אור החמה על ספר הזהר א:קכח

מהו ישב אלמלא קרא כתיב וגו' שאין ראוי לומר שתהי' פעול' אל ספיר' מן הספירות שלא יסכימו כולם עמה.

ר' אלעזר הוה יתיב יומא חד וגו' א"ל האי קן כל בשר אתהני וגו' מבעיא לי' דכיון שכל המדרגות או רובם נהנות מו הקרבן כדפי' הוא בעצעו בפ' פנחס אם נאמר שגם הקליפות לא יגרעו חלקם או דילמא דוקא שאר המדרגות שהם קדושות ראוי שיהנו מן הקרבן. ותירץ הרשב"י ע"ה דכלא מסתפקי כחדא וכיון שהוא דבר השוה לכל נפש ראוי שגם אלו לא יגרעו חלקם וזה רצה באו' כולא הוו מסתפקי כחדא עילא ותתא כלו' עילא בספי' ותתא בקליפות. עוד רצה בזה כי כיון שמתברכות הספי' ראוי שיתברכו הקליפות כדי שלא יקטרגו. והביא ראי' מהספירות ואמר ת"ח וגו' כלו' לכלול צורת אדם בשלימות צריך כולם יחד כדי שיעל' כוונתם יחד וז"ש בחיבורא דאינון רעותין וזה להשלים כולם יחד הייחוד השלם: ההיא בהמה דקרבין אצטריך וגו' כדי לתת חלק אל הקליפות בוידוי:

בהמה בכולא שהיא כוללת כל המערכות וכוללת גם החיצונים בוידוי:

מטולא על חד תרין חלק לקדושים וחלק לחיצונים כפלים כל חלק וחלק למקומו דא סלקא לאתריה ודא סלקא לאתרי' הקדוש' לחוד והטומא' לחוד. וא"ת תינח הקרבן שיש בו וידוי אמנם חביתין ומנחות שהם צמח האדמה מאי איכא למימר. וביאר כי מהגשמי ממנו נשפע למארי דדינין ובזה נשבתים שלא יתעוררו בדין ואגבן בטלין הקליפות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ישב בלחודוי הכוונ' היא כי ה' ת"ת ישב בלחודוי בלתי שום ייחוד במ' כל זמן המשך המבול. עכ"ל:

והרא"ג כ' יעלון כל אינון קרוסוטי ה"ג והם אנשי החיל של מלך. קוסטריו דירוקי כפי עניינו תבשילים דירקות ובשר שור: מכל עדונין דעלמא ובעוד דאיהו בלחודוי עם מלכא שאיל ליה כל צרכו ויהיב ואחדי מלכא וכו' ה"ג: אמר ר' יוסי לר' חייא קב"ה וכו' ה"ג: קרא עליה ר' יוסי וכל בניך וגו': וה' הוא ובית דינו. הוא"ו הוא. יהוה הוא בית דינו: הא סתים תירוצא הוא. וע"ד וה' באתגלייא יכולים להיות בני האדם אבל אלי"ם בעי סתימו ובעי בר נש לאסתמרא ה"ג ור"ל שצריך להשמר במקום סתום: וה"ג וחסר בספרים ובגין דנח הוה סתים מעינא אסתמר ולא יכיל לשלטאה עלוי אי הכי במאי נוקים ה' למבול ישב אשתאר שיזבותא בעלמא. ות"ח בגין דאלהים בלחודוי הוה כד הות דינא לא אתייהיב רשו לכל אינון דעמיה לאשתכחא דכר ונוקבא ולאתחברא הה"ד ויבא נח ובניו גוברין לחוד ואשתו ונשי בניו לחוד. ורזא אוליפנ' קב"ה סתים וגליא ע"כ ההגהה. וה"פ אי הכי במאי נוקים ה' למבול ישב כלומר מאחר שלא יכול השטן לנח א"כ במאי נוקי' ה' למבול ישב דהיינו ישב בלחודוי מדת הרחמי' ופעל מדת הדין. שאם ישב בלחודוי ומ' מדת הדין הית' פועלת הדינין לא היה ראוי שתשא' אפי' פרסה כיון שאין באותו דין שום רחמי' והשיב ואמ' אשתאר שזבותא בעלמא כלומ' הצלה פורתא אשתאר בעלמא שבערך כל העול' לא היה נחשב זה להקרא הצלה ובטל הוא במיעוטו ושפיר קרינא ביה ה' למבול ישב בלחודוי. דא בי דינא דלתתא מלכו'. סתום הוא אתר דכל ברכאן היינו הבינה שכן נקרא זה עלמא דאתכסיא * כ"ל דאתגלייא: וזה עלמא דאתכסייא כמבואר פ' ויצא. בגין דאיהו אתר באתגלייא וההוא דאיקרי רע עין שלטא עליה וכלא הוא וגו' ה"ג. ה"ג בס"י אזמין לן בטורי מלין עילאין כאלין זכאין אינון ישראל דאתייהיב לון אורית' קדיש' ואינון משתדלין בה יממא ולילי ת"ח דהא משמע דאלו לא אשתכח נח עם תיבותא בחברותא כחדא ואסתים מעינא גו תיבותא לא אשתזיב. קמו ואזלו אמ' ההוא יודאי בודאי כתי' עשה לך לגרמך בגין לאתחבר' בהד' ולאשתזבא בה מה כתיב ויעש נח ככל אשר צוהו ה' ת"ח מה כתיב וכו' כמו שכתוב לקמן דף ס"ה ע"ב. ופי' נח עם תיבותא בזה היה מורה יחוד יסוד עם המלכו' כי הוא היה נח איש צדיק. ותיבה היא מלכות כמו שביארנו בריש פרשתא:

ר' אלעזר הוה יתיב וכו' האי קן כל בשר היינו הקליפה הנותנת קץ ותכלה לכל בשר. לעילא ותתא לעילא המדות כלם עד א"ס וכל הכחות קדושי' שבשאר עולמות אבי"ע כמבואר פ' פנחס דף ר"מ רל"ה רל"ו. לתתא הם החיצוני' האי כדאיתיה והאי כדאיתי' צד הקדושה מסתפקי מרעותא דאדם וצד הטומא' מסתפקי מההוא בשר ומאינון תרבין ושמנונין רזא דבהמ' כדמפרש ואזיל:

ממולא על חד תרין כלומר היו העונות עמוסות עליו שהיה משאו כבד כפלים כמוהו: דא ברזא דאדם ודא ברזא דבהמה. כל אותם שהיו מכווני' הכהנים בעבודת' ולויים בשירתם וישראל במעמדם ואותם הוידויים שהיו מתודים עליו בעד כל ישראל זה הוא מה שהיה עולה למעל' ומקשר כל העולמות כלם כי הכהן מעורר החסד והלוי מעורר הגבור' וישראל במעמדם היו מעוררי' סבא * ישראל סבא פנחס רמ"א א': וסוד התשוב' העליונ' מתעורר בוידוי כי בזה היה מתחרט ממעשיו והכל נכלל בסוד אדם כנז' בפ' צו דף ל"ב: ודא ברזא דבהמה דהיינו הבשר והחלב והדם שהיה נשרף על גבי המזבח זה הוא מה שהיו נהני' ממנו כל כתות החיצונים והכל נכלל בסוד בהמה: כד"א אדם ובהמה תושיע ה' בקרבנות הי' מושיע ומשפיע בין רזא דאדם דהיינו כל צד הקדוש' ובין רזא דבהמ' דהיינו כל צד הטומאה כמה שאמ' לעיל כולא הוו מסתפקין עילא ותתא כנזכר: לאתערא רוחא קדישא היינו רוח הקדש מלכות כנזכר פרשת פקודי דף רל"ח: עכ"ל הרא"ג: