אור החמה על ספר הזהר א:קלח

כתיב אתה מושל בגאות הים וגו' אתה מושל וגו' אתה הת"ת הנק' אתה כנודע מושל בחוט ההוא שהוא מהיסוד הנק' גאות הים. מטעם שנותן לה גאוה ורוממות כדמסיק:

בשעתא דימא. מדת המ'. קציף מצד הדין. וגלגלוי הם כחות התחתונים שבה. ותהומי הם התחתונים יותר שהם קרובים למצולות ים:

סלקי ונחתי בכח הדין החזק. קב"ה. ת"ת כדפי' שדר חוטא יסוד. ומשך גלגלוי שמשפיע חסדים מצד החסד וממתק הדינים. ומשיך גלגלוי שהם כחות שבה שיהיו שקטים מדינם ושכיך זעפיה דין המלכות בעצמה. ולית מאן דידע ליה מפני שאין היסוד נכנס למלכות אלא בהצנע. ועם היות שנמשך חסדיו לכל הגלגלים שהם שאר כחות הדין. עכ"ז אינם משיגים היאך דינם מתמתק מכח היסוד. וכמו שמשקיט דין הים. ג"כ מעכב בידה שלא יהרוג בזעפה הנטבעים בו שהרי יונה נחית לימא ועתה היה צערו כפלים שהיה ראוי שימות במימי הים או שימות בבטן הדג. וז"ש היאך לא נפקת נשמתי' מניה בעת היותו בבטן הדג ולא פרחא מיד קודם שיבלעהו הדג כשנפל למים אלא ודאי כדפי' בגין דקב"ה שליט בההוא גאותא דימא דהיינו שנק' חי העולמים ועל ידו החיה את יונה ולא שליט בו דין הים כלל.

וההוא גאותא דימא נקרא גאות מפני שמתגאת ומתרוממת למעלה אל מקום החיים העליונים. ולא תאמר שהחוט מעלה אות' אלא עמו ממש מסתלקת וז"ש וביה אסתלק שהיסוד מתרומם עם המלכות ושניהם עם הת"ת. ואי לאו ההוא חוטא דמטי ליה מסטרא דימינא חסד לא סלקא אפי' בעת שאין בו דין. תדע למה לא תתעלה לעולם אלא ע"י החוט שאפי' ע"י החוט אינו מועיל להתעלות מפני שהתחתונים אוחזים בו וז"ש דכיין דההוא חוטא נחית לימא וימא אתאחיד ביה להתעלות דהיינו קשר יסוד במלכות ומלכות ביסוד נחית לימא וימא וגו':

כדין מתערבין גלגלוי שהם שאר הכחות כדפי' ואינם מניחים אותה לעלות מפני שהם שואגים לה היאך תתעלה והם מתים ברעב. והיינו שאגין למטרף טרפא. עד דקב"ה. ת"ת שפשט החוט הנזכר אתיב לון לאחורא שירדו למטה אל אחוריהם מקור הדינים כדי שיניחוה לעלות. ותבין לאתרייהו והיא עולה ע"י החוט וז"ש בשוא גליו כאשר גאות הים מגיע לה. אתה ת"ת תשבחם. א"כ אילו לא הי' החוט הנזכר מעולם לא תתעלה כלל כדפי' ואי לאו וגו'. או תשבחם תשפיעם חלקם מהייחוד למטה עם היות שאינם הגונים להתעלות אל הייחוד שהם נפרדים. מהרמ"ק זלה"ה:

גיליון דכיון דההוא חוטא נחית לימא וגו'. היינו מה שאמר לעיל דקב"ה שדר חד חוטא ושכך זעפיה מצד החסד וב' בחינות הם בפסוק. הא' אתה מושל בגאות הים דהיינו ההוא גאותא הוא חד חוטא דסליק ליה לימא לעילא. והב' הוא בשוא גליו דשאגין למטרף טרפא. ועיין בפ' בשלח מ"ח. מנלן משונמית דההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה וגו' בפ' בשלח מ"ד א' ויצא ק"ס ב' פנחס רל"ח א'. עכ"ל:

והרא"ג כתב לא כתיב ביה זכירה כי מלת זכירה מורה על היסוד שהיא הזכרות ובעוד שהדין היה שולט לא היה הזכור הזה מתחבר עם אלהים מ': בשעתא דימא מלכות. קפיץ בגלגלוי היינו תוקף הדינין שבקרבה. ותהומי היינו הקליפות סלקי לגבי המ' לשאוב הדין ונחתי לפעול הדין בתחתונים. קב"ה ת"ת: שדר חד חוטא היינו היסוד חוט מההוא חסד העליון: ואומרו וסדר * נצ"ל ושדר: היינו בסוד והקימותי את בריתי הנז' לעיל בסוד ויושט המלך לאסתר וגו': ומשיך גלגלוי היינו שמושך הדינין אצלו וכשהדינין חוזרים אל שורשם הוא בסוד וירח ה' וגו' הם נמתחים. וז"ש ומשיך גלגלוי מושך גלי הדינין אצלו לבל יחריבו העולם. כשרואים אותו חוט חוזרים לאחוריהם. וכשרואים הקליפות שכח הדין הנמשך ויורד מלמעלה נפסק ושוב אינו יורד שכבר נמשך לאחריו מיד נתבטל כחם. ושוב לא סלקי ונחתי עוד כבראשונה כנזכר וז"ש ושפך * נצ"ל ושכך: זעפיה דהיינו הקליפות משתכרים * אצ"ל משתככים: ונכנסים בנוקבא דתהומא רבה ואינן שולטים: ולית מאן דידע ליה כי החוט הזה משמש בלחישו בחשאי כנודע מפני שלא ידעו הקליפות בסוד אחד וע"ד * ע' לקמן ע"ד א' בפי' הרא"ג ז"ל: : א"נ שאין מי שיודע מהם כיצד נמתקו דיניה ומי המתיקן. באופן שהם נבהלים כשרואים הקליפות ששוב אינן יכולים לשאוב עוד דין כלל.

אלא בגין דקב"ה שליט בההוא גאותא דימא. פי' כי אחר שהשליכוהו לים ודאי היה ראוי למות כי הים העליון היה הולך וסוער עליו כנז' בריש פ' חיי שרה. אבל להיות שהקב"ה שולט על דיני המלכות לכך לא פגעה בו מדת הדין. שהיסוד המתיק דיניה באופן שלא פגעה בו: הוא חד חוטא. היסוד כנז' דסליק ליה לימא. הוא המעלה אותה להתייחד למעלה פנים בפנים: דכיון דההוא חוטא וכו' בא להכריח כי אינה עולה בעלוי אלא על ידו דכיון דההוא חוטא נחית לימא לא להתייחד עמה אלא להמתיק את דיניה. וימא אתאחיד ביה דנח' רוח היא לה שתתמתק: כדין אתערבין גלגלוי וכו' אז כחות הדינין הקדושים הממונים על הדין רע בעיניהם המעשה הזה. כי הם אינם רוצים כי אם שהיא תתלהט בדינין. שע"י כן הם שואבים שפע להשחית ולכלה וז"ש ושאגן למטרף טרפא. ה"ג עד דקב"ה אתיב לון לאחורא קב"ה ת"ת בא ומתייחד עמה ואז כל אותם כחות הדינין תבין לאתרייהו: אתה חסד כנזכר בזוהר אתה כהן לעולם וגומר או בת"ת כנזכר בתיקונים: מנ"ל משונמית דכתיב ויהי היום ויעבור אלישע ה"ג ד"א ויזכור אלהים את נח כד"א ואזכור את בריתי ר"ל בריתי דהיינו היסוד זכרתיו והמשכתיו בסוד והקימותי את בריתי: חסר כאן מההעתק: עכ"ל הרא"ג