אור החמה על ספר הזהר א:קלז

דהא בארעא דישראל יקבלון נשמתין. נראה דנשמתין לאו דוקא דהוא הדין רוחין ונפשין דאי לא תימא הכי יקומו ברוח ונפש ויבואו לא"י ויקבלו נשמות אלו כדפי'. וא"ת א"כ כשהם באים מתחת הקרקע במה הם באים. ואפשר לומר שהם באים בקוסטא דחיותא דהיינו החיים הטבעיים הבאים לאדם בהתקרבן ד' יסודות. שאלו החיים הם משכן לנפש. וא"ת יקומו באותם החיים וילכו לא"י ויקבלו שם נשמה ורוח ונפש: וי"ל מאחר שאין בהם אפי' נפש. והם כלים [ריקים] שרוח הטומאה רודף אחריהם בקומם על פני האדמה ויהי' רוח חיצוני מתלבש בהם. אמנם בבואם תחת מחילות עפר מתחת לארץ אין אויר חוצה לארץ הטמא שולט בהם. ואינם שואבים רוח החיים אלא בא"י הרוח הקדוש המזומן אליהם כדפי'. והנה תחיית המתים בא לטהר האדם מחטא אדם הא'. ואם תרד נפש ורוח ונשמה לחוצה לארץ היא נטמאת שהרי חוזרת אל האויר הטמא. לכך אינה יוצאת בחוצה לארץ. ואם הגוף ריקן יצא לאויר חוצה לארץ יטמא. לכן התיקון הוא על ידי המחילות * אצ"ל גלגול המחילות: ויקבלו הנשמות בתוך א"י כדפי'. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. חד מנייהו מאן דמחבל אורחיה וגו' אמר כי היותר גדול מכל החטאות הגורמין סלוק השכינה. הגדול מהם הוא השחתת זרע. האמנם שאר העונות הגורמין לזה נז' במדרש רז"ל כגון ההולך בקומה זקופה [ברכות מג] והמענה את העני כמ"ש משוד עניים וגו' עתה אקום יאמר ה'. וכן פ' שמות דף ג' נזכרו ענין הג' הדוחין את השכינה. והנה השחתת הזרע נרמז בפסוק לא יגורך רע כלומר אינך יכול לגור עם הרע. הוא השופך זרע בארץ לחנם. וביאר כי לפי שהשחיתו זרעם על הארץ גם עונשם היה מדה כנגד מדה כי וימחו מן הארץ ואו' אתמחון מן כולא ביאורו הוא מ"ש אח"כ ת"ח וגו'. והענין כי תחיית המתים היא בסוד אותו העצם הנשאר בקרקע וביארו בזוהר כי הוא עצם שמניח בו קשר תפלה של ראש והטעם כי הוא גבוה מכל הגוף ואינו נהנה מן המאכל ולכך אין שולט בו ריקבון ומשם נבנה הגוף כמ"ש פ' תולדות מדרש הנעלם דף קל"ז ע"א בפסוק בת בתואל הארמי ע"ש. והנה אלו המשחיתי' זרעם בארץ מטמאין אותה ואין בה כח לחזור לבנות את גופם ונשאר גופם מחוי מן הארץ. וז"א וימחו מן הארץ כלו' כי מהקרקע עצמו נמחה ואינו זוכה לתחיה וז"א מן הארץ דייקא. והכוונה לרמוז כי דור המבול אינם חיים בתחיית המתים והנה יש מרז"ל [סנהדרין קח] חולקים בזה ואו' כי הם חיים ואח"כ נדונין וז"א ואע"ג דאקשו ואפליגו קדמאי כי יש סוברין שעתידין להחיות עכ"ז מה שאמרנו הוא אמת והמוסכם והביא ראי' אל האמור מפסוק ימחו מספר חיים כלומר כי ספר חיים הוא שבו נרשמים כל הצדיקים אשר עתידים להחיות ואמר עליהם כי ימחו מאותו ספר החיים שלא יקומו ונלמוד משם ג"ש כי זה האמור כאן וימחו הוא שלא יקומו בתחיה כמ"ש ז"ל על לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וז"א וימחו כד"א ימחו מספר חיים וזה נדרש פ' חיי שרה דף קכ"ג ע"ב שורה ל"ה ע"ש גם לעיל דף ס"ח ע"ב פירשו פסוק וימחו מן הארץ שלא יקומו בתחייה: ור"ש אמר כי לעה"ב ודאי הוא כי אין להם חלק בג"ש כתיב כאן מן הארץ וכתיב התם ירשו ארץ שהוא העה"ב כנז' כל ישראל יש להם חלק לעה"ב שנאמר לעולם ירשו ארץ ארץ החיים. אך בתחיית המתים יקומו כד"א ורבים מישיני וגו' כי גם הרשעים חיים לידון ואח"כ הולכים לחרפות וגו':

וימח וגו' הוקשה לו כי בכל היקום וגו' נכלל מאדם עד בהמה וגו' לכן פי' כל היקום הם שרי האומות כולם שהם המקימים את האומות ולכן נק' יקום והם על פני האדמה ואחרי שמחה את היקום הם העליונים אח"כ מאליהן נמוחו מאדם עד וגו':

כד"א יפקוד ה' וגו' וביאר איך הוא דין השרים הנמוחין ואמר כי לשרים העליונים נמוחו באש והאנשים בעולם השפל במים. וענין השרים הנאכלים באש יובן מפ' צו דף כ"ז ע"א ודף ל' ע"א שהוא בנהר דינור הנמשך ממנו גיהנם. וביאר כי בזה יתיישב אומרו ב' פעמים וימח וימחו וגם כי בשני נזכר בו מן הארץ ולא כן בראשון. אך הוא כי הראשון הוא כנגד השרים העומדים בשמים הנק' יקום ואח"כ מאדם עד בהמה היושבים בארץ בהם כתיב וימחו מן הארץ כי בארץ הם: ואו' וישאר אך נח כי נודע כי אך מיעוטא הויא ואמר כי מיעט כי לא נשאר רק הוא מכל דרי העולם ואפי' השדים כמ"ש רז"ל אמנם ר' יוסי לא נתיישב אצלוזה כי כבר אמר מאדם עד בהמה עד רמש וגו' ואין צורך עוד מיעוט אחר וביאר מה שתמצא במדרש כי הארי נשכו בכרעו ונעשה חיגר על שאיחר לו מזונותיו וזהו אך כי כל אך לשון צער: או כי האדם הגונח צועק ואומר אך אך כנז' ברז"ל עכ"ל:

גיליון וימחו כד"א וימחו מספר חיים וגו' פי' שנחלקו אם דור המבול יש להם חלק לעה"ב והיינו מן הארץ כדאמר. אלא אעבר לון בנורא דדליק פי' בנהר דינור ככתוב בפ' שמות ו' ב' בגליון:

ויסתר כתיב אהדר על מה דאתמר וגו' פי' חוזר על סוף הפסוק ופתאים וגו' אבל ערום יסתר והוא צווי ואינו לשון עבר על נח כנזכר למעלה עכ"ל:

והרא"ג כ' בר אלין דרא דטופנא דאסתאבו ה"ג. ואע"ג דאקשו ואפליגו קדמאי. ודייקו מלת וימחו דהיינו כמו ימחו מספר חיים בעה"ז. אבל אפשר שיהי' להם תחיה לעה"ב. מ"מ וימחו מן הארץ אנן דייקינן מלת מן הארץ מן הארץ דייקא שאין להם שום תחיה כלל:

וימח את כל היקום וגו' ר' אבא אמר את כל לאכללא וכו'. מלת את כל ל"ג. דלא דריש מרבויי' דאת כל אלא מרבוייא דקרא יתירא קא דריש. שהרי פרט ואמר מאדם עד בהמה עד רמש. א"כ מאי את כל היקום אלא את כל היקום היינו השרים והממונים על הארץ וזהו על פני האדמה על פני דייקא. דהיינו ששולטים ועומדים עליהם וז"ש בסמוך. ההוא יקום דעלייהו דאשא [באשא] ה"ג. אך למעוטי וכו' תימא מאי קמ"ל. הרי קאמר קרא וישאר וגו'. וי"ל דהיינו על דרך שפירשו רז"ל בפסוק ויאמר משה אל אלעזר ואתמר בניו הנותרים מאי הנותרים מלמד שאף הם לא היו ראוים שישארו חיים וכו' ע"ש. וז"ש הכא דלא אשתארו בר נח שגם הוא לא היה ראוי שישאר שהרי מקטני אמנה היה כדפי' רז"ל וז"ש וישאר אך נח וגו' שלא היה ראוי שישאר:

ויזכור אלהים את נח וגו'. הה"ד מפני מי המבול השטן נקרא מבול דאיהו הוה אזיל בגו ימא וזהו מפני מי המבול כנז' לעיל. ויסתר כתיב אהדר על מה דאתמר בזמנא דמותא וכו' ה"ג וה"פ ערום ראה רעה ב' פסוקים הם חד ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו ונענשו. וחד ערום ראה רעה ויסתר כתיב וקריין ונסתר ופתאים וכו'. וז"ש ויסתר כתיב. אהדר וכו' פי' שחוזר כלפי מה שיש לנו בהקדמה דבזמנא דמותא שריא בעלמא בר נש חכים יסתר ולא יקום לבר וכאלו אמר קרא ויסתר והיא אזהרה לערום הזה שראה רעה שהוא מלאך המות כשבא לעיר יסתר ממנו ויתחבא. וז"ש בסמוך ד"א עברו עברו פקודא דא ואתענשו פי' פקודא דא שנצטוו שיהיו נסתרים דלא יתחזון קמי מחבלא והם לא עשו כך אלא עברו ההזהרה וכו' ונענשו כיון דאסתתר מלת ונענשו ל"ג ליה. עכ"ל הרא"ג: