אור החמה על ספר הזהר א:קלה

א"ר יהודה אע"ג וגו' וזה קושיא לדברי ר' יצחק. ור' יצחק תירץ שסוף סוף היה לו להתפלל יועיל או לא יועיל. וז"ש ועכ"ד נח כיון שראה שהיה לו קצת חשיבות לפני הב"ה שאמר לו והקמותי וגו' שהוא צדיק יסוד עולם א"כ הי' לו להשתדל אם יוכל:

א"ר יהודה ומאי הוה לי' וגו' כי בשלמא ישראל עשו עזיבת החטא ותשוב'. א"כ התפלה הי' מועיל אבל אלו מוסיפין לחטא. וממקדשי תחלו מפני שלא מיחה. או לקרבן על כל הדור. או כדי שלא יראה ברע אשר ימצא את עמו. א"כ נח היך וגו' כי הי' לו למות לסבה א' מאלו ותירץ אלא בגין וגו' ולזה לא נתפס לשתי סבות הקודמות ולסבה אחרת הוא אתרי וגו':

שזיב לגרמי' שעם היות כל העולם נדון אחר הרוב ורובו או כולו חייב. הצדיק שמיחה שזיב גרמי' מהיותו נתפס בגזירת העון ההוא בשכר המחאתו:

א"ל בגין דכתיב וגו' וא"ת וכי החיה והבהמה מצווין בזה שתאמר שהם חטאו ונתחייבו מית'. ותירץ ת"ח אינון חייבי וגו' וא"כ העונש הי' להם להכחידם כמו שהם חשבו להכחיש מעשה בראשית בעירוב הבריות אלו באלו מכחישי שור וחמור ע"י פרד וכיוצא: וא"ת תינח לגבי דידהו דהוה הכי וחייבים אמנם לגבי השרים הממונים על הבריות שהיו אותם המשפחות תחת ידם מתבטלים וצער מגיע אליהם מאי איכא למימר. לזה אמר כי אל הבריות היו פוגמים מלומדים בתערובת הכחות דהיינו סוד בהמתך לא תרביע כלאים. ומאי דקשיא לך לגבי השרים מכאן ולהלאה אעביד אחרנין שיהיו תחת ידם ויהיו כדקא יאות משפחה ומשפחה לבדה כדקא יאות אל השרים:

אם יסתר איש במסתרים וגו' אחשוב דלא בשופטני עסקינן דחשבין דעיני בשר לקב"ה. אמנם הכוונ' באו' במסתרים הם הקליפות ודאי שהם מסתירי' השגחת הקב"ה שאין רצונו להשגיח ולהסתכל בהם מפני רעתם. ואין אור שכינתו נגה עליהם. והיינו משל למלכא דבנה פלטרין שהם העולמות הכשרים והמזהירים. ובנה תחות ארעא ודאי שהיא המלכות טמירין פצירין שהם הקליפות וז"ש והי' במחשך מעשיהם ממש מקום החשך ולא אור. והב"ה אומר להם אנא עבידת לון שהרי הקליפות מציאותם מתקיים בתמצית שפע עליון. ואתם חושבין ליטמן בהם ולסלק השגחתי מכם ע"י וזה הי' עון דור הפלגה.

ת"ח בר נש וגו' להורות שהוא הפך כוונת הרשעים הנז' דאדרבה בר נש דחטא באתכסיא קב"ה עביד בי' דינא באתגליא. אמנם המתעלם בתוך הקדוש' ועשה תשובה הקב"ה מסתיר אותו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' וכלא אתמר על משה וכו' י"ס דגרסי וע"ד בגין דמסר גרמיה על ישראל הוא איקרי משה עמו והכי פי' רז"ל: לאו איהו כדאי דקב"ה יגין על עלמא בגיניה ה"ג. דלמא ישכך רוגזא נ"א לשכך רוגזא ה"ג. הוו מרגזין קמיה דקב"ה והוו מרדין ביה ואיהו יקריב ה"ג. ר' יצחק אמר כל זמנא ה"ג. י"ס דגרסי ועד כמה יזהר ליה עד דמחי לי' וכד מחי לי' אשתזיב בנפשיה וחייבא אתפס בחוביה ע"כ. והוה הוא מה דאוקמוה ויש ג' סברות במס' ערכין ופסק כרב. לאכחשא עובדא דבראשית ה"ג י"ס שמוסיפין ד"א א"ר פנחס אמאי שצי קב"ה חיות ברא ועוף שמיא ושאר בריין עמהון דחייביא. למלכ' דנסיב לבריה אתתא ועבד לי' הלולא לבתר רגז מלכא על בריה וקטליה. כיון דחמא לבריה מית עאל לגו הלולא ותבר כל אינון מאנין. ובזע כל אינון לבושין. אמר לא עבדי' לון אלא ליקרא דברי וכיון דמית ברי אוף הכי אינון לא יתקיימון. ת"ח אינון וכו' ומדרש הוא בסנהדרין פ' חלק:

ויבא נח ובניו ואשתו וגו' ר' חייא פתח ואמ' וכו' טמירין פצירין. מחבואות חפורות. פצירין כמו פסירין בסמך כדלקמן ופירש הערוך שקורין לערא שחופרין בה פ"ס. עביד ביה דינא באתגליי' פירוש אחר דקא בקרא דאראנו קרי ביה אראנו בפתח. עכ"ל הרא"ג: