אור החמה על ספר הזהר א:יג

לית פרודא להון לעלמין פי' להון בערך עצמם בערך ת"ת ומ' דאצילות לית פרודא לעלמין ואם יש פירוד הוא בערכנו התחתונים כנז' בתיקונים: והוקש' לו לשון וישימהו ונודע שהייחוד הוא רוב פעמים מ' עול' לגבי ת"ת לז"א כי בחינת דוד דהיינו שירין ותושבחן שהשכינה משוררת לעורר אהבת הת"ת וז"ש ורחמין דסיהרא עביד לשמשא אינם לעלות היא למעל' אלא להורידו למטה וז"ש איהי משיכת ליה לגבה וזה ענין נחמד למאד יותר מעלייתה למעל' כי הוא דבר תמידי וז"ש למהוי דיוריה עם היותו מלך בהדה בהנהו אבני המקום כנז' בזוהר ויצא:

ודא איהו וישימהו דוד פי' דוד המשיכו למטה על משמעתו כנז':

זכאין דההוא עלמא אתיין. הענין כי הנשמה היא מבינה והתור' מת"ת לבוש אל הנשמה ובעת היות הצדיקים עוסקים בתורה בעולם הזה אותם הקולות מתהוים מהם אותיות רוחניות משתלשלות ממטה למעל' בסוד אבי"ע עד עלותם לג"ע מקום הנשמות כאו' חברים מקשיבים לקולך השמיעיני ואז הצדיקים מתלבשים בסוד אותיות התורה שהתחתונים עוסקים ומה גם אם הוא דבר שהם עסקו בו בהיותם בחיים ויורדים לעולם התחתון להשתתף עם הצדיקים למטה כדי שיהיה הייחוד שלים וזהו סוד מלאכים המוני מעלה שהם נשמות הצדיקים עם עמך יש' קבוצי מטה כנז' בתיקונים:

דא הוא רב המנונא הכירוהו ממה שידעו שהיה מת ובנו היה בחיים:

חמרי הם החמורים של רב המנונא סבא כנז' לעיל:

פתח ר' אלעזר ואמר מה רב טובך וגו' טובך לא כתיב יר' כי במה שאמ' טובך שייחס הטוב להב"ה הפליא בדקותו ועלייתו וכמה מן המעלות א"כ אחר שמלת טובך מורה על הטוב בלי חסרון א"כ למה הוסיף ואמר ר"ב טובך מורה על תוספות וזה דוחק וכי יש דבר שיתעלה על טובו של הב"ה וז"ש ומאן איהו דלכאורה דבר מתמיה: ותירץ זכר רב טובך יביעו יר' ממה שאמר הכתוב זכ"ר מורה על היסוד ודאי ואו' יביעו מורה על המשכתו מלמעלה וסתם טוב הוא בחסד א"כ רב טוב הוא דבר שיתעלה עליו הא כיצד דא איהו ענוגא דחיי כי ענ"ג הוא סוד "עדן "נהר "גן שהם כתר חכמה בינה כנז' בתיקונים דחיי סוד קשר הבינה עם היסוד כנז' בתיקונים. או אפשר ענוגא דחיי דבר המענג החיים דהיינו סוד החיים מן החכמה וענוגם מן הכתר וע"י הבינה עלמא דאתי נשפע אל היסוד ושם נקרא רב טוב וז"ש לגבי חי עלמין דאיהו זכר רב טובך והכריח זה מן הפסוק הזה שאמר ורב טוב שהוא יסוד לבית ישראל שהיא המ' וז"ש ודא הוא ורב טוב לבית ישראל. או ירצה בג' פסוקים הם ג' בחינות אל רב טוב הא' מציאותו בג' ראשונות והיינו פסוק מה רב טובך. הב' מציאותו מן הבינה אל היסוד והיינו פסוק זכר רב טובך יביעו. הג' מציאותו מן היסוד למ' אל סוד הנשמות אשר שם ועל אלו נאמר ורב טוב לבית ישראל דהיינו מ' עם הנשמות נקראת בים יש' בענין שהכוונ' כדפי' קודם שנמשך מלמעל' אל היסוד ומשם אל הצדיקים: תו מה רב וגו' הכא אגליף רזא דחכמתא דהיינו שחצי הפסוק מדבר בענין המדות וחצי מדבר בענין רזין דהיינו הצדיקים העומדים בג"ע וירידתן למטה כדמפרש ואזיל:

מ"ה כמה דאתמר לעיל מ"ה במ':

ר"ב דא אילנא היינו ת"ת. רב מצד החסד ותקיף מצד הגבור' ונק' ת"ת רב סתם בגין דאית אילנא זוטא מיניה דהיינו יסוד שהוא כמו הת"ת בכל בחינותיו אמנם הת"ת איהו רב משום דעאיל לי' ברום רקיעין פי' הסתלקו למעלה מכל הרקיעים דהיינו חג"ת נ"ה דהיינו שעול' אל הבינ' שהיא רום רקיעים היא החכמ' הנק' רום השמים ומצד החכמ' נקרא רב שהוא עול' ומתגדל עליהם:

טוב"ך דא אור היינו משך זוהר הדעת כנז' בתיקונים וחזר ונעלם וז"ש אשר צפנת בגין דגניז לי' לצדיקייא פי' להמשיך ליסוד בבינ' כנז' לעיל והיינו הנמשך ממש לצדיקים כנז' לעיל:

פעלת דא ג"ע עילא' היינו שנמשך מהאצילות בכסא הכבוד ששם משכן הנשמות כדכתיב מכון לשבתך פעלת וכסא מכון ודאי הוי: פעלת לחוסים בך מלת פעלת משמש. עם מלת נגד בני אדם דהיינו ג"ע למטה משכן הרוחות דכל צדיקייא תמן קיימי ברוחא דהיינו הרוחין המתלבשין באוירין דג"ע וז"ש די יתלבש בלבוש יקר וגו' ופי' מלת נגד יר' הנגדיות והנוכח אל בני אדם דהיינו פרצוף הדיוקנא דבני אדם דהאי עלמא וז"ש ודא איהו וגו': וקיימי תמן בג"ע ופרחי באוירא וסלקי לגו מתיבתא והיינו ג"ע של מעלה. ואסתחיין וגו' היינו קבלת שפע הענג דהיינו טל עליון: אפרסמונא בסוד הבינ' דכיא בסוד הכתר והט"ל בסוד יה"ו יורד מת"ת למ'. ולזמנין אתחזון וגו' היינו במדרגת נפש שהיא בעשיה:

פתח ר' אבא וגו' אע"ג דמנוח לא הוה ידע דע"ה היה כנז' בגמ' ונקיט קרא כפשטו אפי' על המלאכים ואינו ואנן חזינן וגו' כי מעלת הצדיקים היא גדולה ממעלת המלאכים ואתקיים בעלמא שנתלבש בשבילם: רזין דחכמתא פסוק את שבתותי ופסוק ובניהו ואפשר דבניהו דריש לי' במתיבתא עילאה ושדר לי' לבי המנונא כדקאמר לקמן והיינו דקאמר לעיל ואנא שמענא מאבא בניהו שהוא אב שלו בנשמה והשתא ניחא דשדר לרב המנונא:

שרו ענפין דאילנין וגו' הענין אפשר לומר כמו שיש שעשוע עליון בחצות לילה ע"י הרוחות כן יש שעשוע בתחלת הלילה אל הנפשות ואז הם פוקדות הקברות בסוד ועצמותיך יחליץ וכן מוכח בפ' בלק מאותם הנפשות שהניחו רשב"י כאשר העריב וכד נטי שמשא דהיינו שהגיע עת להעריב קודם מעט היו כולם מזדמנים לשעשוע הנעשה למטה ומפני שהוא בסוד נפש היו ממש אלו האילנות גשמיים מרגישים בדבר ושמא באותו הר היו איזה ענין קברות או אפי' לא יהיו קברות סוף סוף הגשם קרוב מאד אל סוד העשיה ולכן ממש הית' מתפעלת:

דאתבדרון ביני חייא כעין רב המנונא סבא וכיוצא בו שהם באים למטה ללמד תורה או לעשות נסים כנז' לעיל: לאשתעשעא וגו' שמא היא שעת עסק הלימוד עם ראשי הישיבות או שמא ליכנס לג"ע לעמוד בחצות להשתעשע עם העוסקים בתור' למטה בסוד חברים מקשיבים וגו': טינרי' תקיפין אפשר דהיינו ראשי הישיבות ממש שהם מפלפלים בעסק לימודם: מארי דגוונין ת"ת הכולל שש קצוות. מרקמא בציורין סוד כללות הגוונין אלו באלו כנודע: אצטוונא מ' מושב וכסא לת"ת: קול ה' ת"ת הבא לג"ע עם הצדיקים. מהרמ"ק:

והרח"ו נר"ו כתב. דסיהרא עביד לשמשא וגו' יסוד נקרא שמש כדפי' בפסוק והוקע אותם לה' נגד השמש נגד הברית: מתיבתא דרקיעא הוא מקום מושב הנשמ' שהוא ג"ע וג"ע תחתון הם רוחין ולכן פרחין רוחין להתחבר לעילא בנשמתין למתיבתא ולכן פרחין הרוחין: שובר ארזים לשבר הקליפות דהוא קרוב ללילא עכ"ל:

גליון לית פרודא להון לעלמין. נראה מכאן כי בכ"י שאינם מתפרדים לעולם ועיין גם בדף שאחר זה גם בדף ל"ו א' דהא קול מדבור לא מתפרשן לעלמין: ובפ' וישב קפ"ב ב'. ובפ' תרומה קל"ה ב' ופקודי ר"ל ב': ואחרי מות ע"ז ב'. וירא קי"ב ב': וק"ן ב'. ובחיי שרה קנ"ו א': ויצא קס"ב: ונראה דהיינו בזמנא דלאו איהי בגלותא ע"ש ובשמות ט' א' ותרומה קס"ט ב'. עכ"ל: עוד מצאתי גליון וז"ל פתח ר' אבא וגו' מ"ש אינון דאתבדרון ביני חייא דההוא עלמא אתכנשן לדוכתייהו וגו' צא"ל שהכחות שהם מצד החסד יוצאים ביום והכחות שהם מצד הדין יוצאים בליל' ועושים שליחותם ואין מלכות נוגעת בחברת' וכאשר ינטו צללי ערב כל מאורי אור נכנסים והחמה שוקעת וכאשר יבא היום ברון יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלדי"ם שהם כחות הדין שנשברי' וחזרו ונכנסו לנרתקם ומ"ש הא מארי דגוונין מרקמא בציורים ר"ל שהוא היסוד שהוא מארי דגוונין מרקמא בציורין קיימא על אסטוונא שהיא כ"י שאינה שולטת אלא בלילה: עד כאן מהגליון בקיצור:

והרא"ג כ' תו מה רב טובך הכא אגליף וכל רזין אתכלילו הכא הכונה שהשם בן ד' כשעולה מ"ה הוא שמתמלא בעשר אותיות שהם כנגד עשר ספירות דהיינו יו"ד ה"א וא"ו ה"א [זה] שכיוון באומרו וכל רזין אתכלילו הכא: מה כמה דאתמר כלומר במלת מ"ה רומז השם שהוא כולל ימין ושמאל והוא באמצע וזהו שאמר רב מצד החסד ותקיף מצד הגבורה אם כן כל רזין אתכלילו הכא שכאן ימין ושמאל ואמצע: בגין דאית אילנא וכו' כלומר שזה מ"ה אמ' שהוא רב לפי שיש מ"ה אחר שהוא אילנא אחרא זוטא שהוא המלכות שכן היא נקראת מ"ה כמ"ש בריש הפרשה וז"ש ודא הוא רב: ואעיל ליה וכו' היינו שהדעת ת"ת עולה למעלה בחכמה ובבינה [אולי דצ"ל שהת"ת עולה עד הדעת למעלה בחו"ב. או דצ"ל שהדעת מעלה לת"ת למעלה בחו"ב] שהם ברום רקיעין ז' ספי' הבנין: טובך וגו' היינו החסד אור קדמאה וגנזו לצדיקים ושיעור הכתוב כך הוא אתה מ"ה שאתה רב ותקיף טובך שהוא החסד צפנת אותו ליריאיך שלא יהיו הרשעים בעה"ז נהנים ממנו ובאי זה זמן נהנים הצדיקים לז"א פעלת דא ג"ע דלעילא ששם נהנים מאותו אור הצפון והביא ראיה שהוא ג"ע העליון כאומ' מכון לשבתך מקום מושבך שפעלת אתה ה' וכיון מה שרז"ל ב"ה שלמטה מכוון כנגד ב"ה של מעלה אלא שסמך על המבין אף כי לא פורש: נגד בני אדם וגו' אמר שזה הג"ע של מעלה שאמרתי לך יש עוד ג"ע אחר למטה שהם נגד בני אדם ונקר' נגד בני אדם ע"ש שהצדיקים עומדים בדיוקנא דהאי עלמא כדמסיק: ופרחי באוירא אולי רמז סוד העמוד שעולים הנשמות מג"ע שלמטה לג"ע של מעלה הנק' מכון הר ציון וקראו אוירא ע"ש שהוא כלול מענן יומם ועשן ונוגה אש להבה כדאיתא בפ' ויקהל: ואמר וקיימי תמן וכו' הכונה לתת סדר לענין שאמר אותו טובך צפנת והיכן מתהנים ממנו בג"ע של מעלה שהוא פעלת וכנגד זה הג"ע העליון יש ג"ע למטה ובג"ע זה של מטה שהוא נגד בני אדם בדיוקנא דאדם קיימין שם הנשמות עד שמתבשלות ומתבסמות עד שעולות לג"ע העליון וכשרוצות לחזור לעולם להראות לצדיקים נחתין ושראן לתתא וז"ש ולזמנין אתחזון. נגד בני אדם למעבד לון ניסים כגוונא דחזינא וכו':

אע"ג דמנוח לא הוה ידע שהיה עם הארץ כמ"ש רז"ל עכ"ז מאי דעתיה (מהר"ר צמח כך היה גרסתו ושלנו מאי עבידתיה.) ואתקיים בעלמא נראה שהגרסא ונתקיים בעלמא ופי' אין אנו כמנוח כי בראותו מלאך אלהים אמר אוי לנו כי מות נמות. אבל אנו זכינו לראות פני אלהים ונתקיים ונחיה בעולם ולא נמות לפי שהוא שליח מהשי"ת לאודעא לן. ואם הגירסא ואתקיים פי' חוזר לרב המנונא סבא כלומר היה לו קיום בעולם כלומר שנתלבש ועמד על קיומו וזה לפי שהב"ה שדרו לגבן שלא היה ראוי לעמוד עמנו כ"כ כי מלאך של מנוח לא עמד כי אם זמן אומרו השמרי נא ואל תאכלי כל טומאה וגו' והלך לו ולכך לא היה ראוי לאלהי הזה לעמוד כ"כ. אבל מאחר שהיה שליח מעם האל ית' שיגלה לנו רזין אלין א"כ נתנה לו רשות לעמוד בקיומו עד שישלים השליחות והשתא אתי שפיר שהביא ראיה ממנוח כי כמו שהמלאך נתקיים עד שגמר כל דברי השליחות ג"כ זה עמד [עד] שגמר שליחותו (עד) שגלה לנו אותן רזין עילאין:

ואמרי שירתא שיר המיוחד להם בסוד פרק שירה שמשורר כל נברא ונברא: בני אלהין קדישין היינו נשמות הצדיקים שבג"ע שבאים בין החיים לעשות ניסים כמ"ש ברב המנונא. שהם בוצינין בני מתיבתי. או ירצה בני אלהין היינו המלאכים העומדים בין החיים להצילם כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך וגו'. אינון בוצינין היינו נשמות הצדיקים כאמור: טינרין תקיפין יר' מדרגה אחרת גדולה מנשמות הצדיקים אלו על אלו ואלו נקר' טינרין תקיפין פטישין רמאין כעין שאמ' לר' יוחנן בן זכאי פטיש החזק עמוד הימיני ואלו הם הראויי' יותר לשמוע סוד הענין הזה:

הא מארי דגוונין היינו סוד התפשטות אור הת"ת שהוא כולל כל הגוונים חיוור וסומק וירוק כי לכן נקר' תפארת ששש ומתפאר בגוונין שלו: קאים על אצטוונא נר' מתוך הענין שאור הת"ת מתגלה בג"ע בסוד הייחוד עם המלכות הנקרא' אצטוונא והענין כי ייחוד זה בתחלת הלילה נעשה ע"י כללות כל הנשמות כלם בג"ע ועל ידם בא אור הת"ת אצל המלכות למתק הנהגת דיניה שהיא מחלקת לכל צבא השמים שהיא ממשלת הלילה ולכך באו כרוזין אלו שיתקבצו כל הנשמות כלם ואולי רמזו להם בהשמיעם את הכרוזין אלו כדי שידעו שרב המנונא כשנפטר מהם אולי היה סמוך לשקיעת החמה כי כן נר' מעט מתוך הענין שלא עבר זמן רב בין זה לזה וצריך הכרח: והוו אמרי קול ה' שובר ארזים רמז כי בסוד ייחוד הזה שהוא הקול ת"ת משתברים כחות הדינין וזהו שובר ארזים בבחינ' תוקפם ע"ד השאלה עכ"ל הרא"ג: