אור החמה על ספר הזהר א:קלד

ר' אלעזר שאיל וגו' בחובוי דחייבי בקדמית'. כאו' כי מפני הרעה. קודם הרעה נאסף הצדיק. וזה יהי' או זמן מעט קודם או ממש בעת הרעה. ואל שניהם תריץ ר' שמעון אל הא' אמר דקב"ה בעא לאפקא וגו' ולכך לא נאסף קודם. וגם סמוך בעת הרעה לא הי' אפשר שהרי הי' נסתר בעת בא הדעה.

ברזא דאתוון עילאין היינו שהאדם נברא בכ"ב אותיות כדפי' בספר יצירה והיינו סוד כ"ב אלפא ביתא מגולגלות כסדרן בסוד רל"א שערים פנים והם סוד בנין. אמנם בהשיבם אחור הם סוד הריסת הבנין של האדם. ומטעם זה להמחות אלו הי' היפוך האותיות:

מוליך לימין משה וגו' משה מרכבה בת"ת הוא קו האמצעי ומדרכו אל האמצע והב"ה מוליך משה אל הימין שהוא חסד זרוע א' של מדתו ושבקדרועא חד דיליה וסטא לימינא ולזה בוקע מים בכח זרוע ימין.

וכל דא שהטה הב"ה מדותיו למה. לעשות לו שם עולם בניסים שעשה עם ישראל.

אתער רחמי זכור לאברהם.

ולא שבק להו קב"ה. כלו' עם היות שהתפלל תפלות הרבה והיה מפציר בתפלה. ולא הועיל לו עד דמסר נפשיה וקב"ה מחיל לון כלו' עם היות שלא הי' רצון לפניו לסלוח. כשהגיע לידי מדה זו מחיל לון א"כ נח לא עשה כלום ושמא אם הי' עושה קצת הי' מועיל. הרמ"ק זלה"ה:

גיליון הפוכא דאתוון כ"ב וגו' פי' שבצירוף האלפא ביתות על הסדר נבראו העולמות וההפך להפך. וכן אירע לירמיהו הנביא ע"ה כשנתעסק בס"י עם סירא בנו וצרפו האלפא ביתות כסדרן נברא להם אדם א' והי' כתו' במצחו אמת. והי' בידו סכין והי' מוחק א' של אמת לומר שלא עשו כהוגן כדי שלא יאמרו אין אלוה בעליונים אלא בתחתונים הוא ואין ביניהם הפרש. וכשאמרו מאי תקנתינו אמר להם כתבו האלפא ביתות למפרע וכן עשו ואז שב אותו האדם עפר כ"מ בספר הקנה בפסוק נעשה אדם. וכן נרמז כאן ב"א את"ה הבית קודם האלף הפוכא דאתוון לאתמחי אינון חייביא גם הובא זה הסיפור בחלק ב' שער א' מס' הפעמונים בשם ספר הבטחון דר' יהודה בן בתירה. עכ"ל:

והרא"ג כ' ה"ג ואשתכ' כולי האי איש צדיק תמי' ודא די ליה אפי' בדרא דמשה אבל לא הוה יכיל וכו'. אלא הוא ותלת בנוי גרסי'. הא תנינן גרסי' בלא ואו. בקש צדק. מלכות בקש אותה בהכנסו בתיבה. הכא אתרמיז וכו' הפוכא דאתוון כ"ב לאתמחי לאינון חייביא וכו' כבר ידעת כי בריא' כל העולמו' היה בכ"ב אותיות וכן בריאת האד' נברא בכ"ב אותיות. כי האב בעת שמולי' את בנו מחקיק כ"ב אותיות שבו שחקק בו אביו ג"כ בעת הולדתו. וע"י כח אלו הכ"ב אותיות מתהוה הולד ומתגדל וכן מציאות הבריא' שהיו בוראים הקדמונים הנז' בגמ' [סנהדרין ס"ה] רב הושעי' [רבא] ברא גברא וכיוצא היה ע"י צרוף כ"ב אותיות. וכך היו עושים היו לוקחים עפר חדש שלא עובד בו והיו מניחים אותו עפר על הארץ בשוה. והיו מחקקים באותו עפר שם הדבר שהם רוצים לבראת. ובכל אות ואות היו מצרפים בו כל האלפא ביתות. כיצד אדם היו מצרפי' א' עם כל האלפא ביתות וכן אות ד' עם כל האלפא ביתות וכן אות המם עם כל האלפא ביתות עם תנאים אחרים שהיו עושים. והיה נברא אותו הדבר. ואם היו רוצים למחות אותו ולבטל בניינו היו מהפכים האלפא ביתות למפרע עם אותיות אותו דבר שבראו והיה נמחה מאליו. ולזה כשבא לפני ר' חנינא [זירא] הפך האותיות כנז' וזהו שאמר לו תוב לעפרך ולכן כדי למחות אנשי דור המבול מן העולם הוצרך להפך האותיות והאלפא ביתות ולעסוק בהם למפרע. כי כל הצרופי' שהם למפר' הם מורות דין וחרבן וז"ש הכא אתרמיז וכו' ברזא דאתוון קדישין עילאין שהם כ"ב אלפא ביתות מהופכות לאתמחי לאינון חייביא:

ר' יצחק פתח מוליך לימין משה וכו' זרוע תפארתו דא זכותא דאברהם ה"ג: דאיהו ימינא ממש. ה"פ לימין משה התחתון היה מוליך הקב"ה זרוע תפארתו דהיינו החסד שהוא זרוע מדתו של משה שהוא ת"ת. בגין דאיהו ימינא ממש ר"ל החסד הזה שהיה מוליך עם משה התחתון הוא ימינא ממשה העליון שהוא מדתו של משה. וז"ש תפארתו ת"ת דמשה כלומ' זרוע מדתו של משה שהוא ת"ת. וכן מפרש בסמוך דעל משה ממש קאמר וז"ל וכלא אתמר על משה בגין דאמסר גרמיה על ישראל:

ובנ"כ בוקע מים מפניהם דהא זכותא דאברהם כלומר מי הוא אשר בקע מים. אותו זרוע תפארתו הנז'. שלכך היה הולך עמו בוקע מים מפני ישראל להיות מדתו של אברהם במים שיש לו יכולת לבקוע אותם לא משה. וכל דא למה כלומר הולכת הזרוע הזה לימינו של משה למה. לעשות לו למשה שם עולם וזה לא על חנם כי היה משה ע"ה ראוי לכך. דת"ח מה בין משה וכו'. בתיבותא כמה דאתמר ל"ג כמה דאתמר. קמי אחרא חייבא מלת אחרא ל"ג ליה. ווי דלא אשתכח כמשה דכתיב ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים וגו' ה"ג. איקרי מעלם מים דאיהו אסיק לון ה"ג איה השם דא איהו משה שכן הפוך אותיות השם הוא משה ותרוייהו משמע ופירושו איה משה השם בקרבו דישראל את רוח קדשו דהיינו השכינ'. עכ"ל הרא"ג: