אור החמה על ספר הזהר א:קכג

במיין רתיחן וגומר כתב הרח"ו נר"ו ז"ל נלע"ד הכוונה כי הנה כשהשפע ע"י הת"ת שיונק מבינה ומשפיע במלכות אז הוי רחמים. וכד ת"ת אסתלק מתערב בינה ומלכות ששניהם דין בלי שיתוף רחמים ע"י הגבורה. ואז הוו מים רותחין בסוד ב' דמעות רותחין גבורה והוד ואז נתחרב עלמא: ואו' ת"ח נשמתא נפקת ואעל בין טורי פרודא ואתחבר רוחא וגו' הענין כי נודע דטורי פרודא הם ד' חיות שבמטטרו"ן דעלייהו אתמר ומשם יפרד כנזכר פ' חקת דף קפ"א ע"א ופ' פקודי דף רל"ד שו' ל"ו שנק' הרי בתר. וידעת כי יש חיות עליונות אלהיות ותחתיהן ד' חיות שבמטטרון כנזכר פ' פנחס רל"ד ע"ב. והנה מי"ס אלהיות היא הנשמה ומד' חיות הפרוד הרוח הבא ממטטרו"ן ולבתר נחית לתתא באופן ותמן אתחבר הרוח בנפש כנז' בתיקונין דף פ"ב ע"א סוד נשמה רוח ונפש. עכ"ל הרח"ו נר"ו:

ויולד נח ג' בנים וגו' עיקר כוונת הכתוב לפום מאי דמסיק. נ"ח יסוד הוליד בנקבה ג' בנים שהם ימין ושמאל ואמצע הימין שם השמאל חם האמצע יפת. וכנגדם בינה ת"ת ומ'. שהם נפש רוח ונשמה. נשמה לימין שהיא כנגד הבינה רוח לאמצע נגד הת"ת נפש לשמאל שהיא נגד המ'. ויסוד מוליד שלשתם בנקבה התחתונה בטיפה א' ובבת א'. ועם היות שאינם שוות בענינם שזו רחמים גמורים ולכך אינה נמשכת אחר יצה"ר כל עיקר וזו בינונית והוא בינוני וזו דין גמור והיא נמשכת אחר היצה"ר דהיינו מינה. והיאך אפשר שיהיה מציאותם כרגע בבת אחת. לא קשה מידי והיינו דקאמר לר' יהודה תא ואימא לך מלה דשמענא בהאי לתרץ קושיא זו:

לבר נש וגו' הענין הוא כי לפי תגבורת איזה צד יגביר בה כי הטיפה ההיא כלולה ג' בחינות מים אש ורוח ואפשר היות תרין או תלתא בנין מן הטיפה ההיא ואין הטיפה מתחלקת לחלקים שוים. כדי שיהיו שוים אותם הנולדים בטבעם אלא היותר עליון שהיא אש עולה אל מקום א'. ומצד האש חם ויבש והוא קשה לרצות ונוח לכעוס. והבינונו מן הטיפה אל מקום א' והוא מצד הרוח שהוא בינוני. והתחתון אל מקום אחר מצד המים והוא קר ולח ומעשים נחים בענין שהם ג' ולדות כל א' מטבעו. והיינו דאעיל לנוקבא איבא דמעהא בזמנ' חדא תרין או תלתא בנין חד מתפרשא וגו' דא זכא' מצד המים שפל רוח ומעשיו נחים. ודא חייבא מצד האש גס רוח ומעשיו קשים. ודא בינוני מצד הרוח. וכענין זה ממש אל הטיפה הרוחנית הנמשכת מהיסוד אל המלכות כי הטיפה כלולה רוחניות מצד המים רחמים גמורים נשמה מצד הבינה. ומצד האש דין גמור נפש מצד המלכות. ומצד הרוח בינוני רוח מצד הת"ת. ואח"כ במעי הנוקבא הם מתחלקים אל חלקיהם אל חדר הורתם זה ימין וזה שמאל וזה אמצע. ואין הכוונה שלא יהי' עוד יחס אל ג' אלא כ"א בפ"ע זה אינו. אלא הם יורדים מהמ' נקשרים ומיוחדים ואח"כ מתפרדי'. ובהיותם בה לא ישפט עדיין ענין זה וז"ש תלת קטרי שהם נקשרים כל א' בחבריה:

וסטרי דרוח' ודאי שהם צדדי הרוח. מצד העליון נשמ' מצד התחתון נפש מצד האמצע רוח. וברדתם נפרדות אזלין ושאטן ואתכלילן בתלת עלמין. כי הנשמה עיקר משכנה בהיכל קדש הקדשים גנוזה תחת כסא הכבוד. והנפש בהיכל לבנת הספיר תחת האופנים. והרוח בהיכל הרצון דבקה בנשמה ודבק בנפש. וז"ש ואתכלילן בתלת עלמין: ואח"כ בא לבאר קשרם אח"כ לבא אל הגוף ואמר ת"ח נשמתא נפקת וגו' ממקום גניזתה תחת כסא הכבוד ואעיל בין טורי פרודא היינו סוד ומשם יפרד וגו' והיינו היכל הרצון ששם סוד ד' חיו' ושם משכן מיכאל גבריאל אוריאל רפאל ושם הרוח כדפי'. ולהיות תועלת נמשך לרוח מהנשמה ולא כן הנשמה מהרוח לכך אמר אתחבר רוחא בנשמתא.

נחית לתתא היינו אל היכל לבנת הספיר אתחבר נפש ברוח וכולהו נחתין לעולם זה. ומתחברן דא בדא. וברדתם דרך משעול הכרמים שם מתדבק אליה יצה"ר דהיינו לפתח היכל לבנת הספיר חטאת רובץ. וכמו שיש יחס לג' אלו בטיפה א' ואין זו מתחלפת בזו ר"ל נפש טיפה א' וגומר כן יצה"ר שהוא מותר עפרות המים בסוד אור מים רקיע. וכפי שיעור הנשמ' כן שיעור יצה"ר אשר לה דהא בהא תליא:

ור' יהודה פליג רק בדבר א' דמשמע מדברי ר' חייא כי ג' באים לאדם בבת א'. ור' יהודה פליג שאין נמשך לאדם אלא שתיהן דהיינו רוח ונפש. ונשמה תלוי הדבר בכשרון מעשיו. וא"כ בין כך ובין כך שאין אדם זוכה אליה מה נעש'. לזה אמר והאי מדורא טמירא דלא אתידע וגו' רק שתלוי הדבר כפי כשרון המעשה. והכריח הטעם לזה ואמר אתא בר נש אתדכאה שרוצה להכניע יצרו. הב"ה מסייעו בנשמה קדושה כדי שיהיו יותר להתקוטט נגד יצה"ר. רוח ונשמה. ודכאן ליה מהרהורים רעים ומעשים רעים ואחר שהוא נטהר. מקדשים ליה בנשמה קדושה כי הנשמה מבינה מקום הקדש כי הטהרה יקדם אל הקדושה. וענין * נצ"ל כענין: וטהרו וקדשו. אין זה מקומו ופי' בפ' חקת.

לא זכה ולא אתי וגו' בענין שהנפש והרוח נפגמים במעשיהם הרעים ונשמ' אינה נפגמת. וגם הנשמה זו פגם שלה הוא כי עיקר שלימות' ע"י הרוח והנפש. ואחר שהם נפגמין נשארה הנשמה ערטילאה בלי רוח ונפש להתלבש בו ועניינה תלוי בסוד הגלגול: ולא עוד אלא דאסתאב וגומר * הגי' לפנינו דאי יסתאב: כלו' אם כבר נתן לו הנשמ' והוא רצה לקלקל מסתלקת נשמ' ממנו. וכח היצה"ר מתגבר. והיינו מסאבין לי' בהתגבר יצרו:

ופיועא דלעילא [וגו'] היינו סלוק נשמתו:

מכאן ולהלא' כלו' יש בחינות רבות לפי כשרון המעשה ולפי פגם ומאלו יבין המשכיל שאר החלוקות. מהרמ"ק זלה"ה:

תוספתא קטורי צורת העליונים. והכוונה שהאדם דמות וכלל העולמות העליונים בנפש רוח ונשמה. שהוא כלל אבי"ע:

קסטורי היכלות ובטירותם תרגו' בירושלמי ובקסטרותיהון:

דקסוסטרא נראה בעיני שעניינו כמו קסטורי והכוונה היכל ההיכל העליון וירצה שאנו למטה היכל אל הרוחניות העליון:

לא עאלין בין ספרי קדישין הענין כי הכתיב' בספר חיים או החתימה הוא ענין היות הצלם באדם והנשמה קיימת בו שהיא משנה * נ' שצ"ל שהיא בינה: הנק' ס' חיים ואלו שאינם זוכים אל הנשמה אין מציאותם בספר חיים כיון שאין להם אחיזה בנשמה האצולה משם:

יתמסרון בידא דדומה וגומר לפי דעת זה נמצא שהרוח והנפש יחד נמסרים ביד דומה לגיהנם:

והרא"ג כ' ה"ג ואפקוד עונה עליה אי בני נשא חטאן ארעא במה אלא עיקרא דארע' בני נשא אינון ואי אינון מחבלין ארעא אתחבלת וכבר פירשנוהו לעיל בפסוק וירא אלהים את הארץ וגו': על ארעא ראשון ל"ג ליה: ה"ג לא יגורך רע בר בתשובה סגי ובפ' וישב בפסוק וירע בעיני ה' הארכתי ושם כתבתי תיקונו כפי מה שקבלתי וכן ריש פ' ויחי אצל תאנא ההוא זכאה וכו' שם נתתי טעם מה נשתנה עון זה ע"ש: לא אתחברו כדקא יאות ה"ג ול"ג דכר ונוקבא. ופי' מיין עילאין היינו מים זכרים. ומיין תתאין הם מ"נ. לא אתחברו שלא היו מזדווגים יחד באופן שיתחברו מיין במיין להוציא תולדות. אלא היו משחיתים זרעם על הארץ א"נ היו דשים מבפנים וזורים מבחוץ כדי שלא יתעברו ויכחישו יופיין. וז"ש מאן אינון דחבילו אורחייהו שכיון שהיו משחיתים זרעם לא אתחברו מיין במיין. כגוונא דא כלומר לכך במדה שמדדו נמדדו שנמחו במיין דכורין ובמיין נוקבין כדלקמן:

ויולד נח ג' בנים וגומר א"ר חייא לר' יהודה ה"ג: מתל לבר נש וכו' הוקשה לו כפי מה דפי' לעיל דנח היינו צדיק יסוד עולם איך נפרש שהוליד ג' בנים שהיסוד בפעם א' משפיע למלכות ס' רבוא נשמות. ולזה אמ' משל לבר נש וכו' כלומר לא בא הכתוב להודיעך מספר הנשמות אלא בנשמה א' בחינת ג' נפש רוח נשמה. תלת קטרי דרוחא כלומר ג' קשרים שבנפש דהיינו נר"נ: בתלת עלמין. נשמה בבריאה. רוח ביצירה. נפש בעשיה. נשמתא נפקת מבריאה שמשם נחצבות הנשמו' מתחת כסא הכבוד. ואעיל בין טורי פירודא היינו ההיכלות עולם היצירה ונקר' טורי דפירודא לפי שמהם ולמטה הוא עולם הפירוד כמש"ה ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שהם ארגמ"ן. כי הבריאה היא לבוש האצילות ודבוק בו נכלל בייחוד האצילות: נחית לתתא בעשיה ששם משכן הנפש ואתחבר נפש ברוח. א"ר יהודה וכו' פליג עליה ואמ' שאין נותנין לו לאדם שלשתם יחד אלא שנים מהם לבד ואח"כ אם זוכה מושך עליו הנשמה וז"ש נשמתא שריא באורחוי דבר נש: והיא מדורה טמירא ה"ג. כלומר בעוד שאין האדם זוכה בה היא יושבת במדור טמיר דלא אתיידע אתרה. ואולי שהיא תחת כסא הכבוד דהיינו בריאה ששם מקומה ומדורה: תרין פתחין דאינון נפש ורוח זהו פי' למשרז"ל [שבת פ"ד] בא ליטהר וכו' בא ליטמא פתחין לו כלומר אין לו אלא שני פתחים שהם נפש ורוח אבל הנשמה לית ביה: לית ביה ולא עוד אלא דאי אסתאב מסאבין ליה וסיועא דלעילא אעדיאו מיניה מכאן והלאה כל חד כפום אורחיה ה"ג ופשוט הוא:

תוספתא קטורי רמאי וכו' ענין התוספות הללו המובאים בכל הזוהר וכן מתני' הם מאנשים חכמים קדמוני ארץ והיו מסתירים דברי סודותיהם וחידותם ומסדר הזוהר כשראה דרוש א' השייך אל עסק אותו דרוש שבאותם התוספות ומשניות הכניסו בין הדבקים להכריח אותו דרוש מצד אותה תוספתא או אותה משנה. וכן בנדון דידן שעוסק בענין נפש רוח ונשמה ואמר שהנפש והרוח כלילן כחדא אבל הנשמה אינה נמשכת עליו אלא כפי אורחוי. הכניס התוספתא הזאת המדברת בדרוש הזה ממש כמו שנבא' בס"ד: קטורי רמאי קשרים עליונים והיינו הצדיקים והחסידי' שהם ממש הקשרים שמתקשרים המדות הרמות והעליונות בהם. והכי פי' אנו המקשרים ומקרבים המדות אלו לאלו בסוד הייחוד בעסק תורתנו ומעשינו וכונתינו הטוב שעי"כ המדות מתקשרות: אנן פתחין עיינין וכו': קסטורי דקוסטרי ה"ג היינו קשרים ג"כ: קוסטרי תרגום בחצריהם ובטירות' בקסטרוותהון ופירושו היכלות והענין שהצדיקים הללו מצד מעשיהם מקשרים ג"כ ההיכלות בסוד תפלותיהם כנזכר בסוף פקודי. והענין שכמו שצריך לקשר ולייחד הספירות צריך ג"כ לקשר ולייחד ההיכלות. כי הם צורך אל הייחוד בסוד בתולות אחריה ריעותיה וגו' ז' בשבעה מוצקות וגו' ולכן אמר כאן כנגד שניהם אמר קטורי רמאי קסטורי דקוסטרי שר"ל קשרים עליונים המקשרים בין הספירות וכן מקשרים ההיכלות כנזכר. ואם נרצה לפרש דקסטורי הוא מלשון קוסטרי ויהיה ג"כ פירושו היכלות. יאמר. אנו שאנו היכלות ומרכבה למדת המלכות שהיא קוסטר' דהיינו היכל כי כן המלכות היא היכל אל הת"ת. ולפי זה צריך לגרוס כגיר' הספרים דגרסי קסטורי דקוסטרא ר"ל היכלות לאותה שהיא היכל כדקאמר: אנן פתיחן עיינין וכו' כי להיותינו תמיד מתדבקין ביוצרנו בסוד הכוונה בעסק התורה והמצות עינינו פתוחות לשמוע מה שאין כן בכם שאר בני העולם ע"א שעינים לכם ולא תראו אזנים לכם ולא תשמעו. אבל אנן פתיחין עיינין פתיחן אודנין שמענו קל קלא דקליא וכו'. קל קלא מן קליא פי' קול היוצא מהבינה הנקר' קול דקליא כנזכר פ' יתרו פ"א. והענין כי להיות כי התשובה היא בבינה ממנה יוצא קול א' למטה להזהיר שיחזרו בני אדם בתשובה. ואפשר ג"כ לפי שהכוונה לגנות הרשעים שמשליכים ודוחים הנשמות שלא תשרה עליהם כדלקמן. וידוע כי הנשמה מהבינה לכך יוצא הקול הזה ממנה וז"ש קל קלא דקליא. מעילא לתתא ממכון שבתה עד למטה עולם השפל. ואין הכוונה ממש קול אלא הכוונה כי התורה שהיא סוד הת"ת הנק' קול שיצאה מהבינה בה כתוב ושבת עד ה' אלהיך וכיוצא בזה. והתורה היא תורה חטאים בדרך לשוב מדרכם הרעה שלכן התורה מכרזת בכל יום שובו בנים שובבים וכיוצא ואין מי שיטה אזנו ויפתח עיניו כי אם אותם שהם צדיקים וחסידים כנז'. מתבר טורין היינו הקליפות הנק' הרי נשף הרי אררט והם כחות סמאל. מתבר טינרין היינו לילית וחיילותיה שהם אבן נגף וצור מכשול והם המעכבים את האדם מלחזור בתשובה שלימה. ולכן בא אותו הקול מהבינה לעורר ולדבר על לבם ובוקע בין סמאל ולילי' וחיילותיה ומכרז' ואומ' שובו בנים שובבים שובו אלי ואשובה אליכ' באומרו מאן אינון דחמאן וכו': דחמאן בעסקיהם ובהבליהם. ולא חמאן בעסקי שמים ובעסקי הנשמה: אטימין אודנין שמאחר שאינן מטים אזניהם אלא בעסקי חיי השעה ולא בעסקי חיי העה"ב. חרשים איקרון. וכיוצא בזה סתימין עיינין כנז' בפ' ויחי דף רכ"ט: בסכלתנו חד היינו הנשמה דכלילא בתרין נפש ורוח ששניהם מרכבה אל הנשמה ונמצאת הנשמה כוללת שניהם בהיותה רוכבת עליהם: בגווייהו היינו תוכיות ורוחניות ופנימיית שניהם שם שורה הנשמה וז"ש דכלילא בתרין בגווייהו כי כן הנפש נעשה כסא והיכל ומרכבה אל הרוח והרוח כסא והיכל אל הנשמה נמצאת הנשמה כלולה בגווייהו ממש: דחיין לה לבר מצד מעשיהם הרעים גורמים שלא תבא ותשר' הנשמה על הנפש והרוח כי הנשמה משתוקקת לבא לשכון במשכנה ומרכבתה שהם רוח ונפש. והיא מקוה אימתי יעשה זה תשובה כדי לשכון שם ולהיותם רק רע כל היום ממש דוחים את הנשמה בידיהם שלא תשרה עליהם: אינון מתדבקין בין אינון תרי כלומר אינם רוצים עוד שיבוא להם נשמה אלא מסתפקין בנפש ורוח ואין חוששין לדבר אחר: חד אומנא דאומנייא לא שריא בגווייהו ה"ג ופי' להיות שלא הטיבו דרכיהם כדי שע"י תשרה עליהם הנשמה. השכינה שהיא אומן העולם ואדריב"ל שהוא הממונה על הממוני' אינה שורה בגוויהו כי משכן השכינה היא בנשמה והואיל ואין להם נשמה לא שריא בגוייהו: אומנייא אפשר לפרש שהם הכחות וחיילות מלאכים שבהיכלו' הממוני' על מעשה העול'. והיא אומן ואדריכ"ל עליהם כי כל אשר הם עושים הוא ברשותה: א"נ אומנא היינו הנשמה שהי' אומן לאומנייא נפש ורוח שהם אומנים ומנהיגים רמ"ח אברי האדם לא שריא בגווייהו. עכ"ל הרא"ג: