אור החמה על ספר הזהר א:קה

אי תימא וגו' ואי תימא וגו' לא ימנע מג' אלה וא"א שום א' משלשתן:

אבל כי צדיק ה' צדיק הוא וגו' קשיא ליה דהיל"ל כי צדיק צדקות אהב אם בא להודיענו ענין צדקות אהב. וא"כ מאי כי צדיק ה' לז"א כי הכתוב בא להשמיענו ממש שהוא צדיק. וז"ש כי צדיק ה' תדע כי ה' הוא צדיק הכוונ' שיש כח בת"ת לפעול פעולת היסוד ושמיה צדיק בכנויו כי גם יתייחס לו שם זה ביסוד עצמו ומפני שיש לו פעולה זו ושם זה צדקות אהב בינ"ה ומ'. שהם צדקה למעלה צדק ה' צדקה למטה צדק ה'. ומבחינת צדיק הוא אהב צדקה עליונה ומצד צדיק שמיה אהב צדקה תחתונה. וכמו שראש הפסוק הכוונה להודיענו שה' צדיק. גם ישר דקאמר הוה ליה כאלו אמר כי ישר ה'. כאו' צדיק וישר הוא וכן כוונת דוד בפסוק זה. והכוונה לומר כי עם היות שהב"ה צדקות אהב והצדקה הוא ותרנות הדין. עכ"ז כל האומר הקב"ה ותרן יותרו מעיו [ב"ק ד' נ'] שאינו אלא ישר וכיון שהוא ישר יחזו פנימו של כל בני העולם. שלא יחשבו שהב"ה יותר להם אלא ידין אותם. ולזה יתקנון אורחייהו למהך באורח מישור בדקדוק והיינו כדקא יאות אפילו כחוט השערה:

ת"ח כד דאין קב"ה עלמא כל העולם כולו דרך כלל: רובן אף אם יהיו קצתם צדיקים גמורי' הם נענשים בכללן. והיינו שנענש יהושע למיתה עם יש' אף אם היה צדיק גמור בעון העגל:

דבני נשא כי שאר מינים אינם חשובים. וראיה מאדם שהוא היה רוב בני אדם ונענשו למיתה כולם בסבתו וז"ש ות"ח וגו' גרים לההוא אילנא וגו' לכל עלמא אף שאר מינים:

וגרים פגימו לאתפרשא לפעמים. פעמים מלאה פעמי' חסרה כמו אחר מעשה העגל:

וקאים פגימו דא בסיהר' כי אל הת"ת לא נמשך מזה לו פגם. עם היות שיש לו שלימות בייחוד המ' עמו. עכ"ז פגם ממש אין לו וזה טעם שקרן עור פני משה כדמסיק:

וקיימא לאנהרא תדיר. ולא לעתים כמו שהיתה מקודם:

תבת סיהרא כמלקדמין לאתפגמ' וגו' הם שני דברים הא' פגימתה י"ד מלאה י"ד חסרה והב' ושלטא חויא ביש' וגו': וכאשר אפיק לה לבר מרע"ה לא תיקן פגימתה אלא שלא ישלוט בה הנחש ולפיכך נפגמה כדמפרש ואזיל ועכ"ז משה אפיק לה לבר כדמסיק:

וכיון דקיימא לאתפגמ' שלא נתקן ע"י מה שהסירה מהמחנה כנז'. לא יכיל בר נש לאתקיימא. שהרי אורו של יהושע מהמ' וכיון שהיא נפגמ' בעון רוב העולם גם אורו של יהושע נפגם. והיינו סוד בני ישר' ערבים זה לזה שהרע שבדור פוגם גם הצדיקים שבאותו הדור בערך מה. שנשמתם כלולה במקום העליון מכל הנשמות:

בר ממשה דהוה שליט בה שהיה באספקלריאה המאירה בשכינ' לא היה מקבל אורו ממנ':

ומותיה הוה בסטר' אחרא וגו' מטעם מי מריבה שהי' מגיע אל מקומו בסבה ידועה:

ולא לאחרא עם היות שכל שבט לוי לא חטאו:

דהא שרי' זמן קצוב קצת כדברי ר' אבא הנז' לעיל:

אית ימינא לעיל' חסד:

אית ימינא לתתא ישמעאל כנז' בתיקונים. דתמן חמור והיינו סוד ויחבוש את חמורו באברהם:

שמאלא לעילא גבורה. לאתער' וגו' בסוד החבוק:

שמאלא לתתא שור המועד המזיק עשו הוא אדום:

שמאלא דלתתא אתערת ללמד קנתורייא על מעשה התחתונים משיך לה וגו' היינו מצד הדין השליך משמים ארץ ת"ת ישראל ות"ת משליך ארץ זה לעון התחתונים. ויתייחס אל הנחש מפני שהוא [גורם] במלשינותו. ואתחשכת נהור' אפי' מה שפעמי' אחרים מאיר בה למטה:

ואתדבקת בחויא. לפעול ע"י החצונים הדין הנשפע לה מהגבורה לפעול לתחתונים:

וכדין שאיבת מותא לכלא. צדיקים ורשעים והטעם לרשעים. דאתדבקת בחויא והם גרמו ודין נמשך להם ונמסרים לחצונים. ולצדיקים. ואתרחקת מאילנא דחיי וכיון שהיא נבדלת מהחיים מיתה שולטת על הכל ואינו מבחין וגו':

וע"ד לשתי סבות אלו גרים מות' לכל עלמא אפי' בהמות וחיות ועופות ודגים וכל מיני חיים שבעול' כנז' לעיל. שהעיקר תלוי בבני אדם וכיון שמ' נפגמת לבני אדם פגומה לכל נמצא:

עד זמנ' קציב וגו' ותבת לאנהר' ודא הוא וגו' יר' להורות שהפגם לא יעמוד ימים רבים. כי יחזור הדבר לקדמותו וז"ש ותבת לאנהר' ודא הוא אהל מועד:

נער לתתא במטטרו"ן חנוך לנער:

מההוא גוונא ממש שלא נשתנ' מהחוטאי' ממש כלל:

וכדין דחלו וידעו לישנא דקר' דחיק' לי' דקאמ' וידעו כי ערומים משמע דקודם לכן ערומים היו. אלא שלא ידעו שלא נתחדש להם עתה אלא הידיעה. לז"א שאינו אלא שממש אתפשטו השתא בעון זה דהיינו דנטיל קב"ה מיניה וגו'. ומה שאמ' וידעו הכוונה על מה שנוסף להם על הידיעה דהיינו יראה וז"ש וכדין דחלי וידעו. ומלת ערומים דייק דלא שייך ערומים אלא למי שהיו לבושים קודם. וז"ש דהא אתפשטו מנייהו הה"ד וגו':

בקדמיתא. הוו מתלבשן וגו' והיינו ערומים:

דאינון חירו מכל' פי' חירות ממלאך המות:

וכדין ידעו דקשה לי' דלא היל"ל אלא ויראו כי ערומים הם כי בראיה תלי' מילתא מאי ידעו. אלא ודאי שהכוונה שבראות עצמם שלא היו לבושים לבושי חירות וגרמו מות' לון ולכל עלמא והיינו ידיעה ולא ראיה מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אית ימינ' לעיל' וגו' הענין כי לעיל ממ"ש ימין ושמאל בקדושה. והם חסד וגבורה האוחזים במ' בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו וגו'. וכן למטה ממנה יש ימין ושמאל והם סוד עץ הדעת טוב ורע. טוב מטטרון ורע סמאל והם זה כנגד זה. כי היכלות הטומא' ודרגין דילה הם לשמאל לסטר צפון והוא סמא"ל. והיכלות הקדושה לימין לצד דרום ושם מטטרון. ובמקום שכלים סוף ההיכלות של ימין ושל שמאל אז אותם הכתות התחתונות של הקדושה הנק' חציר [לעיל בזהר י"ח ב']. הם אצל דרג' תתאה דנחש ושם הם שוכבים זה כנגד זה זה לדרום וזה לצפון ושם הוא סוד איברים דיצה"ר ויצה"ט הנז' בפ' פנחס בסוד לב וכבד וגו' ושם הוא אחיזת החצונים עכ"ל: