אור החמה על ספר הזהר א:קט

תרווייהו לא הוו בדיוקנ' דלתת'. עם היות שהיה הבל מצד הקדוש' דהיינו נשמת שת. עכ"ז לא הי' בצלם ודמות של אדם. כי הי' בענין גופו תערובת בענין שהוצרך להריסה ולבנין שני כנז' בס' דצניעותא. קין והבל שתי כחות קין טמא מכל וכל והבל בינוני. ושת קדוש מכל וכל: מאה ועשר מאה ותלתין נר' עיקר דכתיב ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד וגו':

תב וקני לאתתיה ע"ד מה שפי' רז"ל אין אדם מקנא אלא א"כ עבר עליו רוח טהרה דכתיב או עבר עליו רוח קנאה. ומרוב אהבה אדם מקנא וע"י קנוי הוא נזקק לה. ומי שאינו אוהב אינו מקנא ולכך בעוד שהי' נבדל ממנה לא קנא:

אתדבק ביה ולא אתעדי מיניה. תחלה הוא מושכו מרצונו ואח"כ הוא אוחז בו בעל כרחו כנז' לעיל [נ"ד א']:

בהאי בר נש ולא באחר' פי' אינו כענין הטומא' שמתפשטת לאחרים שראשון עושה שני. אלא אף אם יעמוד צדיק אצל רשע כל היום זה בטהרתו וזה בטומאתו. והטעם בגין כך אתדבקות' דילהון וגו' ואינון זכאי קשוט ובניהון וגו' מפני שטומאת האב מטמאה הבן כדפי' לעיל [שם]:

בגין דטעיין וגו' מרוב יופיה והיינו נעמה כשמה:

והא אמר מר דהיא אתמנית וגו' ואין שליח א' עושה שתי שליחות כי לא קצרה יד ה' לשלוח מאלו מינים מינים לעונש כל עון ועון:

הכי הוא ודאי דאיהי אתיא כלו' אתיא מאליה. לא אתמנת כדקאמרת כי מנוי שנתן לה. הוא על אסכר' דרביי אבל זה היא עושה ברשעתה:

ועד כען איהי קיימת וגו' שאין לפרש שהיתה קודם בענין זה. ואחר שמתה נתמנת רוח טומא' שהיה בה על אסכרה דרביי. ולפי' הקשה עתה ר' אבא והא תנינן אי אמרת בשלמא כדס"ד דמתה ואח"כ נתמנת וגו':

כמה מליא עלמא האויר כולו:

רוח תיאובתא וגו' מכאן שאינם נוטלים הזרע שאינם גשמיות אלא חום תאות עבירה לבד.

זה ספר וגו' לדיוקני * לפנינו הגי' דיוקנא ונראה שהי' לו כאן נ"א: פי' חכמת הפרצוף כדאית' בתיקוני' ובפ' יתרו:

אחמי קב"ה לאדם מפני שבו בנשמתו היו תלויים כולם כדפי' רז"ל במדרש רבה בפ' איפה היית ביסדי ארץ וגו'. דזמינין למיקם עלייהו דיש' מפני שהאומות והרשעים לא היו בו כלל כלולים אלא הם מינים חצונים מהקליפות וז"ש דאינון עיקרא דאדם * לפנינו ליתא נוסחא זו אך הד"א הביאה: כי השאר הם מהחוצה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ואי תימא הא אמרת דהבל וגו' הכוונ' דהוה מסטר' דקדושה וא"כ איך אמרת דכולהו בנים לא הוו בדמותו אלא שת. והלא אף הבל לא הוה מסטרא דנגעי בני אדם אלא מסטר' אחור' דקדוש'. אלא גם הבל לא הוה בדיוקנ' דלתתא אלא בדיוקנא * ע' פ' אחרי ע"ו ב' בהגהותיו שם באור החמה: דלעילא משום דאתייליד קודם זוהמת הנחש. והנה בא ר' יוסי וסייע לדבריו וז"א דהא כתיב וגו' כלו' והנה מה שאמרת הוא כתוב בהדי' דלא כתיב ויולד אלא בשת כי הבל נולד מקדושה וקין מטומאה אמנם שת היה בדמותו בצלמו עכ"ל: