אור החמה על ספר הזהר א:קיז

וגרע סיעת אורחי'. קרא קשיא ליה דקא' לבו חסר כיון שהוא סכל אין לו לב מאי לבו. ועוד אומרו לבו חסר משמע שהיה שלו ועתה חסר. ולזה פי' דנקט הכי מפני שדרך השכינה ללות אל האדם כשהולך בדרך והיינו סיעת אורחיה ומפני סכלותו גרע אותה:

ואפילו באורחא וגומר תרתי בעינן ראשונה תפלה על הדרך כדי שיקח אותה מהבית. בעוד היותו בישוב כנזכר לעיל בפ'. ואח"כ צריך לעסוק בתורה לעכבה שלא תלך ממנו. וזה לא די שלא נטל אותה מהבית ולא התפלל אלא גם חלק שהיה עמו מקודם מסתלק מפני שהוא בטל. ואל ב' עניינים אלו כוון באומרו דלא אזיל בהדיה מארי' מהבית בתפלת הדרך. ולא אשתכח באורחיה בדברי תורה:

ההוא אורח מישר ידיעת הדרך כדי שלא יחטא בלא יודע:

צור לבבי וחלקי. מ' מדת דוד וחלקו וענין יחד לבבי הכוונה שתתייחד למעלה להחליש כח היצה"ר או אפשר יחד השכינה שהיא לבבי עמי בכל דרכי היראה שהיא המ' יראת ה' ודאי:

שריא עימיה מהימנותא. כי על ידי היראה הוא נעשה מרכבה למ'. ועל ידי זה כל הספירות באות עליו שאין פירוד למעלה:

ולא גרע מיניה שאינו כאור הלבנה שיש בו תוספת ומגרעת:

וכי לא ידעין. שאם הכוונה שהם חוטאים בשוגג א"כ אינם רשעים:

ולא בעאן לאסתכלא וגומר היינו לא ידעו במה יכשלו לעתיד בדין גיהנם:

זמין קב"ה לאנהרא וגומר בעולם התחיה קאמר שישיגו למטה בגוף ונפש כמו אדם הראשון קודם החטא ויותר. והטעם שלא נגנז האור אלא מפני הרשעים ובזמן התחיה אין רשעים שאז יאבדו כדכתיב ויצאו וראו וגומר ועונש תולעתם לא תמות וגומר אינו עומד אלא י"ב חדש כדפי' רז"ל [ר"ה י"ז] ואח"כ נעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים הכוונה החלק המועט הקיים אחר שריפת נשמתם. והוא הדבר טוב הנמצא להם * [אצ"ל בהם]: נעשה ממנו קרקע עולם תחת מדרגות הצדיקים. דהיינו שנהנים מתמצית הצדיקים והם במדרגה למטה מהם. כדרך הארץ שהיא מדרך כף רגל השמים. ואז כל העולם כולו זכאים וצדיקים ועל אותו זמן נאמר ועמך כולם צדיקים וגומר ואז כל עבודת הצדיקים להלל להב"ה לבד שאין אכילה ושתיה כדכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך ונהנים מאור פני עליון:

הדרן עלך פ' בראשית והדרך עלן. בנל"ך ואע"י.