אור החמה על ספר הזהר א:קכה

א"ל קב"ה לדניאל ואתה לך לקץ ותנוח וגו' א"ל לאן אתר דהא לא ידענא וגו' פי' אם להתגלגל או להיות שם לזה השיבו ותנוח שלא יתגלגל עוד:

אי איקום בינייהו. אפשר מפני עבירה מה ידועה תגרום כי אחר שכבר קבל עונש הנפש בגיהנם והיא במנוחות. עכ"ז לא יקום לתחיה כדי שלא יזכה כגוף. והנפש תהיה בעדנה. לזה אמר בזמנא דיקומון מעפרא יקומון כתות וגו' פי' אפשר שיהיה מן הכת הרשעה ויקום לרעה:

ולא ידענא לאן קץ כי עתה בעת הפטירה שהיא הקץ אפשר ללכת לגיהנם שהוא קץ הימים לז"א לקץ הימין שהוא בג"ע שאין לו ליכנס בגיהנם כלל בענין ששאל על החמורה חמורה קודם. חמורה מכולם גלגול שנפשו מסורה ביד מי שיקלקל או יתקן והקלקול קרוב יותר. חמורה מן השאר מי שלא קם לתחיה עם היות שתהי' הנפש במנוחה עכ"ז אינו זוכה אל אור העתיד ומנוחת גוף ונפש. חמורה יותר מי שקם לרעה ומפני שהיא מתייחסת עם התחיה הנזכרת באה הנה והיא עם הקודמת אחת: אח"כ שאל שתכף לפטירתו ילך לג"ע לנוח לקץ הימין כשואל על הקץ שנאמר לו קודם:

ת"ח אוף קב"ה כלומר כמו שצדיקים אלו היו דואגים להשמר מקץ הימים כן הב"ה מעצמו הזהיר לנח לשמור עצמו ממנו:

קץ כל בשר כריתת כל הבריות בא לפני שלא הי' לו רשות ליכנס לפני שנא' לא יגורך רע והם הכניסוהו לפני א"כ מכאן אוליפנא וגו':

מקדימין שאין ליצה"ר רשות באדם אם לא יגרהו קודם עליו וסופו נופל בידו:

דהא מיין הוו. והן אמת שהשטן תבע הדין וגרם שמשך הב"ה המים עליהם. אמנם אח"כ שגמר הדבר הנובע גורם הכל שהן המים וע"י מתים:

דאזיל בגו אינון דינין ועם היות שהם ע"י טבע כגון אש לשרוף. עכ"ז מלאך המות פועל ומתעסק שם:

אפיה דבר נש וגו' מפני שרושם העבירות בפנים דכתיב הכרת פניהם ענתה בם ולכך המחבל משניתן לו רשות לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע פי' צדיק בדינו ורשע בדינו אחר שעונותיו מצויירים בפניו ולכן העיקר תווי בפנים:

פתח ר' יוסי ואמ' צהלי וגו' ופי' גלים הם מימי הספי' כאש' היא מלאה מהם ר"ל ממציאותם בה היא מלאה מהמים והומים גליה. והביא ראיה לענין אומרו עיילי לגוה ומליין לה מהפסוק שלחיך פרדס רמונים פירוש שלחיך הנהרות השלוחים אליך הם עושים אותך פרדס רמונים. שאת מלאה כפרדס של רמונים כאומ' מלאים מצות כרמון:

לישה כד"א ליש וגו' הכוונה כי המלכות נקראת לישה בערך שאין לה שפע כל עיקר כענין ליש אובד מבלי טרף. ומשום דקרא קאמר ליש ואין ראיה לפסוק לישה לזה פי' ואמר כי ליש ולישה הכל ענין אחד. אין בין זה לזה אלא ליש דכר ולישה נוקבא. אבל לענין פי' המלה הכל ענין א': וקשיא לי' דאיהו אמר ליש דכר שפי' הת"ת והכוונה שאין לו שפע ואין ענין זה צודק בת"ת כי אם במלכו'. וז"ש אי משום דכתיב ליש גבור בבהמה ונודע כי סוד בהמה היינו המלכות א"כ לא יצדק בת"ת אלא במלכות וגם מכח הקושי' דלא יצדק העדר השפע אלא במלכות כנז'. ותירץ אלא כולא איהי בין בהיותה נקראת ליש בין היותה נקראת לישה בין לטובה בין לרעה הכל במלכות וענין ליש ולישה כמו ליל וליל'. ובאומרו ליש גבור וגו' היינו גבורה תתאה מלכות שנמשך לה יניקתה מצד הגבורה. ובאומרו ליש אובד ירצה בשעתא דאינון נחלין הנמשכין לה מסתלקין. שעל ידם היא נעשית לישה בה"א ועתה נסתלקו ממנה כדין אתקרי לישה עניה ענתות. כלומר במקום שהיתה לישה בשפע עתה עניה ענתות ומלת עניה ענתות כמו ליש אובד וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. פתח ר' יוסי ואמר צהלי וגו' מן פתח ר' יוסי עד ע"ב א"ר חייא במסכנותה וגו' תבינהו מפ' ויחי דף רמ"ט ע"ב ודף ר"ן ע"א: ואו' בת גלים ברתיה דאברהם וגו' הענין בת גלים איהי מלכות בת חסד דאתקריאת גל נעול. והוא כי גלי מימי החסד עאלין בגוה ומליין לה מהנהו נהורין. ליש דכר הוא יסוד. לישה מלכות:

ובשעתא דאינון נחלין לא עאלין בגוה אתקריאת ליש גבור בבהמה והבין כי זה שאמרנו היא הכוונה בדבריו גם שאינן מובנין דבריו היטב. וכד לא נגדין נחלין לגוה איקרי עניה ענתות עכ"ל:

גיליון ברתיה דאברהם וגו' עיין בפרדס בשער ערכי הכנויים פ"ג ובפי"ג ע"כ ועיין מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג כ' ועל דאתייהיב ליה רשו עשה לך תיבת עצי גופר ה"ג ופי' כי מאחר שנתן רשות אינו מבחין לכן צריך לך עכ"פ שתעשה תיבה שתסתתר בתוכה: אפי דבר נש וכו' לפי שבפניו חקוקות עונותיו וזהו סוד שצריך לכסות המצח בזמן המגפה (מוהר"ר צמ"ח תקונים דף קמ"ד ב') או כשמלווים את המת דמ"ה רקיד קמייהו ולכך כשהב"ה מגלגל את האדם משנה פניו ותשלחהו כי היכי דלא ישתמודע לגבי מאריהון דדינא כמו שמבואר בפ' פנחס דף רי"ז, [מוהר"ר צמ"ח ברעיא מהימנא] טורי דקרדו תרגומו של הרי אררט: בקיעין בארעא ה"ג ושמעתי שפי' הוא שכ"כ היה הזנות שהיו עושים גומות בארץ ודשין בהם עד שזורין ש"ז לבטלה וז"ש לקמן דלא יתמחי חובייהו וכו' נכתם עונך לפני וגו': בעי דלא יתנשי ה"ג ולא גרסי' בגין:

פתח ר' יוסי ואמר צהלי קולך וגו' האי קרא אוקמוהו חברייא בפ' ויחי דף רמ"ט: ברתיה דאברהם אבינו שהיא גולה ולכן נקר' בת גלים גולים כדפי' ז"ל: הכי אוקמוה בפ' הנז' ולפי שהוקשה לו לפי' זה היל"ל בת גולים לז"א הכי אוקמוה אע"ג דלא ניחא לי אין ראוי לשתוק ממנו אחר שכבר נאמר בין החברים: בת גלים כדכתיב גן נעול פירוש אחר הוא שמפרש גלים נהרות ומעיינות כדמפרש ואזיל: כדכתיב גן נעול אחותי כלה ר"ל מעין נעול וסתום ע"ש שהיו ישראל גדורים בעריות: גלים אינון נהרין ה"ג נהרין בלא וא"ו ור"ל נהרות ונחלים העליונים ההולכים אל הים שהם ו' קצוות המשפיעים בגווה: דמתכנשי בסוד עדונא דשייפין עילאין המריקים אל היסוד ואזלי בתוך היסוד עצמו שנזרקין בו בעצמו ואח"כ עאלין לגווה דמלכות פי' פנימות החדר שבו מתקבץ השפע והיא בחינה פנימית אשר עליו נאמר לא יגורך רע וז"ש לגווה: ומליין לה כי קודם לכן היא יבשה והבור ריק אבל אחר שאלו הנהרות נמשכים בגווה מליין לה ולפי זה ב"ת ר"ל מדה כמו אלפים בת יכיל. כדכתיב שלחיך פרדס רמונים וז"ש ומליין לה כדפי'. כד"א ליש אובד וגו' לישה נוקבא כלומר הכל הוא במלכות אלא שזה הוא לשון זכר וזה לשון נקבה כי כן הוא דרכו לפעמים יקרא המלכות בשם זכר ולפעמים בשם נקבה כנזכר בפרשת ויחי דף רל"ב ור"ן. וכל זה הוא הצעה להקשות אמאי איקרי ליש וכו' שאחר שהציע שליש ולישה הכל א' עתה שייך להקשות אמאי כמו שיתבאר בס"ד: אמאי איקרי ליש אי משום וכו' או משום וכי' כלומר באיזו בחינה תקרא מדת המלכות ליש לפי שמפסוק ליש גבור בבהמה נר' כשהוא בבחינת הגבורה ומפסוק ליש אובד מבלי טרף נראה שהיא בבחינת כשהיא צמאה ואין לה מזונות להשפיע למטה: ה"ג אלא כולא איהי ליש גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה ליש אובד מבלי טרף בשעתא דאינון נחלין וכו'. וה"פ לעולם אימא לך דליש הוא במלכות לבד וז"ש כלא איהי אלא שיש הפרש ביניהם שכשנאמר עליה ליש גבור בבהמה היא במלכות כשירדה מאת פני הגבורה שעלתה שמה ליקח ממנה כח להשפיע גבורות דהיינו המלכות כנז' בזוהר בכמה דוכתי אבל כשנאמר עליה ליש אובד מבלי טרף היינו בשעתא דאינון נחלין מסתלקין וכו' וז"ש: כדין אתקרי לישה עניה ענתות דאתאבידת מבלי טרף ה"ג. ובני לביא יתפרדו פירשו בפ' ויחי דף ר"ן: עכ"ל הרא"ג: