אור החמה על ספר הזהר א:קכז

ולאתערא עלן מיין קדישין פי' שיהי' שפע הקדוש נמשך עלינו להנהגתינו ולא שפע הדין הנשפע על החיצונים. וז"ש לנסכא מ"ג מדבחא דהיינו המלכות יונקת הקדוש' מצד המים הקדושים חסד הנמזג עם הגבורה:

אתערותא קדמא' וגו' דהיינו ראש השנה תחילת התעוררות המדרגות דהיינו המלכות מצד הגבור' והדין. ונודע כי העולם מתנהג בצדק שהיא גבור' תתא' וז"ש בי דינ' דלתתא דאתער למידן עלמא. וקב"ה יתיב על עלמא היינו סוד המלך המשפט שהיא הבינ' עם הת"ת. והיא עיקר הדין ומידה שלטא האי בי דינ' שהיא מלכות. והיא מתגוללת בדינים הנשפעים לה וז"ש ושלטא האי בי דינ' למידן עלמ'. עד יומ' דכפורי עד יום זה לעולם * ואולי צ"ל לבד: משפיעים לה דינים אמנם ביום הכפורים נהרין אנפהא מאימא עילא' בסוד אחת ואחת וגו':

ולא אשתכח חויא. דביום הכפורים לא שליט שטן. הפך יום ר"ה דכתיב ביה ויבא גם השטן וגו':

דאיהו אתעסק וגו' היינו סוד שעיר עזאזל:

ושעיר דא דא שעיר * לפנינו הגי' כההוא שעיר: וגו' כלומר שעיר זה הוא בסוד שעיר ר"ח ג"כ: וא"ת איך אפשר להיות כולם סוד א' הרי שעיר עזאזל הוא מסאבא ואינו נקרב ע"ג המזבח אבל של ר"ח נקרב ע"ג המזבח והוא טהור. וי"ל דע כי הקליפות עם היותן טמאות חיצוניות עכ"ז עיקרם ושורשם בקדושה. והיינו סוד יצה"ר שיכול האדם להכניסו בקדוש' ע"י העסק במצות שהוא נכנע מעט מעט שישוב אל הקדוש'. והנה ביום הכפורים אנו צריכים להבדילו מן הקדוש' שלא יקטרג בעונות ולהשליך במצולות ים כל חטאתינו. ואם היינו מקריבין שעיר שלו בסוד השורש היינו מכניסים החטאים שם ואין ראוי. שהוא פגם אלא להשליכם במצולות ים והיינו ונשא השעיר וגו'. אמנם שעיר ר"ח הוא להקריבם אל שורשם הפנימי ולטהרם וע"י קבלתם מן הקדוש' הם נטהרים ואינם מקטרגים * על היחוד: הייחוד הקדוש שהרי ניתן חלקם ע"י שורשם הפנימי ונמצא לפי זה ב' השעירים ענין א' וטעם א':

והכא אתקריבת וגו' קשיא לי' כיון שביום ר"ח הוא תחלת הארת הלבנה והאור מעט ומתרבה עד ט"ו יום לחדש. ועיקר המילוי הוא בט"ו. ביום ט"ו הי' ראוי שאז נעשה שמחת ר"ח ולא בזמן מיעוט הלבנה. ותירץ והכא אתקריבת אתת' בבעל' פי' עם היות שהאור אינו מרובה כראוי אלא ביום ט"ו עכ"ז ראוי שתהי' השמחה ביום ר"ח. כי ביום זה אתקריבת אתתא שהיא מלכות בבעל' שהוא ת"ת. ומה שראוי שנשמח הוא בזמן הבדל הקליפות וקורבת המלכות אל הת"ת מצד תיקון המלכות:

ה"נ אית לתתא וגו' התכת הלשון כך תיקונא דאדם אחרא היינו אדם בליעל איש און והוא תחות סיהרא מתפרנס ממנה. ותיקונא דנוקבא היא אשת זנונים אשת כסלות הומי'. וכמו שהייחוד העליון נעשה ע"י התעוררות השמאל כן למטה באשה זונה. האי נחש איהו דרוע' שמאלא דרוח מסאבא ואוחז בה בנקבה הרעה הזכר שהוא מאן דרכיב בה. וכדי להזדווג צריך לינק מלמעלה מה עושה. קרבא לסיהרא שהיא הלבנה הקדוש' מתקרבת לינק ממנה ע"י שהוא מושך דין חזק ותמצית להם והמלכות מקבלת אז דין להשפיע לחיצונים אלו. ולכך משיך לה ביני קורקופטא כלו' בין הרעים לינק ממנה כח להם. ואסתאבת היינו שפירסה נדה שהוא סוד שפע העכור הנשפע לחצונים:

וכדין ישראל לתתא מקריבין שעיר היינו שעיר חטאת שמטהרים המ' מכל הדין שבה. ומשפיעין אותו ע"י שעיר זה שהוא שורש הקליפות כדפי' לעיל וע"י נשפע להם הדין ההוא בבת אחת. ואינם נאחזים במ' ובין כך וכך היא נטהרת לידבק עם בעלה וסלקא לעילא מן הקליפות אל הקדוש':

ואתקשרא לעילא בין שני הזרועות:

ונהרין אנפהא בייחודה עם הת"ת:

מה דאתחשכת לתתא כלומר כל חידוש זה וענין זה אינו אלא בערך התחתונים. כי בבחינת פניה העליונים הרי נאמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. ומעולם לא ראה חמה פגימתה של לבנה כי לעולם פניה שהם בבחינת מעלה בבחינת הספירות אין להם חסרון. אבל מה שאנו אומרים אתנהירו אנפהא שמורה שהיו חשוכים היינו מה דאתחשכת לתתא כלו' פניה המשגיחים בתחתונים שנחשכו למט'. בהיות אותה ההשמעה הראוי' להתנהג התחתוני' הקדושי' היותה מנהגת התחתוני' הטמאים:

כיון דההוא חויא בישא אין לו קטגוריא על ישר' והם שבו בתשובה והנחש מזונו אותם העונות ואותו הפגם הנמשך למט' אליו. הרי אין לו תביעה על ישר' ושכינה אינ' יונקת מצד הדין אחר שהדין כבר נשלם בהבדל העונות. היא נאחזת ברחמים. והיא אתעסקת לאלפא סניגוריא כי כיון שהיא רחמים וטבע' לרחם על ישר' לולי כת המונעת שהם החיצונים. ואחר שאות' הסבה נתבטל' חזרה היא אל מציאות' וז"ש שסוככת עלייהו כאימא על בנין:

וקב"ה בריך לון לעילא שפע ואור בנשמתם כדי להאיר לפניו וברכה זו גורמת תיקוני המ'. וע"י כן מחיל לון לבתר וכן דייק קרא כי ביום הזה וגו' ואח"כ תטהרו למטה:

מתער סטר' דימינא דכתיב ולקחת' לכם ביום * ביום הראשון: זה אברה' יומ' קדמא'. כד השתא כבר נשלם הדין אתער ימינ' לעיל'. בגין דיתקשר בי' סיהרא כי התערות הייחוד מן השמאל וגמר הענין מן הימין:

וכדין הכי פליגת שכן דרך ימין שהוא חסד לזון ולפרנס לכל. והכל לתועלתם של ישר' כדמפרש ואזיל: והיינו שיהיו כל מקורי השפע לכל הכחות. שופכין ברכה לכל כדי שיהי' להם די ספוקם. ועיקר האור ומקור אמצעי אור מתוק בלי עכירות כלל נשפע לישר' ואין להם קנטור"א עליהם:

דיתעסקון בחולקיהון ברכות הראויות להם שאינם מעמקי מקור הברכות והם ברכות גשמיות:

אתמלי ברכאן לעילא וגו' כדקא יאות הם הברכות המשלמות הנפש. שהם ברכות התור' עץ החיים:

מרצין על המים הקדושים על המ' להשקיט המים הזדונים: ועל ההוא יומא הוא יום שמיני חג עצרת. ואז אין דבר גשמי לא לולב ולא מים אלא רוחני שהיא סעודה רוחנית ליש' לבדם. דהיינו סעודה שהיא מ'. עילא' בעלותה אל חיק בעל' ליהנות מתרומו' הקדשי'. והיינו מכל עדונין שהוא שפע העדן העליון שהוא חכמ' הנמשך אל הבינ'. וזהו עדונין דעלמ' דקאמר ולפיכך חדי מצד השמחה שהיא בינ' כדכתיב צאינה וראינ' וגו' ולפי' חדי מלכ' עם המ' עצמה שמצדה נקרא מלך. ורחימוי ישר' שהם גורמי' הייחוד כנודע. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ה"נ אית לתתא רזא ותקונא דאדם תתאה וגו' הענין כי יש אדם דאצילות ויש אדם אחרא והוא סוד קדושת המלאכים. והטומא'. וכולהו כחדא הוו אדם חדא. מסטר' דקדוש' הוי ימינ' וסטרא אחרא הוי שמאלא והאי אדם אחורא איקרי ווי העמודים. עכ"ל:

גיליון הכי נמי אית לתתא וגו' * וגו' ופי' בעולם האצילות מ' כו': עי' פ' כי תשא קצ"ד ב' ופקודי רכ"ג ב' ופי' בעולם האצילות ולך לך פ"ח א' בס"ת:

והרא"ג כ' ה"ג מאי אתערותא קדמאה דא ר"ה דאתער למידן עלמא וכו' והיינו הגבור' כנז' פ' פנחס דף רי"ד דהיינו סוד השמאל שמתעורר לזווג ולכך הוא יום דין לבתר אתי ימינא לחבקא וכו'. ודאין ליה גרסי'. עד יומא דכפורי דנהרין אנפהא הכי מפרש בפ' אמור דף ק'. דאיהו מסטרא דרוח מסאבא שכן שעיר הוא מלשון ושעירים ירקדו שם. ושעיר דא כההוא שעיר דר"ח ה"ג. ואנהירו אנפהא דמקדש' ה"ג והוא כי בכח הקטרוג המעלה למעלה עוש' ממנו ענן חשוך מסך מבדיל בינינו לבין אלהינו כמ"ש סכות בענן לך. ובכח קטרוג זה ג"כ מדת המלכות אינה יכולה להראות כלפי בעלה כי כל הראותה והארתה הוא. כשישר' מסגלי' מצות ומ"ט אבל כשיש' מקלקלי' מעשיה' והמקטרג עולה ומקטרו. נמצאת המלכו' בלי הארה. וזהו פי' קריב למקדשא וסאיב מקדש' כנז' בכל הזוהר. אבל בתתם שעיר זה למקטרג אז הוא מתרחק מן הקדש לגבי ההו' שעיר ואז מאירה פניה כלפי מעלה וזה לפי שקדמה התשוב' באותם עשרת הימים הקודמי' אל נתינת השעיר ההוא וע"ד ישראל וכו'. ורזא חדא אמר לן ה"ג. א"ר יוסי מאי איהו ה"ג. אתברכא סיהרא לצורך חיותה ולעצמה ואתמלייא הוא השפעה לעולמות א"נ ואתמלייא נשמות ליתן לעולם. ה"ג כמה דאית רזא דיוקנא שייפי דאדם ותיקונוי הכי נמי אית רזא דיוקנא דשייפי נוקבא ותיקונהא וכלא פריש בגוון ה"נ אית לתתא רזא ותיקונ' דאדם תתאה אחרא תחות סיהרא ותקונ' דנוקבא. כמה דדרועא שמאלא לעילא אחיד בה ואתער לקבלא ברחימו ודא הוא רזא ביום ההוא יהיה ה' א' ושמו אחד הכי נמי אית לתתא האי נחש איהו דרועא שמאלא דרוח מסאבא וכו' וקרבא לגביה לסיהרא ומשיך לה בינייהו דקוטפא נ"א קופטא נ"א ביני קורקופתא ואסתאבת וכדין ישראל וכו' ע"כ. וה"פ כמה דאית וכו' רוצה לפרש מציאות היאך יוצדק שנאמר לגבי סיהרא דאסתאבת וע"י שעיר מרחקת מהם. ואמר כמה דאית וכו' כלומר שיש בפרצוף הזכר העליון רמ"ח אברים אשר הם במדותיו. כן יש במלכות סוד רמ"ח אברים מקבילים לרמ"ח אבריו ותיקונה' היינו אלף תיקונין דתליין לה בקדלהא כנזכר בפ' ויגש דף ר"ט ע"ש וכל זה הוא בקדוש'. וכמו כן יש בדכר ונוקבא דסטרא אחרא וז"ש ה"נ אית לתתא רזא ותיקונא דאדם תתאה אחרא תחות סיהרא ותיקונא דנוקבא וכו'. כמה דדרועא שמאלא לעילא בתיקוני הזווג אוחז בה במלכות ואתער לקבלא לה ברחימו. ורזא דא ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד פי' האי בלחודיה והאי בלחודי'. ועד דאתייחד האי לחודיה והאי לחודי' לא אתחברן תרוייהו כיון דאתחברו האי לחודי' והאי לחודי' אז ה' הוא האלהים דהיינו סוד הייחוד. הכי נמי לתתא האי נחש דהיינו הקליפה איהי זרוע שמאל של הקליפה וכמו שבאברי הזכר העליון השמאל מקרב השכינ' אליו בסוד החבוק. כמו כן השמאל הטמא הזה מתפשט ועולה ומושך השכינ' אצלו אצל הקליפות לשאוב ממנה שפע ומזון וז"ש בינייהו דחופטא א"נ דקוטפא א"נ ביני קורקופתא והכל פירושו הם הקליפות. וי"ס דגרסי ומשיך לה בינייהו אקרפיטא ואסתאב' ומצאתי כתוב בפירוש מלה זו שמושכין כ"ב יכול ביניהם את המדה ומושיבין אותה בספסל שמושכין אותה מכסא שלה לספסל עמהם וכן בעשרה יוחסין ליתיב מר אקרפיטא. עכ"ל: ולהיות השכינה מתלבשת ביניה' זהו נקרא ואסתאבת שצריך להשפיע בחיצונים וע"י השעיר הזה הם עסוקים באותו שעיר ומתרחקים ממנה והיא עולה למעל'. וז"ש וסיהרא אתדכיאת מדמי הגבורות ואח"כ עולה אצל בעלה. ואתעסקת לאולפא סניגוריא עלייהו דישראל וסוככת עלייהו כאימא על בנין וקב"ה בריך לון וכו' ה"ג. כד מטו לחג ביומא קדמאה דחג מתעורר סוד הימין והכי נמי פריש בפ' פנחס רי"ד. ויתנהרו אנפהא כדקא חזי כי עד כאן אפי' שהיה השמאל מתעורר בסוד הבינה כדפרישנא מ"מ אין ההארה הלזו כ"כ שסוף סוף צד דין יש בה אבל כשמתעור' הימין אז אתנהירו כדקא חזי. וכדין יהיבת חולקא דברכאן לכל אינון ממנן דלתתא ה"ג והוא שע"י ע' פרים שמקריבי' ישראל לתתא משפיעי' על שבעים שרי' למעלה שפע ומזון כדי שיהיו עסוקים בחולקהון ולא ייתון לינקא וכו': כד ינקין ברכאן עילאין ועל ההוא יומא כתיב דודי לי ואני לו דלא יתערב אחרא בהדן. למלכא וכו' ה"ג עכ"ל הרא"ג: