אור החמה על ספר הזהר א:קכ

דבר אחר שתה מים וגומר משום דדחיקא ליה בור ובאר כדפי' לעיל. ועוד לשון נזלים דאי נביע כדפי' א"כ מאי נוזלים. לכך פי' שהוא סוד ד' מדות המרכבה ולא תלה הדבר במדות המרכבה ממש אלא באבות. להיות כוונת הדבר במלכות בסוד המרכבה שבה והיינו האבות הן הן המרכבה שבה שכולם לא נתכוונו אלא לקשטה: ומלת שתה מים אפשר לפרש דאהדר לארבעתם והכי קאמר שתה מים מבור ומנוזלים ומתוך ומבארך והכוונה שיהיה שואב מהקדושה מהאבות שהוא נחלתנו בה:

מבורך דא דוד מלכא שהוא פתח הכניס' כי למרכבת דוד לא היה אלא בחינת בור. והראי' שבחשק מדתו אמר מי ישקני מים מבור:

ונוזלים דא אברהם אחר שנכנס דרך פתח השער אחז בראשון שבאבות שהוא אברהם כי רבוי המים מצד הימין. ולהכי קאמר ונוזלים דא אברהם. ועם היות שיש מים בגבורה. הכוונה שיורדין בגבורה. אמנם מציאותם אינו אלא בחסד ולפיכך נוזלים הם ממש מהחסד:

מתוך דא יעקב ועם היות שיצחק קודם יעקב עכ"ז הוא באמצע שני האבות ומטעם זה נקרא תוך:

בארך דא יצחק כי עם היות מדתו גבורה עכ"ז הוא חפר באר מים ויצאו מים חיים. דהיינו מצד הבינה בעלת החיים למעלה ממנה ולהכי איקרי באר מים חיים:

הא בהאי קרא וגומר כלומר עם היות שהפי' הקודם מרווח יותר. שעתה הוצרכנו לדחוק במלות. עכ"ז הרוחנו היות כל המרכבה בפסוק א' יחד שהוא ענין נאה. ולזה הפליג בענין באו' רתיכא קדישא עילאה: ואי תימא לאידך פי' דמפרש לקמיה נמי הוי רתיכא קדישא לזה אמר מאבהן מה שאין כן בפי' האחר. ודוד מלכא דאתחבר ולפיכך קשור כסדר:

ואית מאן דיימא וגומר אלו המפרשים נדו מההוא פירושא דלעיל מפני שבאר מימיו מרובים. ונוזלים הם גבורות גשמים שהם נוזלים בחזקה. לכך הפכו ונוזלים דא יצחק מפני שיצחק יש בו מים:

מתוך דא משה לא יעקב משום דיעקב מלבר גופא ומשה מלגאו בנשמתא. ולשון תוך ירצה תוכיות הת"ת הנעלם בתוכו. ובאותה הבחינה ג"כ יצחק תוכיות הגבורה הוא מים נוזלים והיינו יצחק לשון חדוה:

בארך דא אהרן לא אמר דא אברהם כי מרע"ה בפנימיות ונגדיי אליו אהרן. וזה מה שבין אברהם ואהרן כמו מה שבין יעקב למשה. ואברהם לא נתייחס לו באר שמדתו הנגבה כדכתיב הלוך ונסוע הנגבה. ועם היות שאין יחס המרכבה להאי פי' כמו לאידך פי'. עכ"ז דוד מלכא דאתחבר עמהון:

תיאובתא דנוקבא וגומר אהדר למאי דקאמר לעיל היאך היא בור ונעשית באר:

תיאובתא וגו' כך כנסת ישר' נקראת השכינה כ"י. שנשמתן של ישראל מכונסות בתוכה לעורר בה הזווג ע"י המעשים הטובים. והנה הנשמות למטה הם נצוצות דדכורא ובהיותם הם מעוררים הזווג היינו הזכר הוא המעורר והיינו שזכר במשל כד עייל רוחא בה:

וכדין נבעין מיין מגוה הם רוחניות המצות העולה מהנשמות התחתונום. כי העולה ממטה למעלה כלי לקבל היורד מלמעלה:

תיאובתא חדא וגו' כי העולה מהנקבה הוא סוד נשמות הצדיקים. והיורד הם נשמות קדושות לצדיקים. א"כ הזווג ממש הוא דבוק נשמות עם נשמות ונעשה תיאובתא חדא:

גם אפ' תיאובתא חדא היינו חשק העליון לתחתון סוד שמע. וסוד בשכמל"ו שהוא חשק תחתון לעליון. כולם בתיאובתא חדא אל נקודת ציון בסוד נקודת היחוד להיותם מציאות אחד גמור בנקודה אחת עד שהגבורות יתמתקו ויהיו אחדים עם החסדים בנקודת ציון:

וצרורא חדא היינו בבחינת הבינה שעל הספי' צוררת וקושרת כולם בסוד החיים העליונים שהוא צרור החיים:

וקשורא היינו בחינת קשרם מצד החכמה שהיא מאצלת אורה עליהם על אור הבינה וקושרם יחד. ואז הכתר שופע אורו על אור החכמה והבינה. והיינו אומרו ודא הוא רעוא דכולא שהרצון העליון חופה על כולם יחד:

וטיולא דהיינו והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע. ירצה שג"ע מדת המ' והת"ת מתהלך בה בכל בחינותיה ומתקשט בה כפי בחינת הצדיקים הכוללים כל בחינותיה. כפי מה שהוא זכות הנשמות כך היא מטיילת הזוכה אל בחינה א' מטיילת עמו באותה בחינה והזוכה לכל בחינותיה שהוא עוסק בכל מצות התורה מטיילת עם הב"ה ומהלכת בכל הבחינות:

ת"ח כל אינון תולדות דגנתא דעדן וגומר. כבר ביארתי בסבא דענין ג"ע הוא רוחניות ודקות כל מציאות העולם בכללו בענין שבדרך זה נמצא שם אילנות ורדים וכיוצא יונות נשרים וכיוצא. וכל אלו הדקים הם כמו נשמה אל מציאות העולם השפל כדפי' שם. ועתה באו' כל אינון תולדין דג"ע הכוונה על כלהנמצא שם בדקות. והשתא הוא דומה בדומה כמו שכח * שנח הגשמי נכנס לתיבה כו': הגשמי נכנס עם כל תולדות שבמציאות. כן למעלה היסוד העיקר בכל מציאות התולדות שהם דקות בג"ע. ואפשר דגנתא דעדן דקאמר הכא היינו מ' שהיא כוללת כל הנמצאות כדפי':

לא נפקי מצדיק וגומר אלא דוקא בגן. ונקט תיבותא עם היות שהגן והתיבה א' מפני שכוונתו לפרש ענין תיבת נח: והענין כי במעשים המקולקלים שקלקלו כל התחתונים נוסף על תכונתם בעת לידתן העליונה היותם אחור באחור כדפי'. הנה שורשם העליון שהם בחינתם בדקות מציאות ג"ע ושורש מציאות זה הי' הכל מקולקל וקרוב להתבטל. וכיון שצלם העליון כך כ"ש הם בעצמם הגשמיים שהיו מתקלקלים ובטלים מעצמן לתיקון זה הוצרך לאסוף בחינתם אל תוכיות המלכות אל מקום גניזתם העליונה. ויתעכבו שם עד יחזרו ויקבלו מציאות י"ב חדש כח י"ב הויו"ת שפרחו מעליהם ולהחזיקם כמתחילה. והנה לפי זה כמו שהיו בתיבה התחתונה גנוזות הבריות כן היו שורשם למעלה בסוד התיבה העליונה שהיא המלכות. ואם * ואם הי' יוצאים כו': יצאו התחתונים קודם העליונים. היו נמצאים בעולם בלי צלם ושורש והיו נפלים בלי חיות כלל. וז"א אוף הכא נח וגו' כלו' מרכבה ליסוד כמו שהעיד הכתוב איש צדיק. לא אפיק תולדות למפרי ר"ל שיוכלו לפרות ולהרבות ויהיו בני קיימא כנזכר אלא עד שיצאו מן התיבה ונגד כל שאר ההויות אמר ואתכנש כלא בה והיו תלוים גניזת התחתונים בעליונים. וכד נפקו לעילא נפקו לתתא. ואם יצאו התחתונים קודם העליונים היו נמצאים בלי צלם ושורש ולא היו מתקיימים. וז"ש דא כגוונא דדא והכי אתקיימו בעלמא כמתחלה ממש. ולא מקדמת דנא שלא היה להם קיום כלל מפני קלקול השורש כדפי' תדע דכתיב ותשחת הארץ לפני האלי"ם ממש. מאי לפני האלי"ם אלא ודאי מורה על אותם השרשים העליונים שהם לפני האלי"ם ממש. שואבים שפע ראשונה והשפע יורד אל התחתונים אותם ממש נשחתו ונתקלקלו והוצרך לתקנם כדפי':

א"ר יהודא כיון דכתיב ותשחת אמאי לפני האלי"ם וגומר כלו' כיון שנשחתה בפועל מהצורך להודיענו לפני האלי"ם כי אדרבה הידיעה הקודמת לכל היא לפני האלי"ם. כיון דעבדו וגו' וירצה לפני האלי"ם כאו' לעיני השמש כלומר לעין כל אשר לפכי האלי"ם: ור' יוסי דחיקא ליה מלת לפני האלי"ם ולהכי קאמר איפכא. ור' יהודה דחיקא ליה דברי ר' יוסי. כי מה צורך הכתוב להשמיענו שהם חטאו תחלה בסתר ואח"כ בגלוי דודאי כך הוא תחלת הענין. ואפשר לתקן ענין זה להודיע סבלנותו ית'. כי כשחטאו בסתר לא נגזרה גזירתם עד שחטאו בגלוי.

ולא הוה אתר והיינו לשון ותמלא שבכל חוצות היה חטאם בגלוי ושני דברים בא להשמיענו הא' ותמלא הארץ שבתחתונים נודע חטאם. ולא לבד לפני האלי"ם והיינו ותמלא הארץ. הב' ותמלא הארץ שבכל מקום היה החטא בגלוי והיינו הארץ וז"ש ובתרי גווני אמר תרא:

ופסל את הראשונים וגומר * בפי' הרא"ג ז"ל מביא נוסחא זו: ופליגא דר' אבא כי לא פסל הראשונים מפני חטא אדם הראשון אלא מפני ותשחת. ור' אבא לא ס"ל הכי והיינו ר' אבא אמר:

מיומא דעבר אדם וגומר דקיים לון בעלמא במין. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב וז"ל ר' יוסי אמר אנא איפכא וגומר הכוונה כי תחלה לא נתגלה חטאם אלא לפני האלי"ם ולבסוף עבדו באתגליא. ובגין כך בתרי גווני אמר קרא כלו' ראשונה אמר לפני האלי"ם ואח"כ אמר מפניהם. ועתה התחיל דבר אחר אלה תולדות נח ר' אבא אמר וגו' עכ"ל.

כתיב בן חכם וגו'. הענין שהאדם גורם להמשיך לבנו נשמה בעת ההולדה והכל כפי מעשיו וכפי נשמתו. ואם הוא פגום גורם נשמה לבנו מעין הפגם ההוא שיצה"ר שלו יגבר כנגדו בעון ההוא להכשילו. כמו שפי' בזוהר יתרו כי הבועל הנדה הבן ההוא פגם זה פוגם עד בן בנו והד' נטהר. ופי' שם כי על דרך זה כל חטא אשר לאדם כפי שיעורו הוא פוגם והולך. וזהו פוקד עון אבות על בנים וגומר כי עד רבעים מתפשט הפגם וכיון שאוחז מעשה אבותיו בידו ראוי שיפגמו בו כי הי' לו להזהר יותר בזה כי לא נזהר לשמור הפרצה שלא יכנס הגנב. ואין עונש שומר הבית בנוי אם לא נשמר. כמי ששומר פרצה שיש לו להזהר לשמור הפרצה שלא יכנס הגנב: וע"ד שהוא ענין זה הוא ממש הטהרה והתורה והמצוה וזה פשוט. והיינו לא ימושו מפיך וגומר מכאן ואילך תורה מחזרת וגו' וע"ד זה טעם בן חכם ישמח אב וראוי שיזכר על טובתו שם אביו כי ממנו נמשך לו וע"ד זה להפך. וז"ש דמרד במריה וגומר ונפק מגנתא דעדן ולא אפיק לון מתמן. שאם הי' לו כח להוציא תולדותיו מגורשים עמו הן אמת היו מתים כמוהו והיה בהם יצה"ר. אמנם הי' להם דברים אחרים כדמפרש ואזיל: אבל צריך לדעת כי קין והבל בתוך ג"ע נולדו כי זה היה ענין הנחש שראה אותם מתעסקים בדרך ארץ. ויש כמה מאמרים מורים כן בפרקי ר' אליעזר סבירא ליה הכי * ע' סנהדרין ל"חב' ובפר"א פי"א ופי"ט: :

ת"ח וגו' ופי' כמה מעלות טובות אלו על אלו. א' לא ישתצון היינו כרת אל מציאות כל המין כענין המבול. הב' לא אתחשך נהורא דסיהרא כענין הגלות שנחשך אורה בגלות מצרים והאיר מעט מעט עד ימי שלמה וגומר וחזרה וחשכה ב' בחורבן הבית וחזרה והאירה בבית ב' וחזרה וחשכה בגלות הזה. ופירוש הטעם הוא מפני שיצה"ר גורם כל זה ואז לא היה יצה"ר ולא היה דבר מזה: הג' וכולהו הוו קיימין היינו קיום באיש: הד' מציאות מעלתם והיינו שאמר ואפילו מלאכי עילאי וגו':

נהורא היינו לבוש הנשמה:

וזיווא הנשמה עצמה בגוף האור ההוא שגם היא לקתה כנודע:

וחכמתא בהשגת הדברים הנעלמים. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' דא דוד מלכא מלכות דכתיב מי ישקני מים מבור בית לחם שכן דוד נתאווה לשתות ממימי מדתו דהיינו המלכות הנקרא' בור. אשר היא בית לחם בית והיכל לת"ת הנקרא להם מן השמים: ונוזלים דא אברהם חסד מימי החסד: דאיהו באמצעיתא שכן הוא בסוד קו האמצעי בריח התיכון: דאיקרי באר מים חיים פי' באר דההוא מים חיים דבינה: הא בהא קרא אשתכח וכו' ושיעור הכתוב שתה מים וגומר כלומר שתה מימי ההשפעה ע"י שתחבר המלכות עם אלו המדות יחד: אלא כד עייל רוחא בה דהיינו רוח תאוה להתקשר בזכר: וכלא אתעביד תיאובתא חדא מהכל נתהווה הנשמה דתיאובתא דיליה עביד נפש ותיאובתא דילה עביד נפש. ואתכליל תיאובתא בתיאובתא ואתעביד רעותא חדא בלא פירודא דהיינו הנשמה כלולה מדכר ונוקבא כנזכר בפ' לך לך דף פ"ה: ודא הוא רעוא דכלא אפי' המדות שהם בעלי הדין רוצים בענין זה כי בזה הם מתקיימים הדינין בסוד עדונא דשייפין כנזכר בפ' ויחי דף רמ"ז:

ת"ח כל אינון תולדות דגנתא דעדן היינו הנשמות שהם בג"ע התחתון לבא לעה"ז מעיקרא לא נפקין מצדיק יסוד אלא כד עייל וכו' ואפשר נמי דהאי גנתא דעדן דקאמר הכא היינו הבינה. כי היא גן לעדן חכמה וממנה יוצאים הנשמות כלם כנודע. וממנה נמשכים אל הצדיק יסוד וז"ש כל אינון תולדות דגנתא דעדן דהיינו הנשמות שבבינה הנמשכים אל הצדיק יסוד. לא נפקין מצדיק אלא וכו' וכלא גניזין בה זהו סוד העיבור שמתעברת מדת המלכות מהנשמות. ומתעכבות שם בסוד י"ב חדש שבה ואח"כ יוצאין. וז"ש וכלא גניזין בה ולבתר מינה נפקין: אוף הכא נח איש צדיק וגו' והוו גניזין בה ולבתר וכו' כמשז"ל שנח היה בתיבה י"ב חדש כנג' י"ב חדש שמתעכבות הנשמות בתיבה העליונה כנזכר: דבגיני כך שלא * לפי פירושו נראה דהי' לו גירסא אחרת: יצאו מגו תיבה לא הוה להון קיום והעמדה דכתיב ותשחת הארץ לפני האלהים כלומר כבר נגזרה גזרה מלפניו ית'. והרי היא לפניו כאלו כבר נשחתה ע"ד ואשים את הריו שממ' שכיון שנכתב בפנקסי כבר הם שוממים כדאית' בפ' צו ל"ב: וי"ס דגרסי הכא ויולד נח וגומר דאיתא לקמן דף ס"ב ונכון הוא כי כן הוא סדר הפסוקים:

כדין לפני האלהים כתיב והכי פי' הכתוב ותשחת הארץ כ"כ בפרהסיא ובנגלה. כמו שכל הדברים הם גלויי' ומפורסמים לפני האלהים שלפניו כחשכה כאורה: ולבסוף עבדו באתגלייא הה"ד ותמלא הארץ חמס ולא הוה אתר בכל ארעא דלא הוה באתגלייא ובג"כ בתרי גווני וכו' ה"ג בס"י וחסר הוא בספרים דידן. בתרי גווני אמר קרא. לפני האלהים באתכסייא. ותמלא הארץ חמס באתגלייא כנז': א"נ ובג"כ בתרי גווני אמ' קרא אלה תולדות נח. כלומר הם חטאו באתכסייא לפני האלהים ואח"כ באתגלי' ותמלא הארץ חמס לכן בא הכתוב לשלול שנח לא חטא לא באתכסייא ולא באתגלייא. באתגליי' דכתיב נח איש צדיק תמים היה בדורותיו כלומר בין בני אדם היה צדיק שלא היה גוזל וחומס וכיוצא בהם אלא צדיק היה בכל הדורות שהיה ביניהם מנעוריו ועד עתה: באתכסייא את האלי"ם התהלך נח כלומר לעולם היה דבק בקונו ולא היה חוטא כלל. וז"ש בתרי גווני אמ' קרא אלה תולדות נח הם חטאו בתרי גווני אתא קרא לשבחא לנח באלו תרין גווני ממש שלא עשה א' מהנה. והוא כאלו אמ' וכו' וסמך על המבין: ומצאתי נ"א דגרסי הכי ולבסוף עבדו באתגלייא הה"ד ותמלא הארץ חמס ולא הוה אתר דלא הוה באתגלייא ובג"כ בתרי גווני אמ' קר' אלה תולדות נח ופסל את הראשונים בגין ותשחת: אלה תולדות נח ר' אבא אמר וכו':

ר' אבא אמ' מיומא וכו' מדקאמר ר' אבא אמר ש"מ דאתא לפלוגי אכלהו תנאי דלעיל ואמ' דלא אתא קרא אלא לאפוקינהו משם תולדות אדם ולעיילנהו בשם תולדות נח: א"ל בגין דאדם חטא ה"ג: אלה דנפקו ועאלו גו תיבותא ואפיקו תולדין לעלמא אלה ולא תולדות אדם וכו' ה"ג: וזיוא וחכמתא כד"א בצלם אלהים ברא אותו ה"ג: עכ"ל הרא"ג