אור דוד צו

אנא. א"כ מסתמא פירש ממנה קודם לכן בעת נדותה. וא"כ כיון שעונה בינונית היא ל' יום א"כ אין זה רבותא שתתחלחל דהא אורח בזמנו בא. ותו לפמ"ש הש"ך דהעונה בינונית נמנה לחודש אם חסר או מלא וא"כ כיון שאדר חסר היו פירסה נדה יום קודם השלשים דעונה בינונית הוא רק כ"ט ימים וא"כ מאי רבותא שנתחלחלה הלא היתה בעת זוב נדותה לכן פירש שהוצרכה לנקבי' וכיון כשבאה לחצר היתה יראה פן לא יושיט לה המלך את שרביט הזהב. ופחדא מצמית צמית כענין שאמרו פ"ק דנדה גבי היתה במחבואה. א"כ יראה לנפשה פן יפסק הדם וישמש עמה ולא תוכל להכניס שידה. לכן אמרה כאשר אבדתי אבדתי ממך. אבל באמת לצדיקים אף בלי השבעות רצון יראיו יעשה ושפיר נכנסה שידה במקומה והבן: שם ויתלו את המן. על אדום אשליך נעלי זה המן שהוא אדום אנעול גרונו ויחנק. הנה באמת קשה למה הי' עונש המן במיתה הקלה מארבע מיתות שהוא חנק. ונ"ל דהנה איתא בתענית דף ג' כארבע רוחות השמים אלימא דמבדרנא לכן כד' רוחי עלמא כארבע כו' אלא כשם שא"א, לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל ומנה ילפי דטל ורוחות לא מיעצרי ע"ש. והנה איתא במדרש תמורה דר"ע אמר א"א לעולם בלא רוח ושאלו מאין לו וצוה להביא גמלים טעונין מלח וחנקן ואח"כ אמר העמידו אותם. א"ל חכם שביהודים לאחר שהמיתו אותם מהיכן אעמידם אמר מה חסר להם רק הרוח. ולפי"ז כיון שחנק מעיד שא"א לעולם בלא רוח והמן רצה להרוג ישראל שנמשלו לרוח שא"א לעולם בו. ואם הי' ר"ל מאבד את ישראל הי' ג"כ ר"ל העולם חרב לכן מיתתו הי' בחנק להראות כי הרוח מקיים העולם וא"א לעולם בלא רוח כמו כן א"א לעולם בלא ישראל והוא רצה לכלות את ישראל שנמשלו לרוח המקיים לכן המן נחנק ושפיר הי' מדה כנגד מדה. ולכן אמר המדרש שהמן נתגאה בחרב לפי שהוא מאדום שנאמר על חרבך תחי'. ובודאי רצה להרוג את ישראל בחרב כי חשב שבזה יצליח מברכת יצחק וא"כ הי' ראוי לדונו בחרב מדה כנגד מדה רק לכן נדון בתלי' והוא בשביל שאשליך נעלי שאנעול גרוני ויחנק ויהי' ניכר כי א"א לעולם בלא ישראל לכן אף שהוא בא מאדום והי' המדה להרגו בחרב עכ"ז נחנק להראות חבת ישראל

ובזה יתיישב מאמר חז"ל במגילה על העץ אשר הכין לו תנא לו הכין והוא תמוה. ונ"ל עפ"י הנ"ל דהנה באמת היאך רצה לתלות את מרדכי הא עיקר גאות עשו הוא רק בחרב כמו"פ רש"י על אדום שאמר פן בחרב אצא לקראתך מצד ברכת על חרבך תחי' וגם למה יבחר הרשע למרדכי מיתה קלה. ובאמת כתיב ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו משמע שרצה באמת לשלוח יד שהוא החרב וכן להשמיד להרוג סתם הרג הוא בסייף. אכן בעבור שנזדמן הדבר אח"כ ונסכל עצתם לעשות עץ לתלותו ולשנות דעתו מחרב למיתת חנק שלא כמדת עשו. כדי שיהי' סבה שיתלה הוא בעצמו על העץ ולהמן ראוי חנק כנ"ל לכן לו הכין שמן השמים הי' זה להכין לעצמו העץ

הערה מבן הגאון המחבר זצ"ל ה"ה הגאון הגדול חו"ב כו' האבד"ק לאסק שליט"א

ביאור דברי אאמ"ו הגאון האמתי זצ"ל שפירש הפסוק במגילת אסתר א' ז' והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים דרשו חז"ל כלי ביהמ"ק דרצה להחטיאם שימעלו בהקדש ושתה בכוס של זהב כיון שנהנ' והזיד במעיל' במית' ורצה שיתחייבו מיתה ביד"ש. אמנם כיון ששתה אחד מעל ויצא הכוס לחולין ולא ימעול השני. להכי אמר הכתוב וכלים מכלים שינים שנתן לכל אחד כוס אחר שלא ישתה אחד בכוס שכבר. שתה אחר כדי שכולם ימעלו עכ"ל אאמ"ו הגאון צ"ל ואם כי הדברים מתוקים. לכאורה קשה דהא קיי"ל כר' נחמי' במעילה י"ט דבכלי שרת יש מעילה אחר מעילה. ונראה דמפורש שם טעמא דר"נ דק"ו אם מביאים אחרים לקדושתן הוא עצמו לא כ"ש. ועי' רש"י כיון דכ"ש חמירי כ"כ שמביאין אחרים לקדושה ויש בהן מעילה דהכי קיי"ל בזבחים פ"ז דכלי שרת מקדשין בכל דבר הוא עצמו כגון כוס של זהב לא כ"ש שיהי' קדוש כל כך שיהי' בו מועל אחר מועל. ומבואר במתני' זבחים פ"ט. דאין מקדשין אלא בקודש. ושיטת הראב"ד פ"ו מבית הבחירה וכמה ראשונים לפסוק כמ"ד קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשו לעת"ל. וא"כ בבבל שבטלו אז קדושת ירושלים ומקדש ולא הי' מקום שיביאו אחרים לקדושתן וליכא ק"ו והא אז שפיר מתחלל. ואתין דברי אאמ"ו לנכון אף לר"נ כ"ש לרבנן שם. ובפשיטות י"ל שאחשורוש טעה וסבר דגם בכ"ש אין מועל אחר מועל והבן. ולענ"ד י"ל דבירושלמי סנהדרין פ"ב מבואר דכלי מלך שנשתמש בו הדיוט אסור למלך מק"ו השתא כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט אסור למלך מכ"ש כלי מלך שנשתמש בו הדיוט. וכ' המל"מ בפר"ד דכה"מ דרוש א' דנדון מזה ק"ו דכלי גבוה נאסרי' בתשמיש הדיוט לירושלמי וזה לא שמענו וכ' החת"ס או"ח סי' ס' לחלק בין ברשות בין באיסור ע"ש. ולפ"ז י"ל שאחשורוש טעה וסבר דכלי גבוה נאסרים בתשמיש הדיוט וכמ"ש הפר"ד ורצה שיהי' נאסרים כל הכלים לגבוה להכי השקה את כ"א בכלי אחרת ולהשתמש בכלים שונים ודו"ק

דברי הק' צא"ו יעקב מייזליש אבד"ק לאסק: