת וגו' תיקונים ל"ב:

והרא"ג כתב דכתיב ותשב באיתן קשתו בגין וכו'. הקשת היא המלכות ובאותו מעשה עמדה בחוזק דלא אתחלש' חילה. שע"י המעשים רעים צור ילדך תשי כנז' בפ' ויחי רמ"ו: והוקשה לו אמאי כינה ואמר קשתו לז"א בגין דיוסף צדיק איקרי ונקשר ביסוד. בג"כ קשתו נתכנה על שמו להיותה נקראת קשתו דצדיק וז"ש דא ברית דקשת דאתכליל בצדיק ר"ל שהם כלולים זה בזה וז"ש דברית דא בדא אתאחיד ה"ג. כלומר דברית דא מלכות בדא דהיינו יסוד אתאחיד: אתנהירו בחמידו דכלא ה"ג. והוא על הכבוד שעשה לו פרעה וכמרז"ל פה שלא נשק לעבירה וכו'. וז"ש ויפוזו וגומר כלומר נתלבשו זרועי ידיו של יוסף מפז וזהב. ומדנקט מלת ויפוזו ש"מ תרתי חד כדקאמרן מלשון פז ותו שהמעלה הזאת באה לו מהפז העליון דהיינו מלכות וז"ש אתנהירו בנהירו עילאה: ובג"כ איקרי יוסף הצדיק כלו' יוסף מההוא צדיק יסוד אשר הוא מקושרבו: וע"ד איקרי הקשת שהוא מלכות ברית כשם היסוד לרמוז שהוא כלול זה בזה: זהרא יקרא. אקשת קאי ור"ל שהוא זוהר כבוד העליון דהיינו המלכות הנק' כבוד מצד החכמה. והלשון מקושר למעלה דקאמר הוא מראה דמות כבוד ה' חיזו דגונין דכלא. והיה ראוי ליקשר שם סיום שבחיו דקאמר הכא אלא שהפסיק הענין לפרש מי הוא הקשת ואח"כ חזר לפרש ולסיים מעלתו חיזו דכל חיזו כלו' מראה מעול' שבכל המראות: חיזו כחיזו טמירא ה"ג כלומר מראהו כמראה הנעלם והנסתר שהיא השכינה: גוונין טמירין גוונין דאתגלין כלומר מראהו ג"כ כמראה גוונין טמירין שהם ג' גווני האצילות חג"ת וכמראה תלת גוונין דאתגליין שהם ארגמן שהם נגלים. וי"ס דגרסי גוונין דלא אתגליין ורוצה לומר חיזו דהאי קשת כחיזו טמירא שהוא גוונין טמירין גוונין דלא אתגליין דהיינו תלת גוונין שבאצילות כנז':

דלא יחזי קלנא בשכינתא. בהיותו מסתכל בה כנראה שכבר השיג בה והכיר בה. ואין לך קלון גדול מזה שיאמר שהאלהות הוא מושג כי כבוד אלהים הסתר דבר: הוא חיזו סוספיתא קטירא כחיזו יקרא ה"ג סוספיתא שמרי היין וסיגי הזהב והכסף נקרא סוספיתא. קטירא מקושר. בחיזו יקרא מציאות הקשת שהוא מ'. והענין נתן עוד טעם אחר כי ג' גוונין הללו ג"כ מראיתם כמראות הקליפות שיש להם ג"כ ג' גוונין. ולכן אין ראוי להסתכל בהם כי הוא קלון בראותו ג' גוונין כגווני הקליפות מתקשרות במ' שהוא מציאות הקשת כנזכר בתיקון ל"ב וז"ש לקמן אתחזייא בגוונין חשוכין וכו': וכיון דארעא וכו' היא המלכות חמאת להאי קשת יסוד אתקיימת בקיום והעמדה לפי שמקבלת ממנו. וכן ג"כ הארץ ממש בראותה הקשת יש לה קיום והעמדה ואינה מתמוטטת מפני מעשיהם הרעים של בני אדם:

וע"ד והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ הכי כתיב בקרא והוא סיום קרא דאת קשתי נתתי בענן וגו':

האי דאמרן דאלין תלת גוונין גוון חיוור וסומק וירוק הנז' לעיל וחד דאתכליל מינייהו היינו גוון ספיר: כלהו רזא חדא כלם נכללים זה בזה ונעשים כללות א' ואחר היותם נעשים רזא חדא. סלקא ההוא רזא לאתחזאה לעילא אל המלכות. ונתן הטעם להתראות הקשת בענן ואמר שהוא לבוש לרזא הנז' שהוא לבוש א' מלבושין דשכינתא כנז' בסבא צ"ט. ובתוכו עולים הגוונין הנז' להתראות ולהכלל במלכות. והענין כי בד' גוונין הנז' מתחתם כל מעשה התחתונים ואחר שנכללים יחד במלכות עולה היא להתראות ואז וראיתיה לזכור ברי' עולם. אבן שתיה מלכות: קדש הקדשים יסוד דנטיל מאינון קדשים דלעילא: דמות כסא כלומר נמצאת האבן הספיר זה הנזכר היותה דמות כסא בארבע סמכין שיש לה תחתיה ארבע חיוון כנז' בסוף פ' ויגש. ודא הוא תורה שבע"פ ר"ל מלכות שהיא רוכבת על פה שהם ד' חיות ארגמן כנז' בפ' ויקהל דף ר': דא הוא תורה שבכתב ת"ת ושם בפ' ויקהל נתן טעם שנק' תורה שבכתב ע"ש: עכ"ל הרא"ג: