אור דוד צד

רק ביום השבת שישראל זוכרין ומקדשין על היין וזה סוב לב המלך מלכו שלעולם ביין

במדרש וחמת המלך בערה בו עד אימת עד וחמת המלך שככה ותמוה. נראה דקשה הא כתיב ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו והוא כסותר. דטבע המתקצף בפרהסיא אין הכעס אגור בתוכו כל כך. ומי שאינו מתקצף בוער חמתו בקרבו. וכעין שפי' הר"מ אלמושנינו על הפ' וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו כי כאשר דיבר נשכך הכעס ונוחם כטבע אדם הכועס ובאמירתו נשכך כעסו וכיון שקצף איך חמתו בערה בו

אכן באמת אחשורוש כל חטאתו להחטיאו ישראל צוה להביא ושתי ערומה שהיתה יפפי' למען יסתכלו בה ויהרהרו דרך זנות. וזה הי' רק מחשבתו בקרבו כי לא נכון לעלות כזאת [על שפתיו] שא"כ כונתו להחטיאו הוא מעשה רשע ועלי' אין אשמה באשר לא תרצה להכשיל שום אדם ע"י הסתכלותו בה. רק עוד ענין אחד הי' לו מה שגילה להראות העמים והשרים את יפי' והוא כמכבד אותם בתענוג ראייתה כמ"ש טוב מראה עינים מהלך נפש ודימה לומר שרוצה בזה לענג את כולם. וע"ז האופן קצף להדיא במה שלא רצתה לקיים מאמר המלך לכבד קרואי סעודה לענג אותם במראה עינים. אכן באמת כונתו [הי'] להרע להכשיל זרע ישראל וזאת הסתיר וע"ז חמתו בערה בו כי לא יוכל לגלות שעושה משתה להטמין פחים לקרואיו ויאשמו וע"ז בערה בקרבו חמתו. והנה שנאתו לישראל להכשילם הי' מהשמים למען יהי' שונא לישראל ועי"ז יתגלה הנם ויזכו לקבלת תורה ברצון שמקודם הי' מודעא רבא לאורייתא. כי לב מלכים ביד ה' והי' השנאה בוערת בקרבו והי' רודף להכשילם ולהטמין פחים להם עד שנתלה המן והי' עת רצון בשמים שיהפוך לב המלך לאוהב ליהודים אז נפסק החמה שהי' לו על שלא [הי'] יכול להכשילם כי אדרבא נהפך לבי בקרבו משונא לאוהב. והמשל לא' שעשה משתה וקרח לאוהביו ושונאיו והרבה לתת מאכלים ובלבו דימה כי שונאיו יאכלו הרבה ועי"ז מרוב המאכל יתקלקל אצטומכתם ויחלו. אכן לפי הנגלה הי' כי רוצה להאכילם שיתענגו וכאשר לא אבו לאכול קצף עליהם למה לא תרצו להנות מסעודתו שהי' מתראה כמו איש טוב שרוצה לענג את אורחיו. אכן בקרבו מחשבת רמי' כי רוצה ליסרס ע"י המאכלים הרבים שלא הורגלו בהם ויהי' להם חולי מעים. כן הדבר הזה באחשורוש בהבאת ושתי והבן

אמרו חז"ל שונא הי' אחשורוש יותר מהמן. דהנה אמרו חז"ל המחטיאו קשה מההורגו. ואחשורוש במשתה כיון לתת להם תענוגים למען יחטאו. והמן הי' שונא ורצה להרגם. ובזה נבין במ"ש הכסף נתון לך. והעם לעשות בו כטוב בעיניך. דהנה יש שני מיני העברת דת א' בעזרת הריגה. ואחד בהגבהת ישראל ולתת להם תענוגים ועי"ז ישלוט בהם יצה"ר ויחטיאם. והנה על ענין הריגה בקל [יוכל האדם להכניע יצרו] ואפי' קל שבקלים יהרג ואל יעבור אכן אם ע"י תענוגים יגרם להם יצה"ר קשה לאדם להכניע יצרו. לכן השיבו אחשורוש על אמרתו "לאבדם" כי אינו נכון והכסף נתון לך. רק שהם "לעשות בו כמו שטוב בעיניך" כל התענוגים שערבים לו להכניס בקרב העם למען עי"ז יבעטו ביצרם ע"י רוב התענוגים. אכן המן זייף האיגרת וכתב להשמיד להרוג ולאבד. ובאמת אמר אחשורוש מי האיש אשר מלאו לבו לעשות כן. כי אדרבא אחשורוש צוה ההיפוך להגביהם ולנשאם ולהחטיאם ולא להרגם. אכן באמת שנאתו גדלה כי המחטיאו קשה מההורגו יהוא רצה להחטיאם

במדרש והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי. היום גורם אלו הי' בשאר הימים לא דבר כן. ונראה דהנה דקדוק לשון היום קשה למדרש. ונראה דהנה י"א ממוכן זה דניאל ובכל דיני נפשות הי' הלנת דין ולא היו חורצין מיד משפט ולא הי' ראוי שתיכף יחרוץ משפט א מוכן אמר כי הוראת שעה [הוא] כי