אור החמה על ספר הזהר א:קד

קלא מלעיל' דהיינו אספקלריא' המאיר' ת"ת. וע"י משיגים בחכמה וז"ש וידעי חכמתא עילאה וקיימא בקיומא וגו' משיגים ע"י מראות גילוי עינים כחות העליונים ואור עליון מושג להם:

קלא דלתת' מ':

וסלקו לעילא ולא נחתו וגו' השיגו במדרגות הקדושה צד הדעת הטוב ולא השגיחו בקליפות צד הדעת רע:

אספקלריאון עילאין הם הספי' העליונות המאירות. עד שאינה מאירה נעשית באור עליון מאירה:

חגירין דאתוון דשמא וגו' היינו חזוקים מאותיות השם כדי שלא ישלטו בהם החצונים. כענין כי מלאכיו יצוה לך וגו' והיינו ד' אותיות השם שהיו עם כל א' מישר' לשומרו י' על ריש' תרין ההין על תרין דרועין ו' בגופו:

ולא יסאב לון כקדמית' שלא יהיה ענין סמאל פוגם בישר' כדרך שפיתה לאדם הראשון. שלא היה ענין פתוי זה כדרך פתוי יצה"ר עתה שמתוך גופו מפתהו. כי מפני זכות אדם לא יכול לו בדרך זה אלא שרכב על נחש ובא כמדבר אל חבירו לפתותו. ולכן לישר' שמרם הב"ה שלא יבא להם יצה"ר על הדרך ההוא שירכב על נחש ויפתם בדמות מה שירצה מחוץ לגוף. והם חטאו בעגלא מבחירתם כנודע ולכן אתעבר מנייהו וגו':

ת"ח בקדמיתא מה כתיב וירא וגו' הנה שהיתה מעלתם גדולה קודם שחטאו אף אם לא נתקרבו להר סיני שפסקה זוהמתן שם. ממעלתם אחר שחטאו בעגל להורות שירדו יותר ממה שהיו קודם קרבתם להר סיני:

ייתי לדיירא בינייהו ישים דירתו עמהם בעצם ולכן יקח את האהל וגו' מה שלא עשה כן קודם שקרבו לפני הר סיני. עם היות שעדיין לא פסקה זוהמתן וז"ש בגין דחמא משה דהא כדין ישלוט חויא ביש' מה דלא הוה מקדמת דנא אפילו קודם קריבתן לסיני:

וכי לא הוה בקדמיתא אהל מועד. משמע לן דאהל מועד פי' בית ועד לתלמוד תורה ולזה קשיא לי' וכי לא הוה וגו' ותירץ שאין מלת מועד צריך ליקרא בית המדרש כי אהל לבד יורה על זה. ונוסף בו מועד לדרשה כדמפרש ואזיל:

מה מועד איהו יום חדוא וגו' מכ"ש שלא ישלוט הפגם בה אף אם ירצה לפוגמה יש' במעשה העגל:

וע"ד וקרא לו דמשמע שבמתכוין היה קורא אותה כך. ואם כדברי ר' אבא לא הי' ראוי שיקרא אותה כך במתכוון:

למיהב חיין ארוכין כמו שהיא אהל בל יצען כדפי': והטעם שקרא אותה כך במתכוון להורות ליש' מה שגרמו ברוע המעשה. ועוד הי' הכונה להורות מציאות הזווג והייחוד קצת. וז"ש בקדמיתא חברותא וזווגא וגו' והמיתה דקאמר תלייא נמי בענין הזווג והיינו אהל בל יצען או אהל מועד. דנטיל ויש לו זמן קצוב וממה שמועד מורה זמן קצוב מוכח שאהל מורה קיום וז"ש בקדמיתא וגו' כי מאהל מועד מוכח אהל סתם:

וקאמרינן דגרמו מותא עלייהו מההוא זמנא ולעילא כי הי' ענין המיתה מכאן ואילך דבר מחודש מעתה שמה שקדם על חטא אדם הא' כבר נתקן והוצרך לזה להקשות מיהושע שלא גרם. שאם היינו אומרי' שחזר הדבר אל קדמותו לא הוה קשה מידי. שכיון שחזר הדבר לקדמותו גם יהושע עם היות שלא חטא עתה כיון שמקודם מכבר היה תחת המיתה גם עתה הוא תחת המית' כמו שהיה. אמנם עתה שאנו אומרים שמה שהי' מקודם נתקן. ובמה שקלקלו עתה גרמו מותא עלייהו וגו' קשה שיהושע שלא גרם וגו': ישראל תינח אע"ג שלא עשו העגל כי אם ערב רב עכ"ז ניחא קצת. כיון דחטאן [הי'] והכתוב יחס מעשה העגל והעון להם תינח: אמנם יהושע דלא חטא ולא יחס לו הכתוב עון כלל ונקהו השם מעון כאו' וישמע יהושע וגו'. מהרמ"ק זלה"ה: