אור החמה על ספר הזהר א:קב

דהא לא אכיל וגו' שהיה [הסברא] להפך שכאשר הוא מכלה הוא מצוי הדין והכליון. לכך פי' בהכרח גמור שאינו אלא מצד ה יחוד וכליון זה קשר העולמות:

כהני לואי ויש' במקום חג"ת מלמעלה ופעולתם כמקורם כדמפרש ואזיל:

כל גוונין טבין וגו' הכוונה להכריח שצריך תרבין ועלוון כדי שתהיה הנר דליק על יש' ולא יכלו. מפני שטבע האש הזה לשרוף מצד הכליון החרוץ שבו. ואלמלא שמקרבין לו תחלה דבר שיכלה וישרוף שהם הקרבנות שהם מזונו לא היה אפשר להם ליש' להתקיים אפי' רגע. אמנם אחר שכבר כלה כל מאכל הקרבנות יש' יושבים תחתיה לבטח מחלק הכליון החרוץ שבה כדמפרש ואזיל. והענין שסוד החלבים מאכל לאישים וכחות הדינים ואחר שהדינים מתתקנים. יש' הם בסוד התעוררות עליון אל צד הקדושה:

ת"ח כל אינון דלעילא וגו' כאו' זה הים גדול ורחב ידים שם רמש וגו' כי מציאות הצורה העליונה נתפשט בשערותיה וגו' עד כל פרטי הכחות שהם לנהל הגשמיים וכול' כלולים במציאותה. אמנם הגשמיים הם הכלים ונפסדים תחת אותם הכחות. לולי התעוררותם יש' בקרבנותם ושאר הדברים ג"כ בשירם וזמרם כנודע בפרקי שירה ועכ"ז הכל הוה ונפסד כדמסיק לית לך מלה וגו':

ארבעין וחמש סוד שם מ"ה דאלפין. נהורין המתפשטין מחכמה לבינה דהיינו עלמ':

שבעה מתפלגין היינו עשר אותיות. יו"ד בחכמה עצמה נשארו ז' אותיות שהם הא ואו הא שהם ז' ספי' הנעלמות שבחכמה מתפשטות לבינה בסוד דביקותה בחכמה כי שם נק' תהום וגו'. מהרמ"ק זלה"ה: