אור החמה על ספר הזהר א:קכד

לא יפקון וגו' כי עם היות דלקמן קאמר דרווחין לון תלת זמנין עכ"ז לא נפקין מן המקום עצמו אמנם ביום השבת ור"ח יוצאין ממש ויציאה זו פירש הכתוב באו' יבא כל בשר להשתחוות וגו' והענין כי אות' השקועים בגיהנם אין ביניהם שבח והלל לה' מפני שהם בתוך הקליפות ובשבת ור"ח כח גיהנם בטל ואין קליפות והם באים ליהנות מהקדושה ולשבח להב"ה והיינו להשתחוות:

כרוזא דבסטר צפון גבריאל היונק מהגביר' או אחר מתחת ממשלתו והוא רוצה בדין הרשע:

חבילי טריקין הם מלאכי חבלה: טריקין נושכין:

תלת זמנין ביומא אפשר שבג' פעמים אלו מתגבר האש בהם יותר והם שעות ידועות לתגבורת הגבור':

ולא עוד. אהדר לעיל דקאמר דנפקי מיניה בריש ירחי וגו':

אתמלי רחמין וע"י הרחמים ההם כח הגבו' נחלש וכל הנמשכי' ממנה מתרפים מדינם וגיהנם בכללם וז"ש חייס על כולא:

רמיז למלאכא היינו שגם הוא מתמלא רחמים מלמעלה לרחם עליהם ושמו סמריא"ל לשון תסמר שערת בשרי שהוא מסמר הרשעים ועתה נהפך לרחמים:

תלת מפתחן הכוונ' על הכחות הממונים ע"ז: וכן תלת מגרופין הכוונ' כתות שהם תחת ממשלת אות' המלאכים וגם העשן אינו עשן גשמי וזה פשוט אלא כח חצוני שרוצה לסתום להם אותו הריוח המועט והמלאכים מחזירים אותם אל תוך מחיצתם שלא יתפשטו: שעתא ופלגא מכאן שהרחמי' המתעוררי' ע"י הקדיש הוא שיעו' שעה וחצי שעה שהם שעה א' מהת"ת וחצי שעה מלכו' שהם מתמלאי' רחמי' מלמעל' והכל תלוי למעל':

תבין לאשייהו כלו' חוזר האש לגבורתו: וכן בתלת זמנין היינו שעות הרצויות לתפלה:

ובכל זמנין הם שאר שעות היום שאומרי' קדיש של האגדה:

לכל סטרין אפי' בגיהנם כ"ש במדות העליונות והעולמות הקדושים שכולם נהנים מקדיש הצדיק. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו פי' ז"ל. ותלת מפתחן בידיה וגו' ונ"ל שהם כנגד ג' פתחי גיהנם שאז"ל א' בירושלם וא' בים וא' במדבר וכן ג"כ ענין ג' ממנן. ואו' ורווחין לון שעתא ופלגו' שעת'. הנה צ"ע למה בא מספר הזה שעתא ופלג'. וגם כי אם בכל זמנ' דאתיבו יש' רווחין לון שעת' ופלג' א"כ ששה עשר קדישין שיאמרו יש' בכל יום יתבטל דין גיהנם מן העול' לגמרי וזה אין השכל סובלו ודאי כי יסורין של גיהנם הוא תרופה אל הנפש ורפואה אל חוליה כנודע. אמנם זה יובן במ"ש פ' פקודי דף רס"ג ע"א כי ז' היכלין אינון דגיהנם ואינון נחלקים לי"ב ירחים דוגמת י"ב מלאכי מרכבת הטהרה שהם י"ב ירחי השכינ' כנז' פ' תצא סוף דף רע"ז ואלו הם י"ב ירחין דעונש הרשעים כנודע. והנה ז' היכלי גיהנם האחרון הוא כפול ונק' ארץ עיפתה כנז' פ' וילך דף רפ"ג סוף ע"ב הנה הם ח' היכלין. אם תחלק בהם י"ב חדשים נמצא חדש וחצי בכל היכל מהם. והנה היכל שביעי הוא אתר לאינון דלא אתיבו אמן בהאי עלמ' כנז' שם פ' וילך דף רפ"ה ע"ב: והנה ידעת כי כל א' מי"ב מזלות שהם י"ב ירחי שתא הוא מושל בכל שעה ושעה מי"ב שעות שביום ומי"ב שעות שבלילה והנה נמצא היות אותו מדור השביעי נק' שעתא ופלג' כי בו חדש וחצי כנז'. והנה כד ישר' אמרין אמן אז רווחין לון מההוא דינ' שיעור שעתא ופלג' וג"כ אשתזיב מההוא דינא שיעור שעת' ופלג' ממש שאינו נכנס במדור ההוא עד עבור שעתא ופלגא. אמנם שאר דיני גיהנם לא בטילי מנייהו רק ההוא דינ' קשיא לחודיה ואפ' כי לזה סמיך מאמר ר' אבא ענין ז' מדורין דגיהנם וחד מנייהו תתאה איקרי שאול וגו' לפרש הנז': ואו' והא אוקמוה חברייא ילקוט ישעי' סי' רצ"ו. ואו' מאי דינא דגיהנם אשא ותלגא מיא ואשא. נ"ל כי הם קליפות עשו וישמעאל כנודע שהם אש ומים. עכ"ל הרח"ו נר"ו:

ר' אבא אמר וגו' פליג אתוספתא ואמר מאי דאמר דסלקי ברישי ירחי וגו' אם אינון דלא נחתו אלא לשאול הני סלקי כד שלים חובייהו אפילו בלא שבת ור"ח. אם אותם דנחתו לאבדון הני לא סלקי כלל. ואפשר לפרש דברי התוספתא לפי דברי ר' אבא באותם שירדו לשאול ולא שלים חובייהו ועכ"ז סלקי בריש ירחי ושבתי:

שאול ואבדון מאן דנחית וגו' תימה קרא מוכח כן יורד שאול לא יעלה וכן בכמה דוכתי. ואפשר לפרש הפסוק כן יורד משאול ר"ל לתחתית ולהכי לא קאמר כן יורד לשאול:

מקביל עונשיה וסלקין ליה הענין שיש עון גורם שאול ויש עון גורם ירידת גיהנם וכן כל מדרגה יש עון כנגדה. ולכך יורד לשאול ושם מטהר החמורות הנשארות וכן עד כולם ושם מטהר מכל וכל:

אביד הוא מכול' ושם יורדים כל החייבים כרת לעולם:

הוה אתרי בבני דריה שאל"כ היה נח חייב והם לא מיתו בהתראה וז"ש נח זכאה הוה אתרי כיון שהכתוב העיד עליו שהוא צדיק בלי ספק התר' בהם שאל"כ מאי צדקותיה הא כתיב בן אדם צופה נתתיך וגו' וכתיב וממקדשי תחלו:

מאי דינא דגיהנם וגו' וזו ראי' לדברי ר' אבא שהם ז' מדורות מהם מקליפה שהיא נגד הימין והיא של מים או שלג ומהם מקליפה שהיא נגד השמאל והיא של אש אשא ותלגא מיא ואשא דא צנינ' וגו' הענין שהוא מקרב הדבר מעט מעט כי לפי האמת שלג ואש הוא דין גיהנם ומוציא שלג ובמקומו מים והיינו דהדר אמר מיא ואשא כי מים ושלג הכל דבר א' ומוציא אש ובמקומו מים רותחין והיינו דקאמר דא צנינ' ודא רתיח':

וכולהו בדינ' דגיהנם וגו' קשי' ליה כי מי יכריחנו בזה נימ' שכולם במיין צנינן נדונו שהוא גיהנם של מים ולא שנאמר שהיו מיין רתיחאן במקום אש לז"א שצריך שיהי' הדבר כן משום דכולהו וגו' ואין ספק שהיה בהם מי שהיה חייב דין גיהנם של מים ומי שהיה חייב דין גיהנם של אש לכך צריך שיהי' זה וזה: ואו' ואתאבידו מעלמ' כי איבוד' ג"כ גיהנם הוא אחר מיתתם כדי שיתבטל בשרם ע"ד אך בשרו עליו יכאב וגו' עד שנאבדת:

ולבתר אתקיים עלמא וגו' הוצרך לזה כי מה נשתנה דין אלו הרשעים יותר משאר רשעי' שאחר מיתתם גופם קיים ואלו רצה הב"ה באיבודם לז"א כי רוח אחרת הי' כאן שרצה הב"ה בביטול כל העולם וקיומו מחדש כדי שיתחדשו בריות חדשות ואם היו אלו מתים וגופם קיים סוף סוף העולם עומד ולא לבד עונשם רצה הב"ה אלא רצה חדוש עולמו ואפי' נח כאלו נברא מחדש והיינו או' ועאל נח בתיבה וגו':

נח עץ עושה פרי יסוד. ועאל בתיב' מלכות ואעיל בה כל ההויות היוצאות מיסוד למלכות:

ונפקו מן תיבה מחודשים בחידוש תולדות חדשות:

כגוונא דא וגו' שממש צלמם ושורשם נכנס בתיבה העליונה ואח"כ יצאו כדפי' לעיל:

עץ עושה פרי הוא היסוד שממנו הפרי אל הנוקבא והוא עושה אותו ודאי:

עץ פרי היינו המלכות שהוא עץ שבו הפרי הנשפע מלמעל' והפרי הוא מינים הרבה יש פרי שמציאותו רחמים והיינו עופות והיינו פני נשר אוריאל או רפאל. ויש פרי שמציאותו דין והיינו פני שור והיינו הבהמות גבריאל ויש פרי שמציאותו החסד והיינו פני אריה והיינו החיות מיכאל ויש ענף מוציא מין פרי זה ויש ענף מוציא מין פרי זה ולכן נקרא עץ פרי וכן עץ עושה פרי על שם הענפים ושינוי הפרי:

כל אינון זינין דלעילא הם כחו' למט' ממלכות כגון מרכבות היכלות מלאכים:

חיוון רברבן הם ד' חיות ראשים לכל:

זעירין הם כמה חיילים תחת ידם ויש פי' אחר ופי' זה צודק הנה. והכוונ' כי בהיות הייחוד למעלה כולם נקשרים ומתייחדים ונכנסים במלכות וזהו ייחוד ז' היכלות בתפלה:

איש האדמה אקרי בעל הישוב כולו. והטעם צדיק איקרי כגוונ' דלעיל' והיותו צדיק גרם היותו איש האדמה ודאי:

ר' חייא אמר תלת וגו' אפשר דפליג אדר' אבא דר' אבא ס"ל שרצה הב"ה לחדש עולמו ואיהו ס"ל שאין הטעם כך אלא מפני קלקולם לבד נאבדו ונשאר לעולם שארית בנח שהי' זכאי שהתרה בהם וז"ש תלת מאה שנין וגו' וא"ת מנא ליה הכי וי"ל כיון שהם הרשיעו ונח נתבשר בהצלה קודם המבול ק"ך שנה בהכרח עבר זמן מה קודם שהי' מתרה בהם נח שבאותו זכות זכה להצלה שהרי ק"ך שנה נתעסק במעש' התיבה וכבר נתחייבו כליה כל הדור והנה בעת המבול היה בן שש מאות שנה שלש מאות למד ושלש מאות לימד שהיה מתרה בהם ומלמדם עונש כל ערוה וערוה להתרות בהם וללמד' דיני העריות ודיני הגזל כדי שתהי' ההתראה כתקנה:

ויאמר אלדי"ם לנח קץ כל בשר וגו' מה שחסר מן הזוהר: [ע' בהשמטות]

ר' חזקיה אמר זכאה חולקיהון דיש' וגו' אתרעי בהו אז בהנחל עליון גוים רצה במשפחת אברהם וישר' לחלקו ורצה שיהיו בניו אחריו משכן לנשמות הקדושות:

ויהיב להו אורייתא בצאתם ממצרים ודחה ממנה ישמעאל ועשו כדפי' בזוהר בפסוק ה' מסיני בא בינוקא [בלק קצ"ב א']: ובזולת התורה בעצמ' כתי' בה אזהרות כעין תוכחות משה לישראל והיינו ואזהר לון כעין אומרו ראה נתתי לפניך את וגו':

ויהב לון עיטא וגו' כמה עניינים הם בתורה שהם לישמט מהקליפ' כגון מים אחרונים וכגון נטילה בבקר וכן כמה אחרים וכגון מים מגולים והם לאסתמרא מעילא שלא יקטרג ומתתא שלא יתאחז בנו:

ואינון ידעי וגו' הם דברים אחרים שאנו למדים אלו מתוך אלו לדחות החצונים כגון משעיר עזאזל אנו למדים מים אחרונים וכיוצא בגין וגו' לו לבדו ואין לזרים אתו:

חבל נחלתו הן אמת מלת נחלה קשה וכן נמי קשה או' בהנחל עליון גוים מורה ג"כ ששאר האומות נחלה לשרים ומלת נחלה לא שייך אלא בדבר שהוא ירושה ולישנא דייק דקאמר עדביה ואחסנתיה. והענין נאמר בקצרה כי כל העולם היו בימי נח תחת רשותו של הב"ה ואין לשרים חלק בהם כלל ועיקר אמנם כשבאו דור הפלגה עקרו עצמם מתחת רשות הבורא ושעבדו עצמם תחת הקליפה והטומאה והיינו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וגו' בא הב"ה וקרא לע' שרים ואמר הבה נרדה ונבלה שם ונשביתם ממחשבתם ויהיו תחת הקליפ' נפרדים כל א' תחת א' מכם ואותו העיר ומגדל שהם רצו לחזק כח הקליפה נבטל כחה ונימוסה ויקח לנו כל א' חלקו בנחלה והנחיל אז הב"ה ע' שרים הבאים עמו ע' משפחות ואליו בא אברהם ולא רצה הב"ה באברהם ממש מפני שהיו עתידין לצאת ממנו כמה משפחות שמתו אז אלא באברהם ולא כל אברהם וזהו אשר בחרתי באברם וגו' ואח"כ ביצחק ולא כל יצחק שממנו יצא עשו חלק סמאל ומאברהם ישמע' חלק רהב כדאיתא בזוהר. אמנם יעקב חבל נחלתו בשלימות כולו שנחל ממש מאז ממיתת הטמאה הרעה:

בדינא על עלמ' בכלל:

ולא אית מאן דלא עאל בפרט: ספרי חיים אות' שהם חיים לראות דינם והם ג' ספרים שפי' רז"ל. וספרי מתים אותם שכבר מתו לראות גלגולם והם ג"כ ג' ספרים צדיקי' נאמ' בהם לך לקץ ותנוח. רשעים לדונם לארקא וכיוצא. בינונים להתגלגל ויש כמה בחינות אחרות:

בגין דאתרעי בהו רוצה בקיומם וכדי שבין כך וכך יחזרו בתשובה. רוצה לותר עליהם הדין ולבטל מעליהם המלשין:

שופר דלעילא בינה: יתבי קמי קב"ה בתיובתא. מכאן שצריך להרהר תשובה בעת תקיעת שופר. וע"כ דבר בתקיעה מיושב שזה אינו פועל לבטל הקטיגור מכל וכל. אלא בראשונה בהיל ולא בהיל מפני שרואה שהב"ה שהיא בינה קם מכסא דין שהיא גבורה ויושב על כסא רחמים שהיא חסד ששניהם כסא לבינה. וענין זה הוא בתקיעות ראשונות אמנם בתקיעות שניות הוא רחמים יותר וכדין דלטורא לא יכיל לקיימא קמי כורסייא וגו' ולהכי קאמר ענין השופר תרי זמני הא' ובמה בשופר דהא קלא נפיק וגו' עד ולא אתייהב רשו למקטרגא. היינו בתקיעות מיושב ולהכי בהיל ולא בהיל אמנם אינו בורח משם וז"ש ולא אתייהיב רשו אמנם בתקיעות שניות דהיינו וישר' יתבי בתיובתא דהיינו במוסף וברכותיו וגו' וכדין דלטורא לא יכיל לקיימא ובורח כדפי':

בקדושתא דמאריהון בה' ענויים:

דאתי מסטרא דרוח מסאבא גורנ א' לעזאזל המדברה ממש חלקו וגורלו בא לו וכדפי' שם בפ' אמור והוא מסאבא שמזכירין בו שם הרשע ומטמא:

ורוח מסאבא לשלח אותו לעזאזל המדברה ולא היה יורד וגו' מכח סמאל הנהנה בו:

ולא קריב למקדשא לתבוע חלקו מן השפע העליון לומר הללו עובדי ע"ז והללו עע"ז הללו מגלי עריות וגו' א"כ תן להם חלקם מן השפע או תן לאלו כפעלם ומערבב השמחה.

בזמנא אחרא שהב"ה יושב ודן את העולם מפני רוע מעלליהם:

ויסאב מקדשא עושה שהמלכות יטה לצד הדין וישפיע לחצונים:

וכל אנפין עצבין כלו' כל פני הספירות מהופכין לדין:

ודינא אשתכח בתחתונים:

דאינון גרמו החצונים ע"י היצה"ר וכן דרכו יורד ומקטרג * אצ"ל יורד ומסית כו' ובגמ' ב"ב ט"ז א' איתא יורד ומתעה: עולה ומשטין יורד ונוטל נשמה: ע"כ פי' מה שחסר מן הזוהר:

אמר דוד קמי קב"ה תרין קצין אינון וגו' הענין כי הקדושה יש לה קץ שדרך בו יכנס הנכנס לה. וכן הקליפה ועולם הזה הוא בין שני קצין אלו. והאדם בעל בחירה להגביר מה שירצה וז"א ואינון תרין אורחין למיהך לההוא עלמא כי סוף עולם זה דבוק בקץ הנעלם עולם הבא. וכפי המעשה יצא האדם מעולם המעשה אל עולם השכר אם נדבק בטוב הוא נכנס בקץ הימין ואם נדבק ברע הוא נכנס בקץ הימים:

קץ שם לחשך וגו' הכוונה בקצרה כי קץ מדרגות הגבו' הוא נחש סמאל כי מהגבור' נמשכים כחות הדין ומשתלשלים עד צאתם מהקדושה. ומתפשטין והולכים עד הגיעם לסוף כל המדרגות שהוא מלאך המות. נמצא שהוא קץ וסוף לחשך ולשון קץ ג"כ הוא לשון כריתה כמו שהוא כריתת כל הדברי' וכליונם. לכך לכל תכלית הוא חוקר אינו דורש אלא אפיסת החיים למיהוי קטיגור, מהרמ"ק זלה"ה:

גיליון ורווחין לון שעתא ופלגות שעתא וגו' ובפ' שלח לך קס"ז א' אחד נשתהא בצער של גיהנם שעה ומחצה: ת"ח כד האי עץ עושה פרי וגו' פי' עושה פרי הזכר עץ פרי הנקבה ועיין בדף א' א' ובויחי רל"ח א' ובתצוה קפ"ב ב' ולעיל נ"ג א'. עכל"ה:

והרא"ג כ' תוספתא בספרי דוכרנייא היא המלכות ספר דההוא זכרון יסוד כנז' בפרשת יתרו דף ע' ולהיות שהשכינ' אינה שורה עליהם אינן נרשמים ונכתבים בה: אתמחון מספר דחיי הוא הבינה ששם בני חיי ומזוני ואוקי תרי לגבי תרי הם לא הטיבו דרכיהם כדי שתשרה שכינה עליהם לא יכתבו בספר הזכרונות שהיא מלכות הם לא המשיכו עליהם הנשמה מבינה ימחו מספר החיים שהיא בינה זה לעומת זה ומדה כנגד מדה: ווי לחייהון ל"ג מלת לחייהון דהא במיתה קא משתעי דקתני כד יפקון מהאי עלמא. מאן יתבע לון כלומר מי ישאל ויהיה סניגור בעדם: כד יתמסרון ה"ג: יבא כל בשר על הנשמות הללו נאמר שנקראים בני בשר כנזכר בפ' בראשית דף מ"א: חבילי טריקין פי' חבילות של מזיקין הנושכים כנחשים מלשון טרקיה חויא. בארבע סטרין שאין להם בית מנוס: תלת זמנין ביומא מתפקדן לקמיה מפרש לה: דבסטר מדברא שכן יש לו ג' פתחים א' למדבר וא' בים וא' בירושלם: תננא דנורא היינו העשן שעשנו כלפי מעלה מחמת מעשיהם הרעים: מגרופין שגורפין בה הטיט נקר' מגריפה שאפ"ה בלע"ז והכוונה כחות הדין ורצועות להכות לחייבין בגהינם. מנשבן בידייהו מניחים הרצועות ומניפין בידם להרויח להם. תלת זמנין ביומא תלת תפלות שחרית מנחה ערבית: ובכל זמנין דאמרין ישראל אמן יהא שמיה רבא וגו' מכאן ראיה שמדרכו וסגולתו של הקדיש להוציא הרשעים מגיהנם ולכן נוהגים לומר קדיש בשביל אביו ואמו ולא תפלה או קדושה או קריאת ס"ת וכיוצא. וכן יש ראיה בילקוט ישעיה סימן רצ"ו ע"ש וראוי לתת טעם למה הקדיש מסוגל לזה. ואפשר לומר כי הרשעים במעשיהם גורמים לסלק אימא מעל בנין כנז' בתיקונין דף ב' ע"ש לכך הם נענשים בדינה של גיהנם: ולהיות כי הקדיש הוא אתחברות מ"י באל"ה דהיינו אימא על בנין כנז' בסבא דף ק"ה. לכך יש כח בידו להוציאו מגיהנם כי ע"י כן מתעורר למעלה ואתחבר מ"י באלה. ומ"מ צ"ע למה מרויחים להם שעתא ופלגא: עד נכון היום ע"כ הוא לשון התוספתא:

זוהר ר' אבא אמר וגו' עד שבע והא אוקמוה חברייא בסוף פ' פקודי: כד אזיל לההוא עלמא ולא אתדכי עד לא יסתלק מהאי עלמא נחית לגיהנם ה"ג: למדורא אחרא עילאה וכן דרגא בתר דרגא עד דאינון סלקין ליה מקבל כל עונשי' אבל סלקין ליה עד דאינון סלקין ליה ה"ג. כל זינא וזינא מבריין דעלמא ה"ג: נח עץ עושה פרי הוה היינו יסוד שהוא המוציא פירות וההויות לעולם. אתחבר בעץ פרי היינו המלכות כי הוא כמו האילן שבו מתגדלים הפירות וכמו שבבטן המליאה מתגדל הולד כמו כן ההויות והמציאיות שנוטלת המלכות מתעכבים בה י"ב חדש דהיינו י"ב גבולי אלכסון ובבחינה זו נקראת המ' עץ פרי כלומר עץ המגדל הפרי כנז' בפ' ויחי רל"ח. כל אינון זינין דלעילא כלומר כשמתחברים יסוד עם מלכות יוצאים מהם כל אינון זינין דלעילא הם הענפים והכחות המתפשטים מהם כנזכר בפ' ויחי דף רמ"ז. איש האדמה בעלה דמטרוניתא: והוו אזלין ערטילאין נ"ל דממלת כי טובות הנה נפקא ליה: ובג"כ וכו' וי"ס דגרסי ובגין דאתמשכו בתר יצה"ר וכו' כמה דאתמר בג"כ קץ כל בשר בא לפני לאלפא קטיגוריא עלייהו: והכל א': עכ"ל הרא"ג: