אור החמה על ספר הזהר א:קיא

לאתגפא להתמוטט:

ברית יסוד:

ור' אבא פליג דלא אתתקנו אתוון כלל אלא העיקר היה על מדה זו ולא נתקנה עד יום מעמד הר סיני וא"ת בין זה לזה על מה עמד אשיבך ואלמלא דגלי וגו':

ור' חזקי' פליג אדר' אבא בחד' ומודי ליה דעל ברית קיימ' עלמ' ופליג עליה דודאי דאתתקן ע"י אדם וז"ש כל מאן דאודי וגו' וכיון שאדם חטא והתודה ודאי שתקין הענין:

ת"ח כד ברא קב"ה עלמ' עבד האי ברית יסוד שהאצילו וקיים עלי' עלמ' מ' שהיא כוללת כל נמצא והיינו צדיק יסוד עולם:

בראשית פי' בר"א שי"ת ברא היסוד הנק' שית מפני שהוא כלל ו' קצוות עוד מלשון שתין שבמזבח שהוא נקב שממנו מוצא הברכות כדמסיק וז"ש בראשית דא ברית דעלמ' קיים עליה מי' בחינת היסוד שהיא המעמדת העולם ומקיימת אותו בשפעו והא כיצד כי פי' שית יר' שית דמיניה נפקי ברכאן לעלמ' כנז' והנה מזה יוכרח שהוא ג"כ סבתו הקודמת וז"ש ועליה אתברי עלמ' בענין שהוא סבה קודמת וסבה מעמדת דהיינו מלת יסוד כיסוד לבנין:

ואעבר ליה מאתרי' שסלק היסוד מהמ':

האי ברית אתרמיז וגו' הכוונה עם היות שאמרנו שאותיות שי"ת ביסוד עכ"ז עיקר האות הרומזת ליסוד היא יו"ד והטעם שהיא את זעיר' דהיינו נקודה שהיא התחלה אל מציאות הגוף ואחר הנקודה קו ואחריו שטח ואחריהם גוף וז"ש הכא את זעיר' עיקר' ויסוד' דעלמא:

ולא אדכר ביה י' היינו ודוי שהתודה ונתבייש מחטאו:

ובג"כ שחזר אדם בתשו' ועוד שבן זה ביסוד יסודו של עולם:

מהכא אשתיל מלמ' וגו':

בין תרין אתוון עאל רזא דברית פי' ש"ת היינו למעל' בנקבה כאו' וחשופי שת וגו' בחינת כניס' היסוד במ' ולכך לייחד בין תרין אתוון אלין עאל רזא דברית:

ומאן איהו בי"ת והענין כמו שהש' דכורא ת' נוקב' ע"י אות י' ברית יתייחדו כן בי"ת ב' דכורא ת' נוקבא י' ברית יחייחדו ולזה ברית * נ' צ"ל בי"ת: מורה ברית שמורה כללות מציאותם ביסוד ואתעביד שבת שכן ודאי זווג' ביום שבת ביסוד וע"י המ' נק' שבת:

כמא דהוה שרות' וגו' הכוונה שאין ר' חזקיה מכחיש שלא נתקן העולם על תיקונו כראוי [רק] במעמד הר סיני אלא כוונתו שנתקן לענין שנתייחסו דדין משת ונתקן מכל וכל במעמד הר סיני וז"ש דהוה שרות' דמלמ' לאתייחס' משת אמנם היה הענין תלוי להשלים אותיות ש"ת עם אות ברית * נ' צ"ל בי"ת: כדי שיהי' שבת עד מעמד הר סיני:

א"ר יוסי וגו' הכוונה לומ' שהן אמת שאותיות ש"ת אשתכללו באת ב' אבל הי' הענין שגם שאר האותיות היו מתגלגלות למפרע והולכות עד הגיע הענין אל תיקונם כראוי אבג"ד במעמד הר סיני כנז' לעיל:

ר' יהודה אמר ר' יהודה סבירא ליה בענין האותיות כר' יוסי ומאי דפריך ר' חזקיה שהתודה ונתקן הענין היינו לתתא אתהדרו פי' אדם תקן למטה אבל לא למעלה שהפגם למעלה היה קשה אמנם היה העונם גפיף ולא הי' מתקיים מפני ששורשו למעלה בלתי מתוקן ובמעמד הר סיני נתקן הדבר ג"כ למעלה:

ר' אלעזר אמר ביומי אנוש וגו' למעצר לחילי שמיא שלא יפעלו בדברים הגשמיים כגון אל שר האש שלא יכווה ואל שר המים שלא ימטיר וכיוצא והם ג' חכמות חכמת חרשים בפה ובאמיר' חכמת הקסם היינו מעשה כישוף בידים: וחכמת המלבוש דהיינו למעצר לחילי שמיא והעוסק בענין ספר המלבוש יבין מה עניינו:

מרפי אילנא כחות המ' למטה שהיא עץ הדעת ואלו הם עליה ופריו * לעיל ל"ה ב' ול"ו א' בפי' הרמ"ק זלה"ה: :

עד דאתיב קב"ה עלמא כדקא הוה שמטבע שר המים להגביר על שר הארץ והב"ה הכניעו תחת שר הארץ. עכשיו שאלו היו מתעסקים בענייני השרים להכניע' ולעצור פעולתם. החזיר אלו אל טבעם וביטל הכנעת שר המים מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. א"ר יוסי אלין תרין אתוון וגו' הט אזנך ושמע הנה ג' שבתות הם בינה יסוד מ' ואדם חטא ביסוד ובזה חרב ב' עלמין בינה ומ' והפרידן. וכששב בתשובה אחיד בבינה ובמ' ולא זכה ביסוד כדי שיתוקנו הצנורו' אשר ע"י יסוד כמתחלה עד בואם לסיני. ואז לקחו יסוד ברית התורה ונעש' שבת שי"ן בינה והבי"ת יסוד והת' מ' והם ג' שבתות. וז"א ר' יוסי אלין תרין אתוון אשתכללו באת בי"ת שהוא המחברן גם ענין האותיות שהיו למפרע ואתתקנו:

ר' אלעזר אמר וגו' או' למעצר לחילי שמיא. הכוונה כי אעפ"י שהי' בכוונת צבא השמים לעשות ולפעול איזה פעולה. היו הם יודעי' להשביעם לבטל מהם רצון פעולתם. ודייק או' אז הוחל לקרוא וגו' לרמוז כי עיקר ידיעה זו אדם הא' הי' אשר הוציאה מג"ע ושם למד אותה עם מלאכי מרום. וענין חכמה זו היא ידיע' כל השרים הממונים על העולמות להנהיגם. כי הנה השרים נק' טרפי אילנא והוא כי האילן עצמו הוא יש' הרומז בת"ת וסביבו ע' ענפין שהם ע' שרים הנק' טרפי אילנא ר"ל ענפי האילן כנז' בפ' בשלח דף נ"ח ע"ב. וענין חכמה זו רמוזה בתיקון ס"ו: ואמר כי עד אנוש לא היה מי שישתדל בחכמה זו עד בא אנוש ודורו וז"א אז הוחל לקרוא ולהשביע בשם ה' לשרים ועושים רצונם. או אפשר כי כל שליטת אותם המלאכי' והשרים כולם נקראים שם ה' ועיין דף ע"ה ע"א כי הע"ז נק' שם * נ' דצ"ל. ג"כ נקרא שם כנודע. על פסוק ונעשה לנו שם והשאר מבואר עכ"ל: