אור החמה על ספר הזהר א:קז

בג"כ בעי בר נש וגו' לפי הנרא' ממשמעות דבריו כי דבר זה גורם להכשיל בנפש בדברים הנוגעים בעבודה. כי משליט ע"י דברים אלו יצה"ר עליו ומגבירו על יצה"ט. בזולת שהוא טמא וכן נראה הענין מסבר' ויש עוד דמדומי ראיה ממקום אחר:

וזמין קב"ה וגו' לסיים בנחמה. עוד כדי שלא ידבק האדם בו ובחלקו שהוא דבר בלתי עומד ומתקיים:

והכי כל מלוי דאורייתא פי' התור' כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל יש בה ע' פנים. וכן כל ענין וענין ממנה יתבאר לדרך ע' אנפין וז"ש והכי הוא כל מלה ומלה דאורייתא. אמנם בכל דרך ודרך יתבאר המלה לאותו הדרך ולאותו הפן לכמה דרכים. וז"ש וכל מה דנפיק מכל מלה ומלה כמה גוונין אתפרשן מיני'. והטעם הוא כי התורה הוא הת"ת ולה ע' פנים ז' ספירות מחסד ועד המ' וכל א' כלולה מעשר הם ע'. ונודע כי כל פן ופן מאלו הע' פנים יתראה בו הת"ת ויאיר אורו והיינו תורה מתבארת בע' פנים. ובכל פן ופן מאלו כלול ג"כ מכמה עניינים מפני ריבוי הבחינות בספי'. לכך בכל התורה בכלל אינם כי אם ע' פנים אמנם כאשר נקח ענין אחד ממנה ירבו בחינותיה לאין תכלית:

והאי רוח סליק ברעותא קדישא פי' בהיותו מתדבק ברצונו בקדושה ומכין עצמו לכך. נקשר רוח קדוש שבו עם שורשו הקדוש למעלה:

וסאיב ליה פי' רוח הטומא' סאיב לי' ולא בעל כרחו. אלא יצה"ר מטעימו טעם איסור בענין שהוא ברצונו אסתאיב בי'. ולכך בראשונה וסאיב ליה כמעט באונס ואח"כ ואסתאב בו ברצון. והיינו אומ' אל תטמאו בהם מרצונכם ונטמתם בם בעל כרחכם. וזהו אתא לאסתאב' הוא נכנס מרצונו אח"כ נמסר להם ומסאבין ליה שמטעימין לו טעם איסור בעל כרחו:

כמה דכתיב והתקדשתם בשעת ביאה. והייתם קדושים בניכם אשר יקומו תחתיכם:

וכד איהו באתדבקת שמאלא וגו' היינו או' היורדת היא למט'. ורוח הבהמה ירצה בני אדם שהם כבהמה:

כד תב אדם וגו' פי' בו ביום שב בתשובה קצת ומצד הרהור תשובה יצא השני הבל קצת קדוש.

ור' אלעזר פליג אדר' יהודה * צ"ל אדר' אבא: דסבירא ליה שכל עצמו של קין היה מצד החוצה לא ע"י אדם כלל כדמפר' ואזיל ואו' מסטרא דרוח מסאבא הכוונה הרוח שבו אבל עכ"ז הגוף נעשה ע"י אדם שלא הי' אותו הרוח הטמא שבה מתגשם אלא ע"י זרע אדם וחוה:

והוה דמי מוכיח כן מפסוק קניתי איש את ה' עם ה' מחוה והשם * ויעויין בזהר חדש שיר השירים ובפ' אחרי ד' ע"ו ב' בפי' אור החמה: והיינו מפני שראתה אותו דומה בקצת לבני אדם מצדה ומצד אחר לעליונים וזה הכרח לדברי ר' אלעזר שאם כדברי ר' אבא לא היה אלא * מלת אלא נ' כמיותר: גשמי אלא שהיה רשע ועוד הכרח אחר ובג"כ אתפרש ארחייהו שלא הי' מדתם אפי' בדברים תחתונים שוה כדכתיב ויהי הבל רועה צאן וגו' עוד הכרח אחר ובגין דאתא קין וגו' ועוד הכרח אחר מסטרא דיליה כל מדורין וגו':

ור' יוסי דריש מלת קי"ן לכלהו פירושי:

קץ כל בשר לשון קץ ותכלית לכל החיים דאיהו מלאך המות:

מההוא קץ ימים אייתי קורבנא פי' דבר המייחדם ונותן מקום יניקה ואחיזה בקדושה לחצונים:

א"ל לקץ וגו' פי' כשאמר הב"ה לדניאל לך לקץ שאל ואמר לקץ ימים או לקץ ימין. וענהו השם לקץ ימין היא המ' שהיא סוף לימינו של הקב"ה שהיא סוף האצילות. וקץ הימים היינו קצרות ימים. מהרמ"ק זלה"ה: