אור החמה על ספר הזהר א:יא

לאנהרא אורחא הענין שסתם דרכים בחזקת סכנה הם ושכינ' היא מטרוניתא לשון שמירה היא נקר' שמירת הדרך לכך הם צריכים למושכ' בדברי תורה להאירה מת"ת שהוא תורה ע"י היסוד הנק' דרך כנודע ולא דברי תורה לבד אלא מלין דחכמתא דהיינו סודות התורה להשפיע מצד החכמ' העליונה אל הדרך הנז' וז"ש לאנהרא אורחא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב מאי מחלליה מאן דעאל וגו'. הנה ז' היכלי המ' הם והתחתון שבהם הוא סוד דרגא עשיראה שבמ' והיא כעגולה שהוא סוד אופן העגול דתמן סוד אופנים כמו שנבאר במקומו בס"ד. אמנם רבועא הם סוד היכל הרצון דתמן חיות הקדש מרובעות כנז' בפ' פנחס באר היטב. וגם החיות הם מרובעות כי הם ד' חיות הקדש וכל א' מהם יש לה ארבעה פנים וד' עינים כנודע והם בת"ת בהיכל הרצון. ומאלו ואלו השנים שהם המ' והת"ת הם היכל ראשון וששי הם סוד אופנים וחיות והם עגולא ורבועא והם שבתותי שבת תתאה ואמצעית' ואמנם הכסא שהוא הבריאה ששם נק' מקדש ראשון שהיא ג' ראשונות עם הבינה בהיכל שביעי והוא שבת עילא' כנודע כי ג' שבתות הם והנה זה היכל שביעי נק' מקדש שבת הגדול ועליו נאמר ומקדשי תיראו והוא סוד הנק' אנ"י שהוא עיקר הנקודה הנק' בת עין כי הם ג' ראשונות הנרמזים במלת אכ"י כנודע א' כתר נ' בינה י' חכמה. וכן הוא שם אי"ן כמו שידעת כי בזכר אין ובנקבה אנ"י וטעם הדבר כי הזכר ביושר חכמה על הבינה אך בנקב' בינה על החכמ' בסוד הוה"י ה' על י' ולכן נקרא אנ"י:

וזהו סוד אדנ"י כי ד' שבשם זה הם ד' רגלי המרכבה שהם חגת"ם ונכלל בהם כל הז' תחתונות כנודע ואמנם נשארו ג' אותיות אנ"י והם ג' ראשונות שבה ונק' נקודה טמיר' כנודע כי הוא סוד היכל שביעי הנה כי ג' שבתות אלו כולם הם בנקיב' בז' היכלותי' ולז"א את שבתותי תשמורו כי כלם הם בשמור היא הנקב' אמנם כנגדם יש שבתות עליונים בזכר והם סוד יסוד ת"ת וחכמה שבעלמא דדכורא והם נק' זכור וזהו שנז' לעיל בסוף דף ה' ע"ב ובגין דעגולא ורבוע' וגו' כלילן תרוייהו בשמור וגו' ודי למבין: וסוד אני שהוא סוד הכסא שהם ג' ראשונות שבהיכל שביעי נתבאר לקמן אחרי דף זו ואני בתוך הגולה כרסייא קדישא דנפלת ההוא דרגא דאיקרי אני שהוא מקדש א' וב' ועיין שם: וענין ריבוי את שבתותי הם סוד מרכבת השכינה וחיותיה ואופני' שהם ב' אלפים אמה לכל סטר כי גם הם צריך לנהוג בהם קדוש' ואין להכניס' בימי החול והקליפות חליל' ודי למבין: וענין או' ומקדשי תיראו כי הלא ידעת כי אהבה וירא' הם רחימו ודחילו הם חכמ' ובינה ולכ"א ומקדשי תיראו. ודייק או' את שבתותי תשמורו כי עם היותם שבתות הרבה כולם הם במ' הנק' שמור גם אפשר כי קרא עגול' אל המ' כי היא נק' אות סמך וכבר ידעת כי היא מ"ם סתומ' וסמך (וכבר ידעת כי היא ם סתומה וסמך) והפרש אותיות אלו היא כי מ"ם סתומה היא מרובעת והיא מורה על היותה רוכבת על ד' חיות מרובעות אמנם אות סמך היא עגולה בסוד רכיבתה על האופנים כי משם ולמטה נסתם הכל כנודע כי שם הוא בחינ' התחתונה. ואמנם ת"ת עם קצוותיו נק' ריבועא דבגו עגולה כי רוכב על העגול' והיא לפני' ממנו ונק' ריבועא בסוד ד' רוחות מרובעות שבו הם ב' דרועין ב' ירכין הם ד' רוחות מרובעות שבו ות"ת הוא עילא ויסוד תתא הרי ו' קצוות מרובעות. ואמנם ג' ראשונות הם נקוד' סתימאה נק' אני כלו' אני היא עיקר ותכלית הכל ודי למבין. ואינון דדיירין ביה בהאי מגדלא וגו' פי' ההיכל שבו מתחברין ת"ת ומ' הנק' דל. או פי' מגדל הוא מ' מגדל עוז שם ה' כנז' בפ' בראשית דף ל"ז ע"ב וביה דיירין ת"ת ויסוד הנק' דל ואביון. עכ"ל:

גליון . פתח ואמר את שבתותי וגו' את לאסגאה תחום שבת דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטרין:

דע שמדת שבת היא נקראת רשות היחיד ושרי האומות יקראו רשות הרבים מצורף לזה דע שכנגד ירושלם של מטה יש שם חלון א' שמשם ירד ההשפעה וגבילון שמו ומאותו החלון ירד השפע למטה ואין לשרי האומות לקרב אלא חוץ לאלפים לכל רוח בשביל שלא יחללו השבת וחוץ לאלפים אמה הם אוכלי' התמצית מאותו שפע שיורד דרך שם וזה טעם במצות שבת שיש לנו רשות ליצא אלפי' אמה לכל רוח ממקו' השבית' שהוא ג"כ מרשות היחיד:

ומ"ש שבתותי דא שבת עילאה ושבת תתאה וגו' ר"ל על מדת הבינה ועל מדת היסוד ודא שבת דמעלי שבתא היא כ"י: ומ"ש שבתותי דא עגול' ורבועא. דע כי עולם העליון יקרא בלשון עיגולא ר"ל נעוץ סופם בתחלתם ותחילתם בסופם והכל סתו' בלי גילוי עד העמדת האור בכ"י המגלה צורת כל הפנים בדמות כמו שתתגל' הנשמה היחידה בגוף האדם שהוא הדמו' והריבוע הוא כ"י מפני שבה נתגלו ונרשמו כל הדברי' שהיו בעיגול וג"כ נקרא ריבוע' שהוציאה ד' רוחות שיש בה מזרח ומערב צפון ודרום שהם ד' ראשי נהרות שיצאו מהעיגול וזה לסיבת העמדת האור בה שהכל היה בסוד עגולה כנז'. וכשעמד האור נתפשט וחזר למעלה ולארבע פינותיה ודי למבין ועל זה נק' רבוע ודא הוא שבת דמעלי שבתא וזהו מה שרמזו עגולא בגו רבועא רהיט מפני שעולם העליון שהוא נייחא הוא שבת ואלו הם ו' ימי' העליוני' ועולם הרבוע שהוא מרכבת המשנה הם ו' ימי החול ועל זה ו' ימי' העליונים שהם בכח הנקודה הם בנייחא אבל ו' ימי החול הם בקצוות וצייר בשכלך כשתסבב הגלגל לא ירוצו בגלגל אלא הקצוות אבל הנקוד' אמצעי' אינה מסבבת אלא במקומ' והיא במנוח' והשבת שהיא דוגמת הנקוד' שכל ימי החול סובבים עליה אמר הקב"ה ששת ימי' תעשה מלאכ' וביום הז' תשבות והיינו סוד או' שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו וגו': ואו' כף לא בעא לאסתלקא וגו' אמר להם שאלתם לי למה אני גדול בחכמה ויש לי חסרון כיס אמר להם דרך חידה שהאד' שיש לו חסרון כיס בזה העולם לא בזכותא תליא מלתא וגו' כי הכ"ף שהיא מדת המלכות לא בעאת לעלות להמשיך לי עושר ממקו' העושר דלא בזכותא תליא מלתא וזה כי האד' נברא כאו' בצלמנו וכדמותינו בצלמינו שהוא עשיר והנה אות כ"ף אינה יכולה להמשיך לי עושר בעוד שאני בזה הגלגול שאם תעלה היא שהיא הדמות ישאר הגוף חרב וזהו שאמרה לא יכלה לאסתלקא אפילו רגעא חדא: וג"כ סמך שהוא רמז ליסוד שהוא הצלם שהיא סומך הנופלי' שהוא הדמות לא יכלה לאסתלקא לפי שאם יעלה הוא שהוא הצלם תעלה הנשמה: יו"ד אתא לגבאי לנחמני אמר לי אנא אתמלי מכמה טבין. ר"ל שהיוד שהוא רמז לעה"ב אמר לי שלא תחוש לצער של זה העול' שהרי יש לך שכר גדול בעול' הבא דאינון יו"ד שי"ן עילאה וגו'. ומ"ש אתר בית מותבי איהו טב ועילאה לגבאי וגו' ר"ל מגדל הפורח באוירא שהוא למ"ד וקב"ה הוא וא"ו והמסכנא היא כנסת ישראל שהיא הדל"ת הראה להם בדרך חידה שהיה שוכן בזה העול' בלו"ד ובעול' הבא שהיה שוכן במגדל שהוא היסוד שפורח באויר שהוא מדת הבינה הנק' אויר שבאותו המגדל שוכן קב"ה ת"ת וחד מסכנא מ': עכ"ל הגליון בקיצור. עוד מצאתי גליון וז"ל מרחוק דא נקודה עילאה דקיימא בהיכליה. בפ' תצוה ק"ף א' תמצא פי' נקודה דקיימא גו היכליה ע"ש. ואו' יוד עילאה ושין עילאה. יוד עילאה בחכמה עילאה ותתאה בחכמה תתאה ושין רומזת בקשר השלשה עליונות והשלשה האמצעיות והג' התחתונות וכן כתב הקנה ז"ל. ואו' קב"ה וחד מסכנא פי' בהיכל קן צפור שהוא מכוון כנגד כתר עליון אין נכנס בו כי אם הקב"ה והמשיח הנקרא עני ורוכב על חמור וכן מצאתי בדברי מגיד מישרים וכן תמצא להלן בפי' מנהיר שרגין בהיכלא דמלכא משיחא דף ז' ב'. ובתיקון כ"ג דף ס"ז ב' ובתיקון כ"א דף נ"ב א' ובפ' בלק קפ"ו א' שרב המנונא סבא אחר שנפטר מן העולם היה נמצא עם החסידים הקדושי' ההולכי' בדרך והוה אזיל טייעא אבתרייהו. ואו' אמרו לו שמא דאבוך וגו' הראה להם שהיה בנו של רב המנונא סבא פתח ואמר ובניהו בן יהוידע וגו' מהגליון:

פתח ואמר ובניהו בן יהוידע וגו' כוונת השמועה בפי' בן יהוידע וגו' להורות על מציאות היסוד שהוא בן וענף מאותיות יה"ו דהיינו חב"ד ועל מציאותם בחכמה אמר בן יה"ו וז"ש על רזא דחכמתא ועל מציאות' בבינה אמר בן יה"ו שני וז"ש מלה סתימא איהו ועל מציאותם בדעת היינו ידע וז"ש ושמא גרם ידע שמורה על הדעת. ומציאותו בנגלה הוא יסוד מת"ת והיינו בן איש וגו' יר' ענף האיש הוא ת"ת ענף ממנו הוא חי דהיינו יסוד שהוא צדיק חי עלמין: רב פעלים מארי דכל עובדין ירצה כל דבר הנעשה למטה לפי סדר ההנהגה והשפע הנשפע ממנו על ידי שרשם אשר שם והיינו. וכל חילין דהיינו הויית הצבאות העליוני' ולז"א פעלים לשון רבי' ועם היות ששורש הכל למעלה ואין היסוד אלא מעבר לבד עכ"ז יתייחסו אל מקום מוצאם וז"ש בגין דכולהו נפקין מיניה וגו' ונק' רב פעלים יר' שבכל המתהוים ממנו הוא גדול שבכולם והיינו ע"ד שפז"ל בשם צבאות אות הוא בצבא שלו וז"ש אות הוא בכל חיילין דיליה רשים הוא וגו' והיינו רב שהוא גדול מכולם שאין כמוהו:

מקבצאל וגו' הכוונה לפרש מקבצאל על מקום אצילותו ואמר דרגא עילאה סתימא שהיא החכמה שאינ' מושגת אלא אל הבינה וז"ש עין לא ראתה וגו' והיינו א"ל דמקבצאל שמורה ג"כ על החכמה ולכך חסד בשם א"ל וקבץ הוא בבינה לשון קבוץ ואסיפה וז"ש דרגא דכולא ביה דהיינו בינה. מהרמ"ק זלה"ה: ועי' מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג כ' לא תשאלון מאן אנא. היינו טעמא דמסיק לקמן דאמר לאו אורח דילי לאתגאה באוריית' כי הוא היה מצדיקי ג"ע ואם היה מגלה שמו היה נרא' כמתגאה שבא מג"ע ללמדם תורה, לאנהרא אורחא היינו תיקון השכינה בעסקם בתור' שהשכינה נקר' אורח ואלו הצדיקי' ג' כנגד ג' אבות ובעסקם בתורה היו מתקשרים בה ג' אבות העליוני' ומאירים פניה: אמר להם יו"ד עבד קרבא בתרין אתוון בכ"ף וסמ"ך וכו' אפשר לפרש כי כ' רומז למלכות שהיא כ' כסא. ס' היינו תפארת שכולל ששה קצוות כלולות מעשר הם ס'. יו"ד היינו יסוד שהוא המחבר שתי מדות אלו שהם ס' וכ' תפארת ומלכות וזהו שאמר יו"ד עבד קרבא בתרין אתוון כ' וס' לייחדם ושיתקשרו בשבילי וזהו בהדאי והענין כי כשהנשמה יורדת מלמעלה בזמן שמדת המלכות בפגימו כל אותם הנשמות יוצאות רעועות וכל ימיהם מכאובים והולכים ודלים כנז' בפ' וישב ע"ש וז"ש כשיצאתי אני אם היו מזווגים הייתי נוצר בעת טוב בעת שמחה וזווג שהנוצרי' בעת ההיא כל ימיהם בעושר ובתענוג. ומאחר כי בזמן יציאת הנשמה לעולם כף לא בעא לאסתלקא שהיא מלכות לא היו לה מעשים טובי' מישראל לשתסתלק ותתזווג עם דודה שאינה יכולה להיות רגע א' בלתו. וס' לא בעא לאסתלקא וכו' ג"כ ת"ת מאחר שלא הראה מלכות מעשים טובי' הגורמים הייחוד לא בעא לאסתלקא בסוד הייחוד שמתעלה הוא בסוד תרין עטרין דירית מאבא ואמא לא בעא לעשות זה כי בזה היה סועד וסומך לאינון דנפלין שהם יסוד ומלכות כמ"ש ובאו האובדי' נאבדים לא נאמר וכו' ואם היו מתחברים כ' וס' ע"י י' דיסוד נעשה בצירופם כי"ס כ' מלכות ס' ת"ת י' יסוד המייחדם והייתי נוצר היינו יציאת נשמתי מלמעלה במזל טוב ובשעת זווג והייתי עשיר בכי"ס מלא ובהיות עתה כי לא נתייחדו הגם כי היסוד יו"ד עבד קרבא לא הועיל נשארתי עני כי נוצרתי בעת פגימו דסיהרא ובזה אני עני ומדולדל והולך כטייעא טעין בחמרי:

יו"ד אתא לגבאי וכו' כלומר אחר שראת' היו"ד שלא היה נעשה הייחוד כדי לעשרני אתא לגבאי יחידאי בלא הם נשיק לי וכו' אבל הא אנא אסתלק אתן לך חכמה גדולה לשתהיה חכם גדול בתורה והיינו יו"ד דיסוד מצד החכמ' ותהיה עשיר מופלג בחכמה ע"ד ר' חנינא בן דוסא וז"ש אנא אסתלק למעלה בסוד החכמה בסוד חוט השדר' בסוד המוח ואנא אתמלי מכמה טבין דהיינו סודות מצד שלש ראשונות ואתוון טמירין שהם סודות עמוקים בצרופי אתוון: או טבין מצד החכמה שמשם חסד הנק' טוב. ואתוון טמירין מצד הבינ'. עילאין יקירין מצד הכתר: ובתר כן איתי לגבך ואנא אהוי סעיד לך וכו' דאינון יו"ד ושי"ן שהוא י"ש שהם י"ש עולמות שיש לכל צדיק וצדיק שם תשיג העושר האמתי למהוי לך אוצרין מליין שהם י"ש עולמות שיש לכל צדיק וצדיק וזה יהיה לך ע"י סודות התור' ועסק התורה שתעסוק בה תשיג העושר האמתי ולא תשים לבך אל העושר המדומה. והנה עיניך הרואו' כמה סודות גלה האלהי הזה במליצתו המתוקה: ולא אמרית לכון דפקוד' דמלכא איהו עד דייתי דאהא טעין חמרי רמז להם שאפי' שיהיה לבעלי תורה עניות ודלות בעה"ז לא ישית לב כי יבא הוא והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו וז"ש פקודא דמלכ' איהו עד דייתי עד שיבא הוא לשלם שכר טוב דאהא טעון חמרי כלומר עד שיבא שאהיה סובל העניות והדלות וטעין חמרי הוא כינוי לעניות והדלות. ולפי הגירסא האחרת עד דייתי ההוא דטעין חמרי פי' עד שיבא המשיח שהוא עני ורוכב ע"ח והראשון עקר:

טב ועיילא לגבאי כלומר טוב ומעולה הוא לדידי אבל לגבי אחריני לא: ואיהו מגדל חד היינו יסוד ואיהו דפרח באויר שמתקשר בת"ת שנקרא אויר: רב מצד הבינה ויקירא מצד החכמה ורמז שנשמתו היתה נשפעת ומתענגת משם בג"ע:

ואינון דדיירין ביה וכו' אפשר לומר שכל אותם שעשו מעשי' טובי' שגרמו הייחוד של ת"ת ומלכו' שהיא מסכנא כולם דרים שם כלומר נשפעים ומתענגי' משם ושיעור המלות כך הוא ואינון דדיירין ביה בהאי מגדלא הם אותם שזווגו קב"ה וחד מסכנא ולהיות שאני ג"כ עשיתי זאת ודא הוא אתר מותבי: או ירצ' מגדל הבינה דפרחא באוירא ת"ת וזהו מגדל הפורח באויר: קב"ה וחד מסכנא דהיינו ת"ת ומ' שעולים למעלה לבינה והיא היא העה"ב ומקו' הנשמות היא בכסא הכבוד שהוא היכל לבינה כנז' בתיקוני' אימ' עילאה מקננא בכורסייא והשתא אתי שפיר דאמ' לקמן וטמיר לי בההוא אתר דאמרית לכו שהוא מקום נשמות הצדיקי' שהם בכסא הכבוד. וג"כ אתי שפיר אומרו ודא הוא אתר מותבי שכשנפטרין נשמות הצדיקים חוזרות אל מקומם בכסא הכבוד: ועלינא מתמן וגלינא גרסינן:

אבל אבא דילי הוה דיוריה אפשר לפ' ולומר כי אגב אורחי' לאודעא להם שמיה שהזכיר נונא בתוך דבריו לרמוז שהיה רב המנונ' אע"ג שהם טעו וחשבו שהיה בנו עכ"ז נוכל לומר שרמז רמז עליון לומר שהיתה נשמתו מת"ת וזהו אבא דילי שהוא ת"ת ואתי שפיר הדרוש דובניהו בן יהוידע שהית' נשמתו מהיסוד כדמסיק הוה דיוריה בימא דהיינו בינה בסוד הסתלקותו שם בסוד הדעת: דהוה אסחר ימא רבא כלומר שהיה ת"ת נכלל שם בבינה בכל הבחינות: והוה דב ויקירא כלומר שהיה נכלל מהבינה והיינו רב וכן נכלל מהחכמה והיינו יקירא ועתיק יומין מצד הכתר והיינו שהיה הת"ת נכלל בג' ראשונות כשהיה מסתלק לשם להוציא נשמתו משם:

עד דהוה בלע כל שאר נוני"ן כלומר שהת"ת נוטל כל הנשמות מהבינה. ולבתר אפיק לון חיין היינו שמוציא' ע"י היסוד לעלמא דהיינו מלכות ומוציאם נכללי' בכל הבחינות והיינו חיין וקיימין מליין כל טבין דהיינו מג' ראשונו' שהם מחיים לכל העולמו' כלם:

ושאט ימא ברגעא חדא היינו מלכות ודוק שלא קראה ימא רבא כי לגבי בינה נקרא' ימא סתם והיינו כשת"ת משפיע בה בכל בחינותיה. ואמ' בתוקפיה כי הייחוד בסוד שמאלו תחת לראשי וגו': ואפיק לי כגירא בידא דגבר תקיף הכי גרסי' והיינו שהוציאו מהבינה כחצי' ביד גבור כי בשעת הייחוד שנתייחד ת"ת עם המ' הוציאו ת"ת מהבינה בסוד הזרע היורה כחץ: וטמיר לי בההוא אתר דאמרית לכו דהיינו יסוד דמתמן פרחין נשמתין למלכות: והוא תב לאתריה היינו שהת"ת שב אל מקומו בבינה אחר הייחוד לחזור אל מקומו לבינה ליטול כח לעשות חיל ולייחד עוד ייחודי' להוצי' כמה נשמות לעול':

ושמא גרים היינו שנשמתו היתה מהיסוד כדמסיק וכן השם בעצמו מורה בן מי הוא שאמר שבניהו הוא בן יהודע יהוידע היינו היסוד שהוא המייחד יה"ו עם ה' וזהו שרמז במלת ידע שהוא מלשון והאדם ידע וענין זה בשמו ממש מורה זה שנקרא ב"ני"הו שזהו ב"ן י"הו י"דע: בן איש חי דא צדיק מפרש יותר שהוא בן יסוד חי עלמין: רב פעלים מארי דכל עובדין מפר' רב מלשון גדול ולא מלשון רבוי והיינו גדול ורבון הפעולות שמשם מיסוד יוצאים כלם. ה' צבאות כלומר נק' שמו ה' צבאות שהוא אות בצבא שלו שהוא אות ודגל בכל צבאותיו וזהו ממש שאמ' רב פעלים מארי דכל עובדין. רב פעלים מקבציאל האי אילנא וכו' היינו יסוד שאמר שהוא רב ויקירא מצד חכמה ובינה כנזכר לעיל עכ"ל הרא"ג: