אור החמה על ספר הזהר א:קג

חד תנינא לתתא הוא הקליפה נחש הקדמוני. והוא למטה מכל המדרגות הקדושה שהוא סוספיתא דדהב' סיגי. דיני הגבורה וז"ש בסטר שמאל':

שאט בכל אינון נהרין. ח"ו שיעלה על הדעת שיכנס בקדושה. אמנם הכוונה שתביעת דינו וצעקת התעוררות הגבורה עולה בכל הספי' עד הבינה. ולא בינה בכלל שאין שם כניסת התעוררות הגבורה:

קשקשוי הם כחותיו וחייליו הטמאים:

וסאיב אתרא וגו' הכוונה אל המשכת הדין.

חידו דלשניה וגו' היינו התעוררות דינו במלשינותו כדפי':

ואתחשכן נהורין שבספי' סתם. וגם גורם הסתלק חכמה מבינה וז"ש ונהורין עילאין סלקין [צ"ל מן] ימא. כדין מתעורר הדין מהבינה שמשם דינין מתערין וז"ש מתפלגין מימוי בסטר שמאל' והבינה שפעה מתעכב וז"ש קאפי מימין ולא קאפי משמאל:

והוא שט על אנפי מיין מרירן הם כחות תחתוני' שהם ג"כ מתפשטין מהקליפות. והוא מתפשט בהם לתת בם כחו להיותם מפתין בני אדם להטותם לרע. ומה גם בז' היכלות טמאים שלו שבהם פתויי בני אדם כנז' פ' פקודי [רס"ג א']: גו רשתוי הם התאוות הגשמיות המחטיאות בני אדם. וכחות חצונים ממונים על כל ענין וענין:

במעוי דסתים וגו' פי' תוך גופו ממש מעורר תאותו. והוא כמו הנשמה בתוך הגוף כן יצה"ר בתוך גופו.

ואית חוויא אחרא וגו' הוא היצה"ט:

שאר חויין דחקלא. הם כחות אחרים שבהם תחת המ' הנק' שדה:

ונחית למנדע בכל דלתתא וגו' רצה לחקור בידיעת החיצונים וכניסתם במדריגתם. ולא ראה שהיה מטמא עצמו בהם. כי זה דרכם וז"ש כמה דנחית הכי אתמשך וגו':

עד דמטון להאי חויא כי קודם לו יש קליפות אחרות. שאין להם שליטה בתאוות הגשמיות כזה:

כדין קם ואתמשך וגו' כי הבא לטמא פותחין לו. ולא קם לפתותו עד שהוא הקיץ אותו תחלה ואח"כ היה לו רשות לפתותו:

מהלך לא כתיב לשון זכר אהדר לת"ת. אלא מתהלך ת' נוספת מורה על הנקבה שהיא המ':

ת"ח עד דלא חטא אדם הוה סליק בהשגתו:

בחכמה דנהירו עילאה משיג הכבוד המושג לנשמות שעליו שואלים המלאכים איה מקום כבודו. והוא בחינת החכמה המתפשטת:

אילנא דחיי ת"ת ומשם משיג למעלה: וידע רע הקליפות. ושבק טוב. חלק עץ הדעת טוב ורע נדבק ברע ממנו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב כיון דחטו ואתדבקו באילנא וגו' מה כתי' וישמעו וגו' פי' כי לפי שאתדבקו באילנא דשרי' ביה מותא. וכביכול הרחיקו והפרידו את השכינ' מן הת"ת לחברה עם החצונים. לכן עתה לא נתייחד אליו הדבור רק מן השכינה אשר פגמו בה ח"ו. ובאה להפרע מהם ולהענישם וז"ש מתהלך בתי"ו הנקבה ולא אמר מהלך לשון זכר. וזה נתבאר לקמן פ' נח דף ע"ו ע"א עכ"ל:

גליון חד תנינא לתתא וגו' וארא כ"ז. עכל"ה: