אור החמה על ספר הזהר א:קטז

לא הוו ידעי למזרע. מדה כנגד מדה שלא הי' בהם מרכבה ליסוד שהוא הגנן הזורע הגנה וכאשר נולד נח למד מלאכת הזריעה למעלה ולמטה:

איש נעמי בעל. ואיש האדמה ירצה בעלה דמטרוניתא:

לכו חזו מפעלות אלי"ם אשר שם וגומר כן גורסים בכל הספרים וכך דריש שמא דאלי"ם וכן הובא פ' נח דף ס' ע"א ודבר זה מתמיה אלי מאד אמר המחבר בספר כ"י נמצא מפעלות אלדי"ם אשר שם וגומר: עוד נמצא בספר כתיבת יד חזו מפעלות יהו"ד בניקוד אלי"ם ואפ' שהניקוד קא דריש): דאית דגרסי הכא חזו מאי חזו כד"א חזות קשה וגומר ואינה עיקר כי עיקר המימרא זו הוא דברי ר' אלעזר בפ' נח יעויין שם וכאן לא גרסינן אלא דאלו הוו מפעלות ה' וגומר.

אבל בגין דהוו מפעלות שמא דא. שהעולם נברא בדין לכך אין לו קיום כנז' לעיל.

כולא היא שבחא ואין ראוי ליחס השממה שהוא מלאכת הקליפות לשמות הקדושים. שמות ממש נראה דעל שמות הקדושים שהם פועלים בתחתונים קאמר והם קיומו של עולם: ואפי' מה דא"ר יהודה שכן קיומו של שם בן ד' ולא מצד שם אלי"ם ונמצאו דברי ר" חייא ודברי ר' יהודה אחדים. ומה שהוקשה לך שאין אתה רוצה ליחס השממה לשם הקדוש. אימא מקמי חוביהון דבני נשא שהם גורמין ששם אלי"ם יביא שממה בדין:

אבל קב"ה לאו הכי פי' הפך שלא היה השם כולל לכל הנמצאים אלא לו ולבניו לבד ושאר הדור נאבדו בעונם:

גרים שמיהון רבים חשבו כי השם הוא הסכמת האב והאם ואינו פועל בנשמה. ואינו כי ה' * [צ"ל השם]: פועל בנפש. וראי' ויקרא משה להושע וגומר וזה טעם המכנה שם רע לחבירו אין לו וגומר שהוא מוציא חבירו מעולם הבא בשם רע דכתיב לא יגורך רע לכך אין לו חלק שם. ועובדא כי דור * [דכידור ביומא דף פ"ג ב]: תהפוכות המה יוכיח. ועוד מדברי הימים דכתיב אם יהי' אלי"ם עמדי לבלתי עצבי וכמוהו רבים. ואפי' לענין הבריאה יתייחס גלגול וצירוף האותיות במלאכה כדפר' בס"י וזה היה חכמת אדם הראשון שקרא שמות וגומר:

עד לא יפוק באורחא קודם שיחזיק בדרך אמנם מחוץ לעיר כדינו [ברכות כט] יתפלל תפלת הדרך דהיינו בעי לאמלכא דקאמר כדמפרש ולצלאה קמיה על אורחיה:

שכינתא לא אתפרש' מיניה שהיא נק' שמירת הדרך שהיא נק' צדק כנודע:

לאו מהימנא על מאריה. שאינו מתפלל ושם בטחונו בקשת וחנית. הרמ"ק זלה"ה: