אור החמה על ספר הזהר א:קלו

ואיהו מחבלא דעלמא איקרי דהיינו שעינו הגשמ' כלי לרוחניות שעל ידו פועל החצוני' ולכך הצדיקים אין להם עין הרע. ומה שאמרו רז"ל [חגיגה ה'] כל מקום שנתנו חכמים עיניהם וגו' פירשו בתיקונים בסוד העינים העליונים דהיינו חכלילי עינים מיין:

ואסיר למקרב בהדיה. שלא לגרום רע עליו שאסור לאדם לחבל בעצמו. שמגביר עליו הדין ומגרה עליו הקליפות ומשסה עליו הכלב.

זקיף עינא חדא לקבל בו מהחיצונים ומאיך עינא חדא להסתכל בישראל להשפיע מה שקבל:

דכך איהו דינא וגו' והי' מסתתר מפני מלאך המות ולא מפני צורך עצמו:

לאשלמא וגו' לצורך עצמו כי מזווגא דקב"ה ושכינתי' נפקי י"ב בקר שהים עומד עליהם דהיינו סוד ד' חיות בג' פנים כדכתיב ג' פונים תימנה וגו'. ולא נשלמים פנים אלו וכל המשתלשל מהם. אלא בתוקף י"ב חדשים. שהם י"ב פנים וי"ב בקר וי"ב שבטים וי"ב חדשים:

א"ר יוסי וגו' אפשר דהכי קאמר לא אצטריך לאלו י"ב ירחין כי בשלמא רשעים בגיהנם נידוני' ששה חדשים בשלג וששה חדשים באש. אמנם אלו בתרי דינין אתדנו בבת אחת כדמסיק. ולהכי קא מבעיא לי' אמאי י"ב. ור' אלעזר פליג אהאי דר' יוסי ואמר כי הן אמת שנדונו ברותחין וקרים כנגד שני דינים כדקאמר. וז"ש דינא דחייביא בגיהנם י"ב ירחי שתא. אבל זה הי' מ' יום עד דאשתציאו מעלמא. וכדי להצטרף הנשמות אתדנו באשא ומיא. בהיות העולם קיץ וחורף. לטהרם צריך אשא ומיא י"ב חדש של קור וחום וז"ש ובג"כ י"ב חדש. אמנם בערך הגוף מ' יום ומ' ליליא לקו. אמנם הוצרכו השאר להתבטל מציאות' מכל וכל מגוף ונפש. וז"ש וכל שאר זמנא יתמחון מעלמא שהם בריה בטילה מכל וכל דהא לא יקומון:

וכד אסתלקת מעלמא וגו' בסוד ואנכי הסתר אסתיר וגו'. שכינתא אהדרת מעצמ' אפי' שלא ימצאו צדיקים ומעשים טובים רק בהעדר הרע. וז"ש אי הכי אי אמרת בשלמא שצריך מעשים טובים ניחא וגו'. שאר זכאי עלמא שהלכו בגולה מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וישאו את התיבה וגו' ביאר כי נודע כי השכינה היא היושבת בעולם כד"א מלא כל הארץ כבודו. ותרגם יונתן מליא כל ארעא זיו יקריה היא שכינת עוזו. ובראות דוד את הרשעים שבאותו הזמן הי' אומר רומה על השמי' היא השכינ' הנק' אלדי"ם הסתלק ורומ'. ולך על השמי' והסתלק כבודך למעלה שלא ישאר ממנו שום דבר בשום מקום מהעולם. וזהו על כל הארץ ר"ל כבודך יהי' על כל הארץ ולא שתסלקנה מקצתה ותשאר בקצתה רק על כל הארץ יהי' כבודך. וזהו פי' הפסוק שלנו וישאו את התיבה ארון הברית מלכות מעל הארץ. וז"א וישאו את התיבה כלומר עשו מעשים רעים כדי להעלות ולסלק את התיבה. ואז ותרם מעל הארץ ועלתה בשמים ואז וימחו מן הארץ כי לא היתה השגחת עין טובה בעולם. ואחרי שימותו אז חזרה התיבה לנוח בקרקע: והק' לו ר' ייסא א"כ שאחרי שנמחו הרשעים תחזור שכינה למקומ'. איך הי' בחרבן הבית לא חזרה שכינ' אלא ראוה בגלות כיחזקאל ודוגמתו. ותירץ דאינה חוזרת אלא כשיש שם צדיקים והראיה כי בכל מקום שגלו ישראל הצדיקי' שכינ' עמהם. וא"כ ק"ו הוא ומה אם אפי' בח"ל יוצאת מפני הצדיקים כ"ש אם היו בארץ ישראל שאז היתה השכינ' עמהם לכמה סבות אם לסבת הארץ עצמם אם לסבתם. וביאר מהעונותם הגדולים אל סילוק השכינ' מעליהם עכ"ל:

גיליון וכד אסתלקת מעלמא הא לית מאן דישגח וגו' בתיקון כ' מ"ו ב' ושם דורש מה שאומר כאן וכד אתמחון חייבי וגו' שכינת' אהדר' וגו' מפסוק ותנח התיב' בחדש הז' וגו' ע"ש. עכ"ל:

והרא"ג כ' ה"ג כד שריא על עלמ' וכו' אית ליה רשו לחבלא לון. ה"ג דלא יתזק ואסיר למקרב בהדיה דלא יתזק באתגליי' ומה מאיש רע עין בעי לאסתמר' מיניה ולא לאתקרב' בהדיה דהא אתזק קמיה מקמי דמלאך המות עאכ"ו וע"ד מה כתיב בבלעם וכו'. שתום העין דעינא בישא הוה ליה. דזקיף עינא חד ומאיך עינא חד כדלקמי': בגין דיתגליין ה"ג ביוד כלו' מי יקום השכינ' מעליה' וישארו גלויים כי היכי דתשלוט עליהם עינא בישא. דהא מיין דחקו ליה מכאן נפקא להו לרז"ל דנח מקטני אמנה הוה שעד שדחקוהו המי' לא נכנס בתיבה. שיתא ירחי אינון במיא ושתא ירחי באשא כנגד מה שנתעצלו הרשעים בעבודת יוצרם בקיו' מ"ע. ונתקררו ולא עשאום ידונו במים שהם קרים. וכנגד חימום העבירות שנתחממו בעשיית' ועברו על ל"ת ידונו באש ועיין בפ' ויחי בפ' אוסרי לגפן עירה וגו':

וישאו את התיבה וגו' ר' אבא פתח רומה על השמים וגו': ה"ג וגרמין דאסתלק מעלמא ושכינת' איקרי אלהים ועלה כתיב רומה על השמים אלהים ת"ח וכו'. וסיפיה דקרא על כל הארץ כבודך. בתמיה כלומר וכי על כל הארץ יתפשט כבודך. רומה על השמים: וישאו את התיבה. מלכות ואסתלק מיני' * ואסתלקת מינה: גרסי' ודינא שלטא כדין עלוי ה"ג מאן דמחבל אורחי' כבר פירשנו בו בפ' וישב ע"ש עכ"ל הרא"ג: