אור החמה על ספר הזהר א:קמא

מארי' דביתא יעיל ואתתא תפיק. הענין כי כל כניסה הוא ממטה למעלה וכל יציאה הוא ממעלה למטה. ונודע כי כל ממטה למעלה דין וכל ממעלה למטה רחמים. ולייחד ולקשר המדות כדי למזוג הדין עם הרחמים צריך שיהיה הכניסה בסוד מארי דביתא כדי שלא יהיה הכל דין. והיציאה עמה * נ' צ"ל על ידה: כדי למזוג הרחמים עם הדין: מהכא דרשו הוה בידהא לאפקא ליה וגו' הטעם דקיימא לן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת מלכות שמאלית דוחה ומרחקת ות"ת ימיני מקרב ולכך יש רשות לפי מדתה לאפקא ולא לאעלא לי':

מתנן הם מתנות והם בשופע בשיעור מוגבל:

נבזבזן הם בלי שיעור דרך בזבוז. ותחלה הדבר מועט ואח"כ מתרבה והם קישוטין למלכות מאור הת"ת לכך הם בידא דבעלה למיהב לאתתיה: ואחר קישוטיה מעורר האהבה ולפיכך אחר הקישוט מיד מעורר האהבה שתפלה מן השמאל בסוד שמאלו תחת לראשי וז"ש למחדי לה ואח"כ גמר האהבה מן הימין וז"ש ולאסגאה לה רחימו והכל בסוד קשרה וייחודה עם בעלה וז"ש בבעלה ולא בידהא שבידה גורם קנאה ושנאה לה עם בעלה והיינו מי שרוצה לייחד ולקשר המלכות בעצמה לבדה שח"ו גורם דין ופירוד. אמנם בידא דבעלה למיהב לאתתי' גורם אהבה וייחוד מת"ת למ' בעת נתינת אותם המתנות ממנו אליה כנודע:

ברכא ליה. שכן הדרך מי שגורם השפע וברכה לשכינה. היא נותנת לו חלקו מאותם הברכות:

אשרי נשוי פשע וגו' אתקיל וגו' דההוא תיקלא וגומר ענין זה אינו צודק אלא בגשמי אמנם ברוחני הענין הוא כי כף זכות אומר ירד על איש פלוני כך וכך טובות וכך וכך תוספות קדושה חלף עבודתו אשר עבד במצות אלו. וכף חובה אומר ירד על איש פלוני כך וכך טומאה וגזירות קשות ורעות חלף העבירות שעבר ובהיות כף זכות מכרעת יורד הקדושה ומתפשט עליו למטה ואותם הגזירות רעות ורוח הטומאה מסתלק מעליו והיינו נשוי פשע והיינו אומרו חובין מסתלקין ואינון אחרנין זכיין וגו' ואם להפך להפך:

חטאה שם הקליפה בעצמה [לעיל ה' ע"א] והוא לשון חסרון והוא לשון חטא שמחטיאים בני אדם:

כסוי חטאה כלומר מכוסה שלא ישגיח בו החטאה. ובשני דרכים כסהו הב"ה א' כסהו הקב"ה לנח שלא ישגיח בו בעת הדין שהי' החטא מתפשט בעולם וז"ש בשעתא דדינא וגו'. הב' אחרי צאתו מהתיבה שלא ישלטו בו החיות. אלא הוא ישלוט עליהם וז"ש דכיון דחטאה וגו' קב"ה ברכיה ובכלל הברכה ומוראכם כדפי' לעיל: ואתם פרו ורבו בהני ברכאן לא אשתכחו וגו' בתמיה ור"ש תירץ פרו ורבו מצות עשה. ולא זו בלבד אלא כל שבע כדמסיק מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. רזא דכתיב בעצבון תאכלנה וגו' תבין ענין הגלות כי עתה אנו שואבים השפע באמצעות דרגין דטומאה רזא בעצבון תאכל האדמה דהיא המלכות אדוקה בדרגין דעצבון:

וחד מנייהו משכיל והוא דרגא וגו' נ"ל שהוא היסוד. והרמז משכיל אל דל דאיהי מ' עכ"ל:

גיליון והוא דרגא חד מאינון עשרה וגו' עיין במשפטים קי"א וב' ובבראשית ט"ו ב'. ופי' ודוד אתקין גרמי' כמו לדוד מזמור דאמר שירתא לבתר שרת עלי' רוח קודשא וכדלעיל ס"ז א' ע"כ: