אור החמה על ספר הזהר א:קלא

עילאה דכולא בינ' הכוללת ג' ראשונות והיינו השגת יה בארץ החיים.

בזהרא דלבושא אחרא לבוש זה הוא מאוירין דג"ע והיינו השגת אור המלכות. ודע כי לפעמים לסבת עון תתעכב הנשמה מלהתלבש ולא תתלבש אלא בצער ועם היותה בג"ע לא תיכול לאתקרבא בלא לבוש:

ר' יהודה פתח המה מי מריבה מורה המה ולא אחרות ואינו שהרי רבו ג"כ על מי מסה ומריבה בפ' בשלח:

דיהבו חילא וגו' שגרמו שמתו משה ואהרן בתוקף הדין שהמשיכו.

מיין מתיקן מצד הדין הקדוש דכתיב ומעז יצא מתוק.

ומיין מרירן מצד הקליפה שמאלית של החיצונים.

מיין צלילן מצד ימין הקדושה.

ומיין עכירן מצד ימין החיצונים.

מיין שלם מצד קו האמצעי בקדושה.

ומיין קטטו מצד האמצעי של הקליפה שם ג' קליפות תהו ובהו וחשך נגד ג' קדושות כהן ולוי וישראל. המה מי מריבה נגדיות לקו האמצעי של הקדושה והיינו אשר רבו בני ישראל שהם מרכבה לקו האמצעי ובמה * נ' דצ"ל והמה. או דצ"ל המשיכו: שפרקו עול הקדושה והמשיכו עליהם נגדיית למדתם:

אי הכי וגו' בשלמא כדס"ד לשון קדושה אהדר לקב"ה כמו בקרובי אקדש והיינו במיתת משה ואהרן אלא השתא וגו'.

ויקדש לאו לשבחא וגו'. קשיא לי' ומי הכניסך בזה נימא כדס"ד לשון קדושה ממש. משום דקרא לאו לשבחא אתמר וז"ש לאו לשבחא איהו הכא במקומו בפסוק. וענין אתפגימת סיהרא דקאמר פירשנו לעיל היות השכינה משפעת בחצונים הדין וזה מפני תביעתם וגו' וז"ש ואני הנני שהיא השכינה מביא את המבול שהוא הדין והקליפה. והטעם כמה דאינון אסתאבו בי' ופגמו למעלה וגרמו שאני הנני יביא את המבול: ווי לון לרשיעייא וגו' שאם היו עושים תשובה אף אם הגבירו כח הקליפ' יתוקן עניינם. מפני שכמו שהאדם במעשיו בעולם הזה קלקל כן במעשיו תקן וז"א דכד בר נש תב ואתנחם:

ר' יצחק פליג עליה דר' יוסי ואמר דלא אצטריך טעמ' משום דחבו באתגליא שהרי אפי' חטאו באתכסיא הדין כך. ואין ראי' מן המחילה ע"י התשובה שהתשובה אינה מדת הדין אלא רחמים. וז"ש ואפי' כד חטי בר נש באתכסיא עונשו בגלוי ומה שאנו רואים שתשובתו קלה היא מפני שהב"ה רחמן ואי תב וגו':

חפי עליה שלא יתבזה מפני עונו.

מחיל ליה העון.

ושביק ליה אם כבר נתפס במצודת גזרת עונו בתשובה קורעין גזרת דינו ושביק ליה.

והיך אתמחון לאו ר' יצחק קאמר ליה דר' יצחק פליג אלא סתם איהו דמלתא באנפי נפשה איהי.

אעבר משכא ועבר צורתם והכרת פניהם. הכי נמי בשרא ועברה צורתם וגולם גופם.

וכל אינון גרמי ולא נשארה בניינם:

ר' יצחק אמר וימחו וגו' תנא קמא נמי סבירא ליה הכי ומשמעות דורשים לחוד איכא בינייהו אלא דת"ק ס"ל וימחו מן הארץ הארץ התחתונה כמשמעו ומחיות הרבה אתא לאשמועינן. ור' יצחק קאמר דהא פשיטא ומחייתם מארץ החיים אתא לאשמועינן.

לית לון תחיה לעלמין תחיה קיימת לעולם. ולא תחיה לפי שעה והיינו ולא יקומון בדינא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כ'. ואני הנני מביא את המבול כמה דאוקימנא וגו' פי' כי הוא פי' לעיל כי די באומרו מים מאי המבול לרבות מלאך המות וז"א דאינון אסתאבו ביה עכ"ל:

והרא"ג כ' ה"ג לבושא דאיהו גופא דמתלבשא ביה. אבל דא חזקיהו למה בגין דא"ל נביאה כי מת אתה בהאי עלמא ולא תחיה בההוא עלמא בגין דלא הוה אוליד בנין. דכל מאן דלא אוליד בנין בהאי עלמא כד נפיק וכו' ה"ג בס"י: האי לבושא דקאמרן איהו מה דאמרו חברייא חלוקא דרבנן דאתלבישו ביה בההוא עלמא ה"ג:

ואני הנני מביא את המבול וגו'. מיין מתיקן וכו' הם כחות קדושים. ומיין מרירן ועכירן וכו' הם כחות טמאים. דאמשיכו עלייהו פירש מלת רבו מלשון רבוי והמשכה ור"ל המה מי מריבה שהם הקליפות אשר רבי והמשיכו ישראל עלייהו. ובהמשכ' אותם עלייהו על ה' הם ממש וזהו אשר רבו בני יש' את ה': הה"ד ויקדש בם מלשון קדשה שהוא לשון טומא' וקס"ד השתא דפירושו ויקדש כל א' וא' בם באותם המים. ויקדשו מ"ל כלומר אפי' לפירושך קשה דלמה ליה למנקט במקום טומאה לשון יחיד המורה ייחוד דבשלמא במקום קדש נקט לשון יחיד במקו' רבים להורות על הייחוד ועל הקדוש' אבל הכא אם איתא דלשון טומא' הוא ויקדשו מ"ל: אלא מלה אסתלקת כלו' הדבר עולה אל מקום יותר עליון דהיינו השכינ'. לאייתאה מחבלא עלייהו כמה וכו' על חוביהון לבתר ינפלון בגיהנם ה"ג ואפי' כד חטי בר נש באתכסיי' קב"ה רחמן ואי תב לגבי' בר נש * בר נש לגביה: חפי ליה ומחיל ליה ושביק ליה ואי לא גלי ליה לעיני כלא ה"ג. ולגרסת הספרים אתי שפיר מלת אפי' אבל לגירסא זו נופל מלת אפי' ואפשר לישבו לא מיבעיא כד חטי בר נש באתגליי' דקב"ה רחמן איהו כיון דלא חש לכבוד הבריות כמו כבוד שמים. אלא אפי' אם יחטא באתכסיי' דחש לכבוד הבריות ולא לכבוד שמים עכ"ז קב"ה רחמן וכו'. מארעא באתגליי' ה"ג ומכול' אתעברו י"ס שמוסיפין בהם ר' יצחק אמר וימחו מן הארץ מאי וימחו כד"א ימחו מספ' חיים מכאן אוליפנא דלית להון תחיה לעלמין ולא יקומון בדינא. והקימותי וכו': עכ"ל הרא"ג.