אור דוד צה

הי' ביום השביעי ולמחר ישובו לדרכם והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי ואם ילין הדין אז איכא דשמעו בהא ולא שמעו בפסק אשר יחרץ בשובם לדרכם לכן אין להלין הדין. ואילו הי' בשאר הימים הי' נכון להלין הדין כיון שיתעכבו עוד וידעו המשפט. אכן ביום השביעי שכלה המשתה ובלילה ישובו למעונם ולמקומותיהם נכון לחרוץ משפט מיד

במדרש איש יהודי מלמד שמרדכי הי' פרנס טוב לישראל כמשה שנאמר לולי משה בחירו עמד בפרץ וכתיב במרדכי גדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. וכבר עמד ע"ז ביע"ד. ונ"ל דהנה אמרו חז"ל (מגילה פ"ק דט"ז ע"ב) גדולה ת"ת יותר מהצלת נפשות. וכן אמרו לרוב אחיו ולא לכל אחיו שפירשו ממנו סנהדרין. והנה למה מרדכי הצדיק שבק הגדול ובחר בקטן עכצ"ל לפי שהפרנסים הטובים מוסרים נפשם ונשמתם בעבור כלל ישראל. ולכן להצלת נפשות השליך נפשו ועוה"ב שלו מנגד בעבור ישראל. והוא כמשה שאמר ואם אין מחני נא מספרך שלא יהא לו עוה"ב בשביל ישראל וזה שעמד בפרץ מהשחית ולכן הי' מרדכי פרנס טוב לישראל כמשה שעמד בפרץ והשליך נפשו מנגד בשביל ישראל בענין עוה"ב שאמר מחני נא. וכן מרדכי הי' כן שהי' רצוי רק לרוב אחיו ולא לכל אחיו שפירשו ממנו סנהדרין בעבור שביטל ת"ת עבור הצלת נפשות א"כ מרדכי הי' פרנס טוב כמשה. וזה הענין שהכתוב אומר איש יהודי "ה'" בשושן הבירה דהנה איתא בפליאה על ומשה הי' רועה שמשה הי' גלגול הרב לכן נאמר "ה'". וגם מרדכי הי' ניצוץ משה לכן גם אצלו נאמר "ה''' איש יהודי הי' והבן:

שם ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה לשאול על כתמה ועל נדתה והוא תמוה מנלן להמדרש זה דהנה לכאורה הפירוש מה יעשה בה הוא ידועה שנלקחה להיות למשכב לאחשורוש. אכן יבואר דהנה מה"ד נדה טמאה ז' ימים אף אם ראתה כל הז' או לא ראתה רק יום אחד צריכה שבעה לא נקיים. והנה כתם אינו טמא רק דרבנן דמדאורייתא עד שתרגיש. וא"כ אם ראתה כתם ואח"כ ביום השביעי ראתה דם צריכה לישב עוד ששה ימים דאין הכתם מצטרף הואיל ומדאורייתא טהורה היתה א"כ אינו מצטרף לששה ימים דעדיין לא גזרו שישבו שבעה נקיים. והנה איתא בזוה"ק דהיתה מכנסת שידה במקומה וכ"ז היתה יכולה לעשות בזמן שהיתה טהורה היתה יכולה ע"י השבעת השם לפעול שתביא שידה במקומה שתבעל לאחשורוש. [אמנם בשעת שהיתה טמאה לא היתה יכולה לפעול זאת] כי מבואר בס' מפעלות אלקים שאין לעסוק בהשבעות כ"א בשעת טהרה ולא בימי טומאה. ולכן חשש מרדכי שאם ירצה לשמש בימי טומאתה אז לא תוכל בעת טומאה להביא שידה במקומה. ותהא היא בעצמה נבעלת לאחשורוש. לכן הלך לשאול על כתמה ועל נדותה לראות אם תלקח בעת שהיא טהורה ואז ידע כי לא יעשה בה דבר כי תביא שידה במקומה. ואם בימי נדותה יקחה אז יעשה בה בעצמה ולא בשידה כי לא תוכל להביא במקומה וז"ש מה יעשה בה בעצמה והבן. ובזה יתורץ מ"ש חז"ל כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך והא לפי הזוה"ק שהכניסה שידה במקומה היתה מותרת למרדכי אך לפי הנ"ל ניחא דהנה אמרה לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום והנה כתיב ותתחלחל המלכה מאד ודרשו חז"ל במגלה מלמד שפירסה נדה. לכן יראה לנפשה פן עתה לא תוכל להכניס שידה ואבדתי ממך אבל באמת הועיל לה זכותה אף בלי השבעה להביא שידה במקומה ולא נגע בה. ולמ"ד ותתחלחל שהוצרכה לנקבי' י"ל דמדוע לא פי' שפירסה נדה דהנה אמרה אני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום משמע דמקודם לכן הי' רגיל לשמש בה בכל עת וכענין שפירשו חז"ל על בגתן ותרש שהיו כועסים דשטוף בזמה הי' רק בעת שזב דם הנדה אף הערל ימאס לשמש כמו שמבואר פ"ק דע"א בבתו של רחב"ת שאמרה דישתנא