אור החמה על ספר הזהר א:קא

ת"ח בשלהובא וגומר חד נהורא חוורא הוא משל לת"ת כדמפרש לקמי':

נהורא דאתאחיד בה משל למ' כדמסיק לקמי'. אוכמא כנודע שהיא שחורה כאומרו אל תראוני שאני שחרחורת: תכלתא הוא גוון נגד הקליפות והיא בחינה נגדם שלא ישלטו שם. והיי' גוון לה מצד הדין ג"כ ושתיהם גווני הדין:

וסלקא באורח מישור ת"ת שהוא סוד קו האמצעי לבן מצד לובן הכתר:

דאיהו כורסייא לההוא חוורא עם היות זה דין אוכמא תכלא. וזה רחמים חוורא עכ"ז איהי כורסייא לההוא חוורא. דהיינו שיש בה בחינת הלובן להתייחס הכסא אל הרוכב והיינו קשוטין דשכינתא כנודע:

וההוא חוור שריא עלוי היינו שהוא ג"כ רצונו להתייחד עמה ומעלה היא לו מפני האור המתרבה עליו ומפני תיקוניה וקשוטיה היפים ואתאחדו דא בדא אחר תיקונו וייחוד המדרגות הזכרים בעצמם ויחוד מדרגות הנקבות בעצמן בסוד ה' אחד ושמו אחד. אח"כ אתאחדו דא בדא בסוד הוא ושמו אחד:

דא נהורא אוכמא שהוא נהורא לפי האמת. אמנם יקרא אוכמא שהנהגתו בדין דהיינו גוון תכלת. כי סוד הגוון הוא סוד הפעולה להנהגה ובהיות לה שתים יחד דהיינו דא נהורא אוכמא גוון תכלא דאיהו לתתא איהו כורסייא דיקר פי' כסא נכבד יותר מהקודם כי העיקר שיתתקן היא בכל מיני תיקון א' למטה מהכל תכלת נגד החצונים שלא ישלטו למעל' כלל כאו' ופרשו עליו בגד כליל תכלת כדפי' בזוהר. ואח"כ למעל' היא מתלבשת בגוון נהור' אוכמא כאו' שחור' אני ונאוה:

וע"ד רזא דתכלתא וגו' סוד תכלת שבציצית כמבואר בההוא עובדא דר' אלעי [שלח קס"ג ב']:

במלה אחרא לתתא היינו הכחות המתפשטים ממנה להנהגת התחתונים. שהם שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם והיינו התעוררו' תחתון לזמנין אתהדר סומקא מצד הגבור' כאו' חרב לה' מלאה דם:

לא אשתני לעלמין כאו' אני ה' לא שניתי ואפי' אם יפעול בדין כנז' בזוהר פ' בשלח בענין שם בן ע"ב:

לאנהרא בסוד פעולת הרחמים דהיינו אוכמא. ולאדלקא בסוד פעולת הדין דהיינו סומקא כאש:

לההוא מלה דשוויין לה התעוררות המעשים והתחתונים בסוד רוחניותם העולה ממטה למעלה כתפלות וכיוצא:

בההוא נהורא דלעילא אספקלריא המאירה ת"ח לית ליה אתערותא וגו' כי כל מעשה העליונים בעצמם לא יעלה ולא יוריד לענין ייחוד המדות. אלא להשפיע למטה די צורכם. אמנם יש' מייחדים וגורמים רבוי השפע וז"ש אתערות' לאתדלק' להתקשט. לאתאחד' להתאחד בת"ת אחר קישוטי' מתדבקין ביה כדכתיב ואתם הדבקים בה':

תחותיה כי הנשמות למעלה ממדרגת המלאכים כנודע:

מתדבקן בי' וקיימי מפני שאינם כלים לה מכל וכל אלא מאירים במעשיהם אותה. ומעשה מצותם ותפלתם מזונה. ושאר המלאכים והכחות אין הטיב אותה והם כלי' ממש כחציר לבהמ':

נהורא סתימ' היא הבינ':

דאתאחיד ביה"ו שבשם בן ד' שבת"ת:

ת"ח לזמנין האי נהורא תכלתא ד' שמורה דלות ועוני. ולזמנין ה' שמורה עושר ושפע ה"א לכם זרע והטעם הוא. בזמנא דלא מתדבקין וגו' שאינם כשרים בעבודת שמים:

לאדלקא ליה קישוטי הכלה. לאתאחד' שתכנס לחופה:

ולזמנא דמתערי סוד התעוררות המעשים:

ואשתאר ד' שסוד ה' מסתלק דהיינו ו' בתוך ד' זכר ונקבה ד"ו ודאי. ונשארת היא לבדה דלה ועניה וכאשר היא מתייחדת מצטיירת ו' בתוך ד' ונעשית ה'. והיינו דמסיק דהא איהי כל זמנא וגו':

דהא כדין כלא הוא כחדא וגו' היינו אור חוור ת"ת איר תכלת אוכם מ' פתילה ושמן ישראל: מהרמ"ק זלה"ה:

גליון ת"ח בשלהובא דסלק' אית תרין נהורין וגו' פקודי דף רכ"ו עכל"ה: